א

אווירודינמיקה (Aerodynamics)
תכונה של גוף נייד, המאפשרת לו להתגבר על התנגדות האוויר ביתר קלות הודות לצורתו, ולהשקיע פחות אנרגיה במהירות נתונה. הצורה הרצויה היא בעלת קו-מתאר, המעוגל בקצהו האחד ומתחדד בקצהו האחר. צורה הדומה לטיפת נוזל. על שטח-הפנים החיצוני להיות חלק ואחיד ככל שניתן. צורה זו הנמצאת בטבע בדמותם של בעלי חיים מסוימים, כגון: דגים וציפורים, יושמה בעיצוב מטוסים וכלי-רכב.


אוונגארד (Avantgarde)
מצרפתית,הפירוש המילולי הוא: "החלוץ לפני המחנה". המונח הוטבע במאה התשע-עשרה על מנת לאפיין אמנים או יצירות אמנות שחרגו ממוסכמות האמנות האקדמית של תקופתם במישור הטכני או הרעיוני, והקדימו את זמנם. כך למשל הציירים האימפרסיוניסטים ואחריהם, במאה העשרים, קבוצות כמו האקספרסיוניזם, הפוביזם, הקוביסטים והזרמים שהתפתחו לאחר מכן. המודרניזם דגל ברעיון האוונגרד ככוח מניע לשינוי טעם הבורגנות.


אוטופיה (Utopia)
מיוונית - לא מקום. תכנית דמיונית לתיקון חיי החברה או המשטר. הפילוסוף האנגלי בן המאה השש-עשרה תומס מור פרסם ספר בשם אוטופיה ובו תיאר ארץ בדיונית המתנהלת במשטר חברתי אידאלי. במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים הציעו אדריכלים ומעצבים תכניות לבניינים ולערים שלמות שיש בהם מאפיינים אוטופיים: ויליאם מוריס, הווארד אבנעזר (Ebenezer) בתכניתו ל"עיר גנים"; אנטוניו סנט אליה, האדריכל הפוטוריסט, בתוכניתו ל"עיר החדשה"; ברונו טאוט באדריכלות הזכוכית האקספרסיוניסטית. בשנות השישים והשבעים יזמו קבוצות רדיקליות של מעצבים פרוייקטים אוטופיים כמו " עיר ללא הפסקה" של קבוצת ארכיזום.


אופ-ארט (Op-Art)
מונח שהוא קיצור של הצירוף "אמנות אופטית": סוג של אמנות מופשטת שהתגבשה בשנות השישים של המאה העשרים, ועסקה בחקר של רשמים אופטיים המושגים על ידי גירוי חזותי של העין. יצירות מייצגות של אופ- ארט נוצרו על ידי אמנים כמו ויקטור וסרלי ובריג'ט ריליי (Riley).


אוריינטליזם (Orientalism)
באמנות - ציור וצילום מערביים העוסקים בנושאים השאובים מן המזרח. האוריינטליזם באמנות היה נפוץ בעיקר במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. בתקופה זו ערכו יוצרים אירופים (לדוגמה,דלקרוא ומטיס). מסעות לקולוניות אירופיות במזרח הקרוב ובצפון אפריקה, ובעבודותיהם הציגו בעיניים מערביות את קסמי המזרח: נופים אקזוטיים, נשים בהרמון, נשים בבתי המרחץ, רחובות הקסבה ועוד. בספר "אוריינטליזם" יוצא אדוארד סעיד נגד אמנים אלה, וטוען כי התייחסו אל סימנים שטחיים וסטריאוטיפיים, השליכו דמיונות ופנטזיות האסורים בתרבות האירופית על מה שכונה בפיהם "תרבות המזרח", ובסופו של דבר ציירו תמונה מוטית ומעוותת.



אורפיזם/קוביזם אורפי (Orphism)
את המונח טבע לראשונה בשנת 1912 המשורר הצרפתי גיום אפולינר בשנת 1912 על מנת לתאר סוג של אמנות מופשטת בעלת זיקה לקוביזם אך בגרסה לירית פיוטית (מכאן השימוש בשמו של אורפיאוס, המשורר מן המיתולוגיה היוונית). אפולינר אפיין את האורפיזם כאמנות המנסה ליצור מציאות עצמאית, והתכוון במיוחד ליצירתו של הצייר רוברט דלוני. דלוני עצמו השתמש במונח ליצירתו, והוסיף כי כוונתו לאמנות מופשטת, המוסברת בהמשך דף זה, (או מופשטת בחלקה) המתחקה בציור אחר תנועת האור, ובכך יצר זיקה לאימפרסיוניזם.


אטריום (Atrium)
במקור כינוי לחצר פנימית פתוחה שהייתה אופיינית לבתי היוונים והרומאים בעת העתיקה. מאוחר יותר כינוי לחצר מוקפת עמודים בכנסיות מן התקופה הנוצרית הקדומה. באדריכלות המאה העשרים במיוחד בארצות הברית, כינוי לאולם רחב במלון או בבניין ציבורי המשמש מבוא לאולם חשוב יותר.


איקונוגרפיה (Iconography)
תחום הלימוד העוסק בחקר המרכיבים החזותיים מבחינת תיאורם הפיזי ומשמעויותיהם. ההיסטוריון לאמנות ארווין פנובסקי הבחין בין פעולת הזהוי של מרכיבי התמונות ונושאיהן שאותה הגדיר איקונוגרפיה, ובין הפרשנות וזיהוי המשמעויות שלהן - איקונולוגיה.


איקונולוגיה (Iconology)
מתן פרשנות לנושא היצירה על בסיס חקר ולימוד הקונטקסט התרבותי וההיסטורי שבו היא נוצרה.


אלגוריה (Allegory)
סדרה של סמלים שהם חלק ממערכת רחבה יותר של משמעות. האלגוריה עושה שימוש בסמלים הבאים לידי ביטוי בתמונות או בסיפורים על מנת לבטא רעיונות מופשטים וכלליים. באמנות הרנסנס האלגוריות מתייחסות לרוב לרעיונות מתוך כתבי הקודש ומתוך המיתולוגיה היוונית. דוגמה לאמנות אלגורית במאה העשרים היא ציור המחאה "גרניקה" של פיקסו. היצירה "גרניקה" נוצרה אמנם בעקבות אירוע מסוים במלחמת האזרחים בספרד, אך הציור המורכב מסמלים תרבותיים מוכרים משמש כמחאה אלגורית המתייחסת למלחמה בכלל.


אלומיניום (Aluminium)
מתכת כסופה, קלת משקל, נוחה לעיבוד ולא מתחמצנת, בעלת תכונות של מוליכות ותרמיות. את האלומיניום ניתן להתיך ב-660.2 מעלות צלסיוס, ואז ליצוק ולהלחים. השיטה להפקת אלומיניום מהמינרל בוקסיט פותחה בשנת 1825, אולם השימוש התעשייתי בו הפך שכיח רק במאה העשרים. תודות לתכונותיו, הוא משמש בעיקר לייצור יריעות, אריזות, כלים ותכשיטים. באופן בולט שימש האלומיניום את הפסלים המינימנליסטים בשנות השישים. לדוגמה, הפסל
"ללא כותרת" (1970) של דונלד ג'אד (Donald Judd).


אמנות אור (Art of light)
יצירה המורכבת כולה או בחלקה מאלומות אור או מקרני אור הפזורות או הבוקעות ממקורות אור שונים: נורות, זרקורים, קרני לייזר או אור השמש. אמנים העושים שימוש באור ביצירותיהם מנצלים ערכים חזותיים או סמליים של האור. מוהולי נאג'י שילב אור בפסליו הקינטיים (ראה אמנות קינטית) (ראה תמונה: "פסל קינטי מפזר אור"); ניקולס שפר נודע במופעי אור מונומטנטליים . ראה למשל "תכנית למגדל קיברנטי מפיץ אור בפריז" של ניקולס שפר אמן אור מובהק אחר הוא תומס וילפרד שיצר בשנות השלושים הקרנות אור צבעוניות בהשראת יצירות מוזיקליות.
אמנות קינטית


אמנות אקדמית (Academic Art)
אמנות שנוצרה על פי אמות המידה האסתטיות, הערכיות והרעיוניות של האקדמיות לאמנות שרווחו באירופה החל במאה השבע-עשרה ועד המאה התשע-עשרה, ובאמריקה בראשית המאה התשע-עשרה. האמנות האקדמית קידשה את המודל של האמנות הקלסית: דיוק והקפדה בייצוג גוף האדם, נופים וסביבות, ואידאליזציה והאדרה בייצוג המציאות. נושאים היסטוריים נחשבו לראויים ביותר, במיוחד נושאים מן ההיסטוריה העתיקה והמיתולוגיה הקלסית. בשלהי המאה התשע-עשרה האמנים האוונגרדים התייחסו אל האמנות האקדמית כאל אמנות מיושנת ומאובנת, ופרצו את גבולותיה.


אמנות גוף (Body Art)
אמנות שבה גוף האמן הוא המדיום. פעמים רבות מוצגת אמנות זו במיצג, במסגרת פרטית או ציבורית, שמתועד ומופץ בתצלומים ובמסמכים טקסטואליים נלווים. אמנות הגוף היא תת-זרם באמנות המושגית במובן זה שהאמן עושה שימוש מוחצן בגופו דווקא כאמצעי להתייחסות אל "האני" הפנימי שלו וכדרך לשים דגש על ביטוי רעיונותיו לקיומו ולהווייתו המופשטים. היא כוללת בין היתר ציורי גוף, קעקועים, חתכים להתוויית סימני צלקות, התוויית סימני כוויות, נעיצות של אביזרי גוף (פירסינג), שימור של הפרשות הגוף, וגם ניתוחים פלסטיים המבוצעים באופן שיטתי. דוגמה לכך היא האמנית אורלן (Orlan) המתעדת את הניתוחים שלה ומציגה אותם כאמנות וידיאו. בין שנות השישים לשנות השמונים בלטו בתחום האמנים האמריקאים ויטו אקונצ'י (Acconci), קריס בורדן (Burden) ואנה מנדייטה.
אתר המציג את האמנות של אורלן


אמנות גרפיטי (Graffiti Art)
סוג אמנות שצמח החל בשנות השבעים בניו יורק. אמנות הגרפיטי משלבת בתוך היצירה אלמנטים של גרפיטי. אמנות זו ניכסה את תרבות השוליים של הרחוב והכניסה אותם אל תוך הגלריות. אמני הגרפיטי הידועים הם ז'אן מישל בסקיה וקית' הרינג שפעלו בשנות השמונים. הרינג גיבש ביצירתו שפת ביטוי אישית דמוית גרפיטי.


אמנות דיגיטלית (Digital Art, Net Art)
סוג אמנות עכשווי שבו נעשה שימוש באמצעים הטכניים של רשת האינטרנט כחלק מאמצעי הביטוי של היצירה. לעתים היצירה הדיגיטלית מצויה כולה על המסך, ולעתים היא חלק ממיצב המורכב מחומרת המחשב ומאובייקטים נוספים. יצירות דיגיטליות או יצירות של אמנות רשת (net art) יוצרות עם הצופה אינטראקציה המתאפשרת תודות לטכנולוגיה הדיגיטלית. הצופה יכול להגיב למראה עיניו, להתערב ביצירה או לגלות בה חלקים בלתי גלויים שתוכנתו בה.


אמנות דקורטיבית (Dacorative Art)
מונח המציין אמנות שימושית או אומנות היוצרת כלים וחפצים, או פריטים אחרים בעיצוב הפנים, בתחומי עבודות הזכוכית, הקרמיקה, הטקסטיל, העץ, המתכת וכו'. ההיסטוריונים לאמנות סיווגו אמנות זו בקטגוריה של "אמנות זעירה" כדי להבדילה מ"האמנות הגדולה", קרי: ציור, פיסול ואדריכלות.


אמנות התהליך (Process Art)
אמנות שבה מודגשים תהליך היצירה ותהליך ההשתנות של היצירה. התפיסה הרואה בתהליך את הנושא העיקרי ביצירה רווחה בשנות השישים והשבעים. מבין אמני התהליך בולטים ריצ'רד סרה ורוברט מוריס הנחשבים אמנים מינימליסטים. התפיסה של אמנות התהליך באה לידי ביטוי בסוגי אמנות נוספים: באמנות המושגית, באמנות הגוף, באמנות האדמה ובמיצגים למיניהם.


אמנות וידאו (Video Art)
אמנות המתבססת על תצלומי וידאו ערוכים או המשלבת תצלומי וידאו כחלק ממיצב. החל באמצע שנות השישים סיפקה טכנולוגיית הווידאו לאמנים תחום יצירה חדש שבו אפשרויות רבות. החלוץ בתחום הוא האמן שנמנה עם קבוצת פלוקסוס נאם ג'ון פייק. אמנות הווידאו במהותה מעלה ביתר שאת את שאלת ממשות המציאות בייצוג האמנותי. ראו רחבה אודות זרם "אמנות הוידיאו"



אמנות לשם אמנות (Art for Art Sake)
המונח שמקורו בצרפתית: L'Art pour l'Art, רווח בקרב משוררים אוונגרדים במחצית המאה התשע-עשרה, ביניהם שרל בודלייר ותיאופיל גוטייה. מטרתו של המשפט היא לציין שהיצירה האמנותית עומדת בזכות עצמה ונוצרת למען עצמה, והיא אינה זקוקה לכל הצדקה מחוץ ליצירה - לא הצדקה מוסרית ולא חברתית. תפיסה זו השפיעה על ראיית האמנות של התנועה הסוריאליסטית ועל מבקרי אמנות מודרניסטים כמו אלפרד בר וקלמנט גרינברג.


אמנות מופשטת (Abstract Art)
אמנות שבה מודגש מרכיב הצורה בתיאור הנושא, ואת מרכיביו ניתן לעתים לזהות, ולעתים אין עוד אפשרות להכיר כלל. האמן וסילי קנדינסקי נחשב לחלוץ האמנות המופשטת הטהורה בציור "אימפרוביזציה 7" משנת 1910 נציגים מובהקים של אמנות מופשטת במאה העשרים הם הגישות של הסופרמטיזם ,הנאו- פלסטיציזם ,אמנות מינימלית ואמנות המופשט האקספרסיוניסטי.


אמנות מחשב (Computer Art)
סוג אמנות שרווח בשנות החמישים והשישים ועסק במיוחד במערכים גרפיים מסובכים, כגון שכבות של קווים היוצרים ספירלות ורוזטות, המשורטטים באמצעות מחשב. הסבכים הגאומטריים הממוחשבים צולמו והוצגו בתערוכות. למשל, האמנות של ג'ון ויטני (Whitney).
אמנותו של ג`ון ויטני


אמנות מטפיסית (Pittura Metafisica)
(באיטלקית: Pittura Metafisica) - שמה של תנועת אמנות איטלקית שייסד בשנת 1917 הצייר ג'יורג'יו דה קיריקו, הנחשב למבשר הציור הסוריאליסטי. הציירים המטפיזים יצרו תמונות מסויטות ששידרו אווירה על-טבעית ותלושה מהמציאות - אווירה דמוית חלום שבו משתלבים מציאות והזיה. התנועה התפרקה בשנת 1920.


אמנות מינימלית (Minimal Art)
זרם באמנות שהתפתח בשנות השישים והשבעים בארצות הברית. היוצרים המינימליסטים שמו דגש על צמצום היצירה למינימום של אמצעים במרקם, קו, צורה וצבע. יצירותיהם מצטמצמות לצורות גאומטריות פשוטות. הם דחו את הביטוי האישי וכל כוונה לייצג אובייקט זה או אחר או לסמל כלשהוא מעבר ליצירה. למבנים הצורניים נלוותה לעתים בדיקה של כוחות פיזיקליים כמו כוח הכבידה וערעור עליהם. עם האמנים המינימליסטים הבולטים ניתן למנות את ברנט ניומן, דן פלווין, דונלד ג'אד, לארי בל, סול לוויט ואחרים. את "אבות" המינימליסטים ניתן לראות במישור הפורמלי ביצירה הסופרמטיסטית והנאו- פלסטיציסטית בשנות העשרים של המאה העשרים.


אמנות מסחרית (Commercial Art)
מונח המתייחס לעיצוב הגרפי שנועד לפרסם מוצרים לקדם את מכירותיהם באמצעים שונים: שילוט, איור וצילום בעיתונות המודפסת, פרוספקטים, סרטי פרסומת.


אמנות נאיבית (Naive Art)
משמעות המונח במובנו האחד מכוונת ליצירות אמנות שנוצרו על ידי אמנים נטולי הכשרה פורמלית באמנות, אך סגנון נאיבי נמצא גם אצל אמנים שהוכשרו לאמנות כצורת ביטוי מכוונת. המונח מכוון באופן מיוחד לאמנים שפעלו בראשית המאה העשרים, כמו המוכס רוסו (Rousseau) (ראה למשל "החלום" של רוסו) שציוריו מאופיינים בסגנון ילדותי תמים בצבעים בוהקים. את הסגנון הנאיבי העריכו האמנים המודרנים בראשית המאה, ביניהם פיקסו ומטיס, בגלל זיקתו לאמנות חוץ- אירופית.


אמנות פיגורטיבית (Figurative Art)
יצירת אמנות המתארת פרטים שניתן לזהותם מתוך עולם התופעות, כגון: דמויות אדם, נופים, טבע, דומם וכדומה.


אמנות פסיכדלית (Psychedelic Art)
סגנון באמנות או בעיצוב המשקף מצב מנטלי שנוצר בהשפעת סמי הזיה כמו LSD. הביטויים הפסיכדליים החזותיים קשורים לכרזות, לאמנות של שנות השישים ולמוזיקת הרוק, למשל סרט האנימציה של להקת החיפושיות "צוללת צהובה".


אמנות שימושית /דקורטיבית (Applied/Dacorativ Art)
 אמנות שימושית או אומנות היוצרת כלים וחפצים, או פריטים אחרים בעיצוב הפנים, בתחומי עבודות הזכוכית, הקרמיקה, הטקסטיל, העץ, המתכת וכו'. ההיסטוריונים לאמנות סיווגו אמנות זו בקטגוריה של "אמנות זעירה" כדי להבדילה מ"האמנות הגדולה", קרי: ציור, פיסול ואדריכלות.


אנטבלטורה (Entablature)
מערכת הקורות הנושאות את הגג המשופע באדריכלות היוונית הקלסית. האנטבלטורה כוללת, בסדר יורד - את קורת הקרניז, את האפריז ואת הארכיטראב - הקורה העיקרית הנשענת על האבקוס (החלק שמעל לכותרת העמוד) ומהווה את החלק התחתון של האנטבלטורה



אנטי-עיצוב (AntiDesign)
תנועה של מעצבים שדחו את דרכי העיסוק בעיצוב על פי המקובל בזרם המרכזי. התנועה הידועה גם בשם "עיצוב רדיקלי", צמחה במחצית השנייה של שנות השישים, והייתה דומיננטית באיטליה. חברי התנועה דחו את העיצוב המודרני שיוצר למטרות של צריכה המונית שאפיינה את השיקום הכלכלי של איטליה החל בשנות החמישים. זרם זה הוגדר כ"עיצוב הטוב". העיצוב של הזרם המרכזי נתפס כמקדם צריכה וצרכים מלאכותיים. תנועת מעצבי האנטי-עיצוב, ובראשם המעצב אטורה סוטסאס, הגדירו מחדש את תפקידי העיצוב והמעצבים. הם גרסו כי לעיצוב יש תפקיד תרבותי וחברתי חשוב, וכחלק מתפקידם זה יצאו נגד הטעם הבורגני שנחשב ל"טעם טוב". הם עיוותו פרופורציות וצורות, עשו שימוש בצבעוניות זולה, בדימויים פופולריים ובאנטי- פונקציונליות שקראה תיגר על ערך התפיסה המודרניסטית שדגלה בהתניית הצורה בפונקציונליות של המוצר. ביטויי האנטי- עיצוב הושפעו מאמנות הפופ. למשל, הריהוט המתנפח של צוות המעצבים 'De Pas, D Urbino, Lomazzi הושפע מהפיסול הרך של קלאס אולדנברג. המעצבים הרדיקלים עבדו בקבוצות: ארכיזום, סופרסטודיו וארכיגראם. הם הרבו באמירות עיצוביות שהוצגו בתערוכות אך עבדו גם בעבור התעשייה. בשנות השבעים והשמונים ירשו את מקומם של המעצבים הרדיקלים הקבוצות אלכימיה וממפיס.


אנטי-פונקציונליזם (Anti-Functionalism)
תפיסה הדוחה את תפיסת הפונקציונליזם והדוגלת בעיצוב מוצרים באופן שלא יסגיר את הפונקציה של המוצר. ראה אנטי-עיצוב.


אנרכיזם (Anarchism)
מקור המונח במילה אנרכיה שפירושה ביוונית חוסר שלטון. אנרכיזם הוא תאוריה פוליטית שדוגלת בשלילת כל שלטון בעל סמכויות של כפייה וקוראת לשוויון ולהתאגדות חופשית של קבוצות, התאגדות נטולת שלטון ונטולת כוח כפייה.


אסמבלז` (Assemblage)
בצרפתית - צירוף. באמנות - צירוף בשלושה ממדים של חומרים מצויים לכדי אובייקט אמנותי. טכניקה זו, שהתבססה על רעיון הקולז', רווחה באופן בעיקר בשלהי שנות החמישים של המאה העשרים כחלק מזרם הנאו-דאדא, אך כבר בשנת 1912 יצר פיקסו פסלי אסמבלז' קוביסטיים.
המוזאון לקולאז ולאסמבלאז`
פיקסו "גיטרה" 1912


אסתטיקה של המכונה (Machine Aesthetics)
אסתטיקה המאופיינת בצורות גיאומטריות נקיות, רמות גבוהות של גימור וליטוש, ברק מתכתי, דיוק, והימנעות מפרטים מיותרים ומעיטור. כל אלה הם מאפיינים עיקריים של גישות העיצוב המודרניסטי.


אקדמיה לאמנות (Academy of Art)
במקור אקדמיה היא הגן שבו לימד אפלטון, הפילוסוף היווני מן המאה השלישית לפני הספירה. האקדמיות לאמנות נועדו לשמש בתי ספר להכשרה מעשית ותאורטית של אמנים. הן החלו מתפתחות במאה השש-עשרה באיטליה, ולאחר מכן, במאה השבע-עשרה התפשטו באירופה, לרוב בחסות מלכותית. בראשית המאה התשע-עשרה נפתחה אקדמיה לאמנות גם בניו יורק. האקדמיות היוו עד שלהי המאה התשע-עשרה סמכות שיפוטית עליונה בכל מה שנוגע לאיכותן של יצירות אמנות, על פי אמות המידה של האמנות האקדמית. האקדמיות ארגנו תערוכות שבהן הוצגו יצירות שנבחרו על ידי אנשי האקדמיה. נודעות תערוכות הסלון השנתיות בפריז.


אקדמיזם (Academism)
תפיסה הדוגלת בשימור הערכים של האקדמיה לאמנות. ראה גם אמנות אקדמית.


אקלקטיציזם (Eclecticism)
בעברית "לקטנות" - גישה המשלבת מקורות השפעה שונים ביצירה אחת, אם באמנות ואם באדריכלות או בעיצוב.


אקספרסיוניזם (Expressionism)
המונח נטבע לראשונה על ידי המבקר הגרמני הרוורט וולדן כדי לאפיין את האמנות המודרנית ולהבדילה מהאימפרסיוניזם. אולם בהמשך החל המונח להתייחס לאמנות שבה מודגשים הרגשות הסובייקטיביים של האמן על פני הערכים הרציונליים או האובייקטיביים. הדגש על הרגש מושג בדרכי הבעה חזותיות כמו צבעוניות חריפה, או בעיוותים ובהגזמות בדמויות ובתנועותיהם או בסביבה שבה הן מוצגות. דוגמאות לאקספרסיוניזם נראות בציור הגרמני של המאה השש-עשרה ובעבודותיו של הצייר הספרדי בן המאה השבע-עשרה אל גרקו. בראשית המאה העשרים הביטוי אקספרסיוניזם משמש כדגל לקבוצות אמנים בגרמניה כמו קבוצת הגשר וקבוצת הפרש הכחול. אלה שאבו מדרכי הבעה של יוצרים פוסט-אימפרסיוניסטים כמו וינסנט ואן גוך או אדוארד מונק. ניתן לראות ביטויים אקספרסיוניסטיים גם ביצירתם של ציירים מקסיקנים כמו דייגו ריביירה ופרידה קלו בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים.
MoMA - Artists of Brucke


ארגונומיה (Ergonomics)
הנדסת אנוש. מדע העוסק במאפיינים של המשתמש האנושי ואופן התייחסותו למוצרים, למכשירים, למערכות הפעלה ולסביבות עבודה ופעילות. הנדסת אנוש עוסקת בגורמים אנטומיים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים המקיימים קשרי גומלין עם התנהגות אנושית, יכולות ומוגבלויות. חקר הגורמים הללו מאפשר לעצב מוצרים המיטיבים לתפקד, בטיחותיים, קלים לאחזקה, נגישים יותר וידידותיים למשתמש.


ארכיגרם (Archigram)
קבוצת אדריכלים, מעצבים וחוקרים סביבתיים שפעלה בין השנים 1975-1963 בלונדון בהנהגתו של האדריכל פיטר קוק (Cook). שם הקבוצה, שהוא צירוף המילים אריכטקטורה וטלגרם, ניתן גם לכתב העת שאותה פרסמה. הקבוצה, שהושפעה במידה רבה מתפיסתו של בקמינסטר פולר העלתה רעיונות בלתי שגרתיים לאדריכלות ניידת הבנויה מרכיבים ומבוססת על טכנולוגיה מתקדמת של תכניות החלל האמריקניות. הצעותיהם של חברי הקבוצה שהיו בעיקרן אוטופיות הועלו כרישומים וכציורים, והופצו בתערוכות ("העיר המהלכת" או "העיר המחוברת במתג" (the plug-in city). בתכניותיהם הדגישו חברי הקבוצה את התפיסה המציעה שלל אפשרויות מקוריות למשתמש לעומת הביטוי האישי של האדריכל או המעצב. הם השפיעו רבות על קבוצות העיצוב הרדיקליות באיטליה כמו קבוצת ארכיזום.


ארכיזום (Archizoom)
סטודיו לאדריכלות ועיצוב שנוסד בפירנצה בשנת 1966. הושפע במידה מסוימת מקבוצת ארכיגרם הבריטית המזוהה עם העיצוב הרדיקלי. במקביל סטודיו ארכיזום הוא חלק מקבוצות עיצוב רדיקליות נוספות כמו סופרסטודיו שצמחו באיטליה בשלהי שנות השישים. המעצבים הפעילים בארכיזום הם: אנדריאה בראנזי, פאולו דגאנלו ג'ילברטו קורטי, דריו ולוקה ברטוליני ומסימו מורוצי. הם עיצבו אובייקטים בעלי מסרים שנונים ואירוניים אנטי-פונקציונליים שביטאו ביקורת על תנועת המודרניזם:

תפיסה תרבותית שהתגבשה במאה העשרים; באה לידי ביטוי בתחומי יצירה שונים. בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב ואמנות) המודרניזם מאופיין בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונליים ובמטרות חברתיות דרך מתוך חיפוש ליצירת אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה (ראו אסתטיקה של המכונה). המודרניזם צמח באירופה בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, והוא מזוהה במידה רבה עם בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב הבאוהאוס, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם לעולם המתועש. הביטוי למודרניזם מובהק באדריכלות כונה הסגנון הבינלאומי. כמו כן בעיצוביהם הם התייחסו לפופ ולקיטש.

בשנת 1971 השתתפה הקבוצה בתערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA). שם התערוכה היה "הנוף הביתי החדש", והוצגו בה הביטויים הרדיקליים בעיצוב.
"ספת סאפארי", 1967 מתוך The Hot House


ארכיטרב (Architrave)
באדריכלות היוונית הקלסית - הקורה העיקרית הנשענת על האבקוס (החלק שמעל לכותרת העמוד) ומהווה את החלק התחתון של האנטבלטורה (מכלול רכיבי הקורה הנושאת את הגג המשופע). בהרחבה - המסגרת הבולטות סביב דלת או חלון.
איור של ארכיטרב והסבר נוסף​