ס

סגנון היי-טאץ` (High Touch)
תפיסה עיצובית ששמה נטבע בראשית שנות השמונים על ידי התאוריטקן ג'ון ניסביט (Naisbitt). תפיסה זו ידועה גם בשם טרנס היי- טק המרמז כי מדובר בראקציה לסגנון ההיי- טק. מעצבים בלונדון, בניו יורק ובלוס אנג'לס (רון ארד, פול לודיק, אלכס לוקדיה, דוד הרץ וקבוצת קונצפלוג (Kunstflug) מדיסלדורף) עשו שימוש בצורה מעוותת בחומרים מן התעשייה, כאילו היו בתהליכי הרס והתפוררות, לעתים בצבעוניות של ניגודים, או בשילוב של עיבוד ידני עם ייצור במכונה. בדרך הטיפול בחומרים, המוצגים בדרגות גימור ובליה שונים, מעוררים המעצבים שאלות הקשורות לבעיית הזמן החולף ולהשלכות שמביאות על העולם הטכנולוגיות המתקדמות. סגנון ההיי-טאץ' שרווח בשנות השמונים ובראשית התשעים של המאה העשרים היה מעין "עיצוב של הצהרות" שמצא את ביטויו בחפצים שאינם מיועדים לתפוצה המונית אלא מיוצרים כפריטים יחידניים.
סטריאו הבטון של רון ארד - פטיפון
רמקול במעטפת בטון של רון ארד


סגנון היי-טק (Hi-tech Style)
סגנון באדריכלות ובעיצוב שצמח החל באמצע שנות השישים באדריכלות, ומזוהה עם אדריכלים כמו נורמן פוסטר. הסגנון מאופיין בשימוש בחומרים מן התעשייה, ברכיבים ובחומרים סינתטיים מפלסטיק או ממתכת המיוצרים בשיטות ייצור מתקדמות. מבנה הבניינים או הרהיטים מוחצן ומשקף אסתטיקה של תעשייה מתקדמת המעבירה ערכים אסתטיים ממבנים ומתקנים תעשייתיים (כגון תחנות כוח) למבני ציבור ולבתים פרטיים.
המרכז להפצת חלקים בחברת רנו, בעיצובו של נורמן פוסטר
שולחן נומוס בעיצובו של נורמן פוסטר


סגנון הפאנק (Punk style)
הפאנק צמח בשנות השבעים ברחובות לונדון וניו יורק כתת-תרבות מחאתית של צעירים הקוראים תיגר נגד דור ההורים השמרני והמיושן. הפאנק התבטא בסממנים חיצוניים שבלטו מאוד בנוף המאופק: כרבולת זקורות על קרקפות מגולחות, שיער צבוע בשלל צבעים זוהרים, איפור כהה כבד, עגילים, נזמי אף, נזמי לחיים ונזמי שפתיים, מגפיים שחורים, וחולצות טי מודפסות בסיסמאות אנרכיסטיות. הפאנק בא לידי ביטוי גם בתחום האמנות והמוזיקה. הדוגמה המוכרת ביותר המוזיקה החתרנית של ה "סקס פיסטולס" הרדיקליים. סגנון אופנתי זה נוכס על ידי מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood), והופץ באמצעות רשת החנויות "סקס" שהקימה ביחד עם שותפה מלקולם מקלארן (Malcolm McClaren).
מאמר על מעצבת האופנה ווסטווד ומורשת הפאנק


סגנון נאיבי (Naive Style)
או "אמנות נאיבית" - משמעות המונח במובנו האחד מכוונת ליצירות אמנות שנוצרו על ידי אמנים נטולי הכשרה פורמלית באמנות, אך סגנון נאיבי נמצא גם אצל אמנים שהוכשרו לאמנות כצורת ביטוי מכוונת. המונח מכוון באופן מיוחד לאמנים שפעלו בראשית המאה העשרים, כמו המוכס רוסו (Rousseau) (ראה למשל "החלום" של רוסו) שציוריו מאופיינים בסגנון ילדותי תמים בצבעים בוהקים. את הסגנון הנאיבי העריכו האמנים המודרנים בראשית המאה, ביניהם פיקסו ומטיס, בגלל זיקתו לאמנות חוץ- אירופית.


סופרגרפיקס (Supergraphics)
שילוב של אלמנטים גרפיים וטיפוגרפיים בממדי ענק בתוך בניינים. מילים ודימויים משולבים כחלק מן הבניין, ולא נוספים עליו כשלט חיצוני על קירות. המונח נולד באמצע שנות השישים במסגרת השיח על הפונקציה הסימבולית של ביניינים שהתפתח מאוחר יותר בשנות השבעים בחשיבה הפוסט-מודרנית של האדריכל רוברט ונטורי.


סופרמטיזם (Suprematism)
מלטינית sumerpus, מילולית - הגבוה יותר. זרם אמנותי שהוגדר ונוסחב במניפסט הסופרמטיסטי שפורסם בשנת 1915 על ידי קזימר מלביץ'. הסופרמטיזם בא לידי ביטוי בצורות גאומטריות מופשטות - מלבנים, משולשים, עיגולים וחצאי עיגולים - המרחפות בחלל אינסופי. ביטויים אלה נועדו לשמש מעין מובילים לחוויה של מציאות רוחנית נעלה שהיא לדברי מלביץ' המציאות האמיתית והנכספת. הסופרמטיזם צמח בתוך האקלים הכללי שבו פעלו היוצרים הקונסטרוקטיביסטים ברוסיה לפני המהפכה הבולשביקית ואחריה, אך בכיוונים רוחניים יותר ומעשיים פחות.


סופרסטודיו (Superstudio)
קבוצת מעצבים ואדריכלים רדיקלים שנוסדה בשנת 1966 בפירנצה, איטליה, במקביל לקבוצת ארכיזום. הם יצרו פרויקטים אוטופיים וגם פרויקטים אמיתיים, כמו ריהוט לתעשייה. התערוכות שיזמו והקטלוגים שיצרו בעבורן העבירו מסרים על סביבה עם צרכים בסיסיים ללא אובייקטים מיותרים. הריהוט שיצרו בעבור חברת זנוטה הוא מינימליסטי במהותו, ומשדר חומרה בעיצוב וביטוי של אינסופיות בחומר. לדוגמה שולחן קוודרנה משנת 1971.
SUPERSTUDIO GROUP


סטיילינג (Styling)
מושג המביע התנגדות, ואף זלזול, כלפי הגישה האמריקנית שעל פיה חזות החפץ מעוצבת בעיקר לשם העלאת רמת המכירות. גישה זו צמחה בשנות השלושים והיא מזוהה בעיקר עם סגנון הסטרימפורם ובהמשך גם עם העיצוב של כלכלת השפע בארצות הברית במהלך שנות החמישים והשישים.


סטנדרטיזציה (Standardization)
האחדה. שיטה לייצור חלפים לסדרות ייצור גדולות. ייצור תעשייתי סטנדרטי אחיד של חלקי המוצר הנתון מבטיח חלקים הניתנים להחלפה במידת הצורך לשם הארכת חיי תפקוד המוצר.


סטרוקטורליזם (Structuralism)
תורה בתחום האנתרופולוגיה והבלשנות שפותחה במיוחד במחקר של האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס שעשה שימוש בבלשנות הסטרוקטורליסטית של פרדיננד דה-סוסיר (De Saussure) בראשית המאה העשרים. הגישה הסטרוקטורליסטית עוסקת באיתור מבנים בתופעות חברתיות ותרבותיות ובשפה. המבנה (הסטרוקטורה) מוגדר כמכלול הכולל כמה מרכיבים המתקשרים זה לזה ולמכלול השלם. המבנה על פי לוי שטראוס הוא תוצר מחקרי שאין לו קיום במציאות אמפירית. האנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית נעזרת בבלשנות בכך שהיא מטפלת בתרבות האנושית, במיתוסים ובהתנהגות כאילו היו מרכיבים של שפה. המבנים מטבעם, על-פי תורתו של שטראוס, הם דינמיים, והם נשלטים על ידי חוקים פנימיים המחוללים שינויים. הסטרוקטורליסטים עוסקים ביכולת של מערכות לשנות את עצמן בעודן שומרות בעיקרון על אותו המבנה. מאפיין המפתח של החשיבה הסטרוקטורליסטית הוא חשיבות היחסים בין המרכיבים בתוך המבנים, על פני המרכיבים, והמבנים עצמם.


סטרימפורם או סטרימליינינג (Streamform, Streamlining)
הצורה הזורמת, או שימוש בקו הזורם. גישה עיצובית הדוגלת בשימוש במאפיינים של הצורה האווירודינמית -תכונה של גוף נייד, המאפשרת לו להתגבר על התנגדות האוויר ביתר קלות הודות לצורתו, ולהשקיע פחות אנרגיה במהירות נתונה. הצורה הרצויה היא בעלת קו-מתאר, המעוגל בקצהו האחד ומתחדד בקצהו האחר. צורה הדומה לטיפת נוזל. על שטח-הפנים החיצוני להיות חלק ואחיד ככל שניתן. צורה זו הנמצאת בטבע בדמותם של בעלי חיים מסוימים, כגון: דגים וציפורים, יושמה בעיצוב מטוסים וכלי-רכב. לעיצובם של חפצים ניידים ונייחים גם יחד. גישה עיצובית זו צמחה בשנות השלושים, שנות השפל הכלכלי בארצות הברית, במידה רבה על מנת לסבר את עיני הצרכנים ולהגדיל את המכירות.
מחדד עיפרון בעיצובו של ריימונד לואי


סימבוליזם (Symbolism)
מגמה שבאה לידי ביטוי ביצירה האמנותית והספרותית באירופה ובתנועה של יוצרים סימבוליסטים בין השנים 1910-1885 לערך. המאפיין המרכזי של הסימבוליזם הוא שימת הדגש על הביטוי הסובייקטיבי והימנעות מהייצוג הישיר של המציאות. היוצרים הסימבוליסטים שילבו היבטים שונים של המציאות בדרך של רמיזות ובאמצעות סמלים דו-משמעיים אך בעלי עוצמה רבה. הם שילבו מיסטיציזם דתי וביטויים ארוטיים, דקדנטיים וקמאיים. בין האמנים הסימבוליסטים הבולטים: אודילון רדון, גוסטב מורו, פוביס דה שאוואן, גוסטב קלימט, לדוגמה הציור יופיטר וסמלה של גוסטב מורו משנת 1895.


סמיוטיקה (Semiotics)
סמיון פירושו ביוונית סימן. הסמיוטיקה היא תחום החוקר את אופי הסימנים ואת החוקים העומדים מאחריהם. הסמיוטיקה הפכה לגישה ביקורתית בעלת חשובה בלימודי תרבות בסוף שנות השישים, במידה רבה בעקבות פרסומיו של רולאן בארת' (Roland Barthes). בשנת 1964 כתב בארת' כי הסמיוטיקה מטפלת בכל מערכת סימנים, אין זה משנה מהם מהותם וגבולותיהם: תמונות, תנועות, צלילי מוזיקה, חפצים, וכי מערכת האסוציאציות הסבוכה של כל אלה המהווים את תכני הריטואל, המוסכמה או הבידור הציבורי - כל אלה מהווים מערכות של משמעות.


סמנטיקה (Semantics)
ראה אקלקטיציזם.


ספומטו (Sfumato)
באיטלקית - מרוכך, ערפילי. בציור וברישום - אפקט של מעברים רכים והדרגתיים מאזורי האור לאזורי הצל. אמצעי הספומטו מאפיין במיוחד את ציוריו של ליאונרדו דה וינצ'י.
המונה ליזה


סצציונה (secession)
בגרמנית - פרישה. כך כינו עצמן קבוצות של אמנים, אדריכלים ומעצבים גרמנים ואוסטרים, שמרדו נגד התצוגה והשיפוט האקדמיים והכמו-פריזאים של הסלון בעשור האחרון של המאה התשע-עשרה. קבוצות שונות של סצציונה נוסדו בערים בגרמניה ובאוסטריה, ארגנו לעצמן תערוכות בתחומי יצירה שונים, ודאגו לבשר עליהן באמצעות כרזות שעיצבו. במינכן (1892) נוסדה הקבוצה הראשונה על ידי פרנץ פון שטוק, בווינה (1897) על ידי גוסטב קלימט, ובברלין (1899) על ידי מקס ליברמן. באותה שנה (1899) נפתחה בווינה גלריה שתכנן האדריכל ג'וזף מריה אולבריך (Olbrich) במיוחד לתערוכות של הקבוצה. הקבוצה בווינה ייסדה אף כתב עת בשם Ver Sacrum. ממשיכי הקבוצה בווינה, האדריכל והמעצב יוזף הופמן והמעצב מוזר קולומן, הקימו בשנת 1903 את סדנאות האמנים, הווינר ורקשטאטה. סגנונות העיצוב של אמני הסצציונה וממשיכיהם נחשבים גם גרסאות של היוגנדשטיל .
Art Nouveau - Secession Style דף מורחב על הסצציונ​