בארוק (Baroque)
את המונח טבעו היסטוריונים לאמנות במאה התשע-עשרה על מנת להגדיר את סגנון האמנות והאדריכלות שרווח באירופה החל בשלהי המאה השש-עשרה ועד תחילת המאה השמונה- עשרה. המונח ביקש לבטא את אופי צורותיו המפותלות, הדינמיות, הזורמות והמושכות בחושניותן ובתאטרליות שלהן. בראשיתו צמח הסגנון ברומא כאמצעי שבו השתמשה הכנסייה הקתולית כדי להיאבק בכוחות הרפורמציה (עליית הכוחות הפרוטסטנטים שמרדו בכנסייה הקתולית במאה השש-עשרה) וכדי למשוך את ההמונים אליה. מאפיין חשוב של הסגנון התבטא בשילובים בין-תחומיים שנוצרו לרוב בחללי הכנסייה, שילובים בין אדריכלות, פיסול, ריהוט וציור לכדי סביבות מרשימות ותאטרליות. דוגמה לפסל בסגנון הבארוק הוא פסלו של ברניני "אפולו ודפנה" (1625-1622).
ברניני
ביאנלה (Biannale)
מילולית, באיטלקית: דו-שנתי. הביאנלה בוונציה היא תערוכה בינלאומית לאמנות ולאדריכלות המתקיימת אחת לשנתיים מאז אמצע שנות השלושים של המאה העשרים.
בין-תחומיות (Interdisciplinary)
מסגרת יצירה, מחקר, תיאוריה או טכניקה המשלבת תחומי ידע או יצירה מן המדעים, האמנויות, או כל תחום ידע ותרבות אחר. במהלך המאה העשרים יצרו אמנים עבודות בין-תחומיות שביטאו טשטוש בין סוגי אמנות מסורתיים - פיסול, ציור, מחול, תיאטרון וכו' - והיווצרות סוגי אמנות חדשים שהתאפשרו בעקבות המצאות וחידושים טכנולוגיים, כגון צילום, קולנוע, אמנות וידיאו ואמנות דיגיטלית. דוגמאות לאמנות בין-תחומית ניתן למצוא בזרמי האמנות שהתפתחו בראשית המאה העשרים: פוטוריזם,דאדאיזם , וכן רדימייד - שימוש לא מתוּוך באובייקטים תעשייתיים ביצירת אמנות או כיצירת אמנות - שהנחיל מרסל דושאן. מאוחר יותר התפתחו גם אמנות מושגית, אמנות אדמה ואמנות מיצג (פרפורמנס) ולבסוף האמנות הדיגיטלית המכונה אף המדיה החדשה, המשלבת סוגי אמנות וטכניקות כמו צילום סטילס, וידאו, טקסט, צליל, עיבוד תמונה וקול באמצעות תוכנות מחשב. האמנויות החזותיות - אמנות פלסטית, צילום, אדריכלות, עיצוב, קולנוע, לרבות תת-התחומים שלהם - כל אלה מתקשרות בינן לבין עצמן, ועם ידע מתחומים רבים אחרים: מתמטיקה, מוזיקה, לימודי סביבה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, לימודי מוסר ודת, ועוד.