אסכולת ניו-יורק

אסכולת ניו-יורק New-York School
1960-1940 ניו-יורק

אמני ניו יורק שפעלו בשנות הארבעים המאוחרות ובשנות החמישים לא התארגנו בתור קבוצה פורמלית, לא ניסחו מניפסט, אך הם נהגו כקבוצה שבה הכירו זה את זה, וזה את יצירתו של זה; הם ביקרו זה את זה בסטודיו, ונפגשו ב"מועדון" שלהם כדי לדון בבעיות הפילוסופיות של האמנות, ונמנו עם אותה קבוצת גיל. האמנים המרכזיים בקבוצה היו ג'קסון פולוק (Jackson Pollok), פרנץ קליין (Franz Kline), אד ריינהרדט (Ad Reinhardt), רוברט מוזרוול (Robert Motherwell), מארק רוטקו (Mark Rothko), וילהלם דה קונינג (Willem de Kooning), סטיל קליפורד (Clyfford Still), ברנט ניומן (Barnett Newman), אדולף גוטליב (Adolph Gottlieb), ארשיל גורקי (Arshil Gorky).
הקבוצה פעלה אחרי מלחמת העולם השנייה באווירה של ריקנות, ייאוש, חוסר אמונה בטוב שבאדם. אירופה הייתה הרוסה. האמריקאים הרגישו שעל ארצות הברית להתקדם, למלא את הריקנות שנוצרה, ליצור תרבות חדשה.
קבוצת האמנים הניו יורקיים רצתה ליצור אמנות חדשה. הם דחו את האמנות הפיגורטיבית הראליסטית שאפיינה את האמנות האמריקנית ואת האמנות הקוביסטית לגרסותיה של אירופה. הם רצו ליצור אמנות רגשית, אנושית, הומניסטית, המתבטאת בסמלים אוניברסליים, מובנים לכל בן אנוש. היה זה זרם אמריקני ראשון שזכה להכרה ולהשפעה בינלאומית.
הסגנון שאפיין את יצירותיהם של אמני אסכולת ניו יורק הוא האקספרסיוניזם המופשט. חברי הזרם ציירו ברמת הפשטה שונות: ממשטחי צבע כדוגמת ברנט ניומן (1951-1950 ,Vir Heroicus Sublimis), ועד יצירות כמו של דה קונינג שבהן ניתן לראות גוף שטופל במשיכות מכחול אלימות, מפרקות ומטשטשות ("האישה 1", Women, 1952-1950). היצירות היו בעלות ממדים ענקיים. מבקרי אמנות רואים בכך את אחד המאפיינים של אמנות אמריקנית. האמנים שצמחו מתוך המרחבים העצומים של ארצות הברית נותנים ביטוי לתחושת המרחב והחופש בגודל הבד. חלק מאמני אסכולת ניו יורק היגרו לארצות הברית מאירופה (גוטליב, גורקי ואחרים). ייתכן כי המאפיין האמריקני צומח לא מתוך מרחבים טבעיים שלא נראים בניו יורק, אלא הם אחד הביטויים של "חברת השפע" שבשנים שלאחר המלחמה. האמנים יצרו בחללי סטודיו ענקיים. אף על פי שכולם היו עניים בשנים הללו, אין הדבר ניכר בכמות הצבע או בגודל הקנבס. אמנים אחרים במצב של עוני קיצוני חסכו בצבע, לדוגמה ואן גוך או רמברנדט.
שני כיוונים עיקריים התפתחו בין אנשי הקבוצה: "אמנות פעולה" (Action Painting), יצירות כדוגמת אלה של פולוק, ו"אמנות שדות הצבע" (Colour-field Painting), יצירות כדוגמת אלה של רוטקו וניומן.
הפסל דוד סמית (David Smith) לא היה מזוהה עם הקבוצה, אך פסליו הם דוגמה לביטויי אקספרסיוניזם מופשט בפיסול.

מקורות
הדס, נ' (1996), עיונים באומנות המאה העשרים, המרכז לחינוך הטכנולוגי, חולון.

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

סרט:
The New York School, 1973, Blackwood Productions, New York.

כתבה: אלה טל​