אמנות וידאו Video Art
1970 בינלאומי
אמנות העושה שימוש בטכנולוגיית וידיאו וטלוויזיה
במאמרו המהפכני מ- 1967 "המדיום הוא המסר" חזה מרשל מקלוהן (Mcluhan) את התפתחות התקשורת והשתלטותה על חיי היום-יום של האדם המערבי. מקלוהן תיאר את התפתחות "הכפר הגלובלי", שבו מהירות העברת המסרים התקשורתיים מצמצמת את המרחקים הפיזיים.
הצגה זו של התפתחות התקשורת אכן תואמת את המציאות. דוגמה לכך ניתן לראות בהמצאת המצלמות ומכשירי הווידיאו. ניסויים בסרט הקלטה מגנטי החלו לאחר מלחמת העולם השנייה, ומכשירים ראשונים נבנו בתחילת שנות החמישים של המאה ה-20. חברת אמפקס (Ampex) השיקה ב- 1956 את מכשיר הקלטת הווידיאו המסחרי הראשון, שלא יועד לשימוש ביתי. חברת סוני (Sony) פיתחה ב-1964 את המכשיר הביתי הראשון, ונמכרו ממנו כמה מאות.
המהפכה הגדולה הגיעה עם המצאת מצלמת הווידיאו ומצלמת 8 מילימטר. חברת קודאק פיתחה את המודלים הראשונים ב - 1932 בארצות הברית. פורמט זה היה זול ונייד יחסית, ואיפשר צילום בכל מקום ובכל זמן. במהלך שנות השבעים של המאה ה- 20 הפכה מצלמת הווידיאו הביתית לאביזר זול יחסית, הנמצא בהישג יד של כל צלם חובב, למרות שהיא הייתה גדולה ומגושמת יחסית למצלמות עכשוויות.
ככלל, אמנות הווידיאו היא אמנות העושה שימוש בטכנולוגיית וידיאו וטלוויזיה, אך עם השנים התפתחה שפה אמנותית ייחודית לאמנות זו, המבדילה אותה מהקולנוע או מצילום וידיאו ביתי. בדרך כלל מדובר ביצירות קצרות יחסית, חסרות עלילה במובן המקובל בקולנוע או בספרות. האמן יוצר תמונה נעה, כשהדגש הוא על בניית הפריים, הצבעים והצורות. ההתרחשות בדרך כלל מחזורית, והסרט חוזר על עצמו שוב ושוב ומתאר מצב מתמשך של רגש או מחשבה. בעצם זהו ציור הנע על רצף הזמן.
עם זאת, יש לסייג ולומר כי צורותיה של אמנות הווידיאו רבות כמספר האמנים, ואין מערכת חוקים ברורה המגדירה את גבולותיה. יש אמנים העוסקים באפקטים המתאפשרים מהטכנולוגיה, ויש המשתמשים בווידיאו רק לתיעוד מעשיהם או התרחשות בסביבתם הקרובה או בסביבה אורבנית.
היכולת לתעד ולצלם באופן חופשי ועצמאי הציתה את דמיונם של אמנים רבים. אחד החלוצים בתחום היה נאם ג'ון פייק (Nam Jun Paik) מחברי קבוצת פלוקסוס. פייק, מוזיקאי ואמן מיצג ממוצא קוראני, פגש את ג'ון קייג' (Cage) ב- 1958 בגרמניה, ויחד הם יצרו "קונצרטים אקטיביים" (Action Concerts) - אירועים מוזיקליים המשולבים עם מראות ויזואליים בווידיאו. עם הצטרפותו לקבוצת פלוקסוס בתחילת שנות השישים החל פייק להשתמש בטלוויזיה כמדיום אמנותי, וב- 1963 הציג בתערוכת הווידיאו הבינלאומית הראשונה בגלריה ברוס קורץ (Bruce Kurtz) בעיר וופרטאל (Wuppertal) בגרמניה. פייק גם פיתח ב- 1970 יחד עם המהנדס היפני סויה אבה (Suya Abe) מכשיר שמסוגל היה לפצל מסכים וליצור אפקטים מכמה מכשירי וידאו על גבי משטח מסכים אחד. הנה לדוגמה יצירות של פייק המשלבות סרטי וידיאו במיצבי מסכים וחומרים נוספים: אדמה ירח ושמש מיצב וידיאו משנת 1990 של פייק והרובוט המלט, מיצב וידיאו, משנת 1996
כאשר פיתח את סינתיסייזר הווידיאו שלו הצהיר פייק בביטחון: "כשם שטכניקת הקולאז' החליפה את צבע השמן, כך תחליף הטיובה האלקטרונית של המסך את הקנווס" (Hanter, S., Jacobus, J., Modern Art, Abrams, New-York, 1992, p. 368)
בעקבות פייק הלכו אמנים רבים, גם מקבוצת פלוקסוס וגם אחרים, כמו לורי אנדרסון (Laurie Anderson), אמנית מיצג ומוזיקאית אמריקאית העושה שימוש רב בווידיאו במופעיה, ההופכים למיצג אמנותי רב ממדים. למשל במופע ארצות הברית חלק 2 משנת 1980 אמנים שונים ניסו לשלב את מדיום הווידיאו אל תוך מסורת האמנות הפלסטית, הן בהתייחסות אליה והן בשילוב של מסכי הווידיאו לכדי פסל. דוגמה לכך היא עבודתו של האמן היפני שיגקו קובוטה (Shigeko Kubota), שיצר ב- 1975-6 מחווה ל"עירום יורד במדרגות" של מרסל דושאן (Duchamp) מ- 1912, כאשר בנה מדרגות מעץ ובתוך כל אחת מהן מיקם מסך וידיאו של נערה ערומה. היצירה עירום יורד במדרגות, של קובוטה, הכוללת ארבעה מסכים, מכשיר וידיאו ומבנה עץ נוצרה בין השנים 1975-6. בשנת 1983 יצר קובוטה מחווה ליצירה נוספת לדושאן, כאשר שילב מסך וידיאו לגרסה משוחזרת של היצירה גלגל אופניים ושרפרף.
אמנות הווידיאו נאבקה מאז ימיה הראשונים על מעמדה, ואמני הווידיאו הדגישו ללא ליאות את הגדרתה כמדיום אמנותי. בעייתה הייתה כפולה – אמנות מסוג זה איננה אובייקט שניתן לתלות על הקיר כציור, ובנוסף היא תלויה בציוד אלקטרוני יקר ומסורבל יחסית. מעבר לכך, בניגוד לתמונה או לפסל, אמנות הווידיאו משתנה על ציר הזמן, ומשמעויותיה תלויות בזיכרון הצופה ובמשך הזמן שבו הוא שוהה מול היצירה. עבודות וידיאו שולבו בזרמים שונים של האמנות מושגית ובאמנות תהליך כתיעוד, במיצגים ובאירועים וכעבודות העומדות בפני עצמן.
בישראל החלה פעילות הקשורה באמנות הווידיאו בסוף שנות ה- 60. בקבוצות כמו "עשר פלוס" ו"העין השלישית" שיתפו פעולה אמנים וקולנוענים שיצרו יחדיו בדרך אוונגארדית ואלטרנטיבית המזכירה את רוחה של קבוצת פלוקסוס. קבוצת "העין השלישית" התגבשה סביב הקולנוען ז'אק קטמור, ועסקה בנושאים פסיכדליים ומחתרתיים המתקשרים אל תרבות המחאה בארצות המערב באותה תקופה. בשנת 2003 הציג מוזיאון חיפה לאמנות סדרת תערוכות בשם וידיאוסטוריה (Videostoria), העוסקת בתיעוד ובהצגת התפתחות עבודות הווידיאו שנעשו בישראל והזיקות ביניהן לבין אמנות הווידיאו הבינלאומית. הדימוי המוקרן באמנות הישראלית פעל בהשראת זרמים אוונגרדיים אחרים באמנות הישראלית כמו אמנות המיצג, אמנות מושגית ויצירות מוזיקליות שחקרו את הקול כמדיום אמנותי. עבודות הווידיאו של שנות השבעים עסקו בעיקר בנושאים פוליטיים, הן כתגובה לאירועים הסוערים של התקופה שבין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה והן כחלק מהמאבקים הפוליטיים של עולם האמנות עצמו – העיסוק במשבר האובייקט ופעולה אמנותית כחלופה לאובייקט, והיציאה כנגד המוזיאונים, שתוצאתה הייתה תצוגה בחללים אלטרנטיביים.
רוב האמנים הישראלים שעסקו בתחום בשנות השבעים (רפי לביא, יאיר גרבוז, הנרי שלזיניאק, מיכאל דרוקס, תמר גטר, יהודית לוין, מיכל נאמן, נחום טבת, מיכה אולמן, פינחס כהן-גן) יצרו בסופר 8, המדיום הנגיש והמקובל בתקופה זו. המוזיאונים מצידם הציגו עבודות אלו לעיתים רחוקות, בעיקר במסגרת תערוכות יחיד או ערבי הקרנה מיוחדים. מאז שנות התשעים של המאה ה – 20 פועל מוזיאון הרצליה לקידום אמנות הווידיאו בישראל. במוזיאון מוצגות תערוכות רבות של אמנים מהארץ ומחו"ל, והוא מקיים ארכיון פעיל בנושא.
מקורות
Hanter, S., Jacobus, J., Modern Art, Abrams, New-York, 1992, pp. 357 – 369
Ingo, W., f., (ed.) Art of the 20th Century, Taschen, Koln, 2005, Vol 2, pp.596 – 610
Read H., (ed.) Dictionary of Art and Artists, Thames & Hudson World of Art, London, 1994.
Smith, R., "Conceptual Art", Stangos, N., (ed.) Concepts of Modern Art, Thames and Hudson, London, 1994, pp. 256 - 270
הדס, נ., עיונים באמנות המאה העשרים, אורט, תל-אביב, 1998, עמ' 468 – 469.
טננבאום, א., וידיאו Zero הפרעות בתקשורת: הדימוי המוקרן-העשור הראשון, קטלוג, מוזיאון חיפה לאמנות, 2003.
קישורים
קישור לאתר הרשמי של פייק. כולל מאמרים, תמונות וסרטים
אתר Uboweb, בו ניתן למצוא קישורים לראיונות וקטעי מוזיקה ווידאו של חברי תנועת פלוקסוס. וידאו בעמוד הכניסה תחת הכותרת Fluxfilm
אתר Video Data Bank המכיל מידע וקישורים לאמני וידיאו. כולל אינדקס אמנים, מאמרים וקטעים
אתר The Artist.org המכיל מדור אמני וידאו – קישורים לאמנים, סרטונים ומאמרים
דף על נאם ג'ון פייק, הכולל תצלומי יצירות מסוג מצבי וידיאו
כתב: נעם טופלברג