אמנות פופ Pop Art
1970-1955 אנגליה, ארה"ב
אמנות הפופ הופיעה לראשונה באנגליה ובארצות הברית במהלך שנות החמישים, והגיעה לשיאה בשנות השישים.
אמנות הפופ מתאפיינת בנטייה לחזור ולחקות את הדימויים הסטראוטיפים של תקשורת ההמונים: סרטים, פרסום, סרטי הנפשה ומוצרי צריכה פופולריים אחרים.
את המונח "אמנות פופ" טבע מבקר האמנות, לורנס אלווי בשנת 1954 כשהתייחס לאיקונוגרפיה הפרוזאית של יצירות מסוימות. אמנות פופ הייתה תגובת נגד לרצינות ולכובד ראש המתבטא בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט.
בשנת 1953, ארגן אדוארדו פאולוזי תערוכה בשם "הקבלה בין חיים ואמנות" במרכז הלונדוני לאמנות עכשווית. בתערוכה הציגו האמנים רוברט ראושנברג, שתערוכתו באותה שנה עוררה סקנדל, ג'ספר ג'ונס וריצ'רד המילטון. אמנים אלה היוו את החוליה המקשרת בין האקספרסיוניזם המופשט לאמנות הפופ. החל מתערוכה זו היה ברור שרוח חדשה נושבת בעולם האמנות. בתקופה שבה הייתה גלובליזציה בעולם המוזיקה, אין זה מפתיע שדיוקנו של כוכב המוזיקה אלביס פרסלי הופיע בעבודות האמנות גם של אנדי וורהול וגם של פיטר בלייק, אשר אף אייר כמה מעטיפות אלבומיו של הזמר.
עם אמני הפופ המוקדמים נמנים רוברט ראושנברג, ג'ספר ג'ונס, קלאס אולדנברג, רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול, ג'יימס רוזנקוויסט, ג'ים דיין, לארי ריברס וטום וסלמן. עם אמני הפופ המאוחרים נמנים: ריצ'רד המילטון, פיטר בלייק, אלן ג'ונס, ריצ'רד סמית ופטריק קולפילד. אמנים אנגלים שהושפעו מהפופ האמריקני הם: דייוויד הוקני ור' ב' קיטאג'.
אמנות הפופ, בהעלותה את השכיח והיום-יומי לדרגת אמנות, כמו בעבודתו של אנדי וורהול 100" קופסאות מרק קמבל" (1962), מצליחה להחיות את הדאדא, להרחיב את גבולות האמנות, ולקרבה לחיי היום-יום.
מקורות
פייפר, דיויד (עורך) (1984), אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כתר, ירושלים, עמ' 151.
Ferrier, Jean-Louis (1999), Art of the 20th Century, Chene-Hachette, Italy, pp. 145-146.
Lucie-Smith Edward (1979), Movements In Art Since 1945, Thames And Hudson Ltd, U.K, pp.119- 163.
WebMuseum: Pop Art
From Outcast to Icon: The Rise of Pop Art
כתבה: גליה כהן