אולפני וולט דיסני

אולפני וולט דיסני Walt Disney
1922 ארה"ב

ב- 1922 יסד וולט דיסני את Laugh-O-Gram Films. הוא שכר את אוב איוורקס (Ub Iwerks), שעמו עבד כאנימטור בחברת סרטים בקנזס-סיטי, ועוד כמה אנימטורים צעירים. הוא החל ליצור סיפורים כמו "סינדרלה" ו"חתול במגפיים". האגדות המוכרות סופרו בצורה קומית. אחרי שפשט רגל, החל דיסני לצלם סדרה חדשה - "אליס בארץ הפלאות" (1923). בסרט החדש פעלו הדמויות המצויירות לצד ילדה-שחקנית שגילמה את אליס.
ב- 1923 עבר דיסני ללוס אנג'לס, ועמו חברי קבוצתו. ב- 1927 הם יצרו את הדמות Oswald the Lucky Rabbit. בתקופה זו עזב דיסני את האנימציה, ועסק בענייני הארגון וההגות שמאחורי הדמויות.
בסרטיו מיהר דיסני לשלב את החידושים הטכנולוגיים. בתקופת הקולנוע המדבר שילב קול בסרטיו. הוא השתמש ברעשים ובמוזיקה כדי להדגיש את המסר החזותי. הסרט הראשון שלו שבו נעשה שימוש בקול הוא Steamboat Willie בשנת 1927. בסרט זה "מיקי מאוס" ( מיקי העכברון, "נולד" ב- 1928) מגלם תפקיד ראשי.

בעקבות ההצלחה של "מיקי מאוס" החל דיסני לראשונה לראות רווחים. הוא השתמש בכסף כדי להרחיב את עסקיו. בעוד ב- 1928 מנתה חברתו 6 אנשים, ב- 1934 היא מנתה 187 אנשים, וב- 1940 יותר מ- 1600 אנשים.
החל ב- 1925 התמקמה החברה בהוליווד. דיסני התכוון להעסיק בחברתו את האנימטורים הטובים ביותר בשוק האמריקני, אולם עד מהרה התברר כי האנימטורים הללו לא היו מעוניינים להשתלב בתפיסת העבודה שלו. מסיבה זו שכרה החברה והכשירה אנימטורים מתחילים. ב- 1937 נפתח בית הספר לאנימציה ב"אולפני דיסני". החברה פעלה ע"פ עיקרון של קבוצות נפרדות שעבדו על משימות שונות: אנימציה, עיצוב של סצנות, אפקטים מיוחדים, צילום, צביעה וכו'. למעשה אופי החברה שיקף את אישיותו של דיסני.

ב- 1937 הופיע הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים". הייתה זו הפעם הראשונה שסרט מצוייר סיפר עלילת הרפתקאות מורכבת. הסרט זכה להצלחה אדירה (גם כלכלית). "פנטזיה" (Fantasia) (1940), נחשב למתוחכם שבין סרטיו של דיסני. הסרט היה למעשה איור של שמונה יצירות של מוזיקה קלסית. היצירה לא הייתה מוצלחת במיוחד (הקטע שהתייחס ל"פולחן אביב" של איגור סטרבינסקי הציג צעצועי דינוזאורים).
ב- 1941 פרצה בחברה, שהתאפיינה ברוח של שותפות, שביתת אנימטורים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה יצאו מהאולפן סרטים כמו "במבי" Bambi)
(1942 וסרטים קצרים של תעמולה אנטי נאצית: Emotion Der Fuehrer's Face, Education for Death & Reason.
היצירות שיצאו לאחר המלחמה, "סינדרלה" (1950) ו"פיטר פן" (1953) היו פחות מרשימות כי דיסני התמקד יותר בסרטי קולנוע, הפקות טלוויזיה ופארקים
(Disneyland, Disney World). אחרי מותו של דיסני ב- 1966 נוהלה החברה ב רוחו בידי וולפגנג רייתרמן (Wolfgang Reitherman). בסוף שנות השמונים הופיעו יצירות של קבוצת אנימטורים - אמני הנפשה - צעירים וחדשים: "בת הים הקטנה"
(1989), "אלאדין",(1992).
היצירה של דיסני ודמויותיו הפופולריות, כגון מיקי מאוס, היוו מרכיב חשוב בין חומרי הגלם האחרים של תרבות ההמונים (הקומיקס, מוצרי צריכה למיניהם וגיבורי תרבות) ביצירותיהם של אמני פופ כמו אנדי וורהול (Warhol), רוי ליכטנשטיין
(Lichtenstein), קלאס אולדנברג (Oldenburg).

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

Bendazzi, G. (1994), Cartoons, John Libbey, London.

כתבה: אלה טל​