מודרניזם

מודרניזם Modernism
1950-1900 בינלאומי

מודרניזם הוא כינוי לתפיסה תרבותית כוללת שהתגבשה בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, תפיסה המבוססת על אמונה בקדמה ובנאורות, הטמונות בחשיבה ההומניסטית והרציונלית המנותבת לטובת האדם והחברה האנושית. המודרניזם בא לידי ביטוי בתאוריות ובערכים המשתקפים בתחומי יצירה ודעת שונים, בפילוסופיה, בחינוך, בגישות ביקורת התרבות, בספרות, בתאטרון, בקולנוע, במוזיקה.
המודרניזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. המודרניזם המגובש יותר מזוהה במידה רבה עם הבאוהאוס - בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית, ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם החזותי לרחבי העולם המתועש, והמשיך להתקיים גם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים.
בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה, הנאמנות לחומר, ואת דחיית ההיסטוריציזם השואב מיצירת העבר. הביטוי המובהק למודרניזם באדריכלות כונה הסגנון הבינלאומי. יש היסטוריונים הרואים בסגנון הבינלאומי שלב שני, בשל ומגובש של המודרניזם ששלבו הראשון, שהתגבש בראשית המאה העשרים, הגיע לקצו עם סגירת הבאוהאוס בשנת 1933 והגירת מוריו (ולטר גרופיוס, מיז ואן דר רו) ואחרים לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית, היכן שהפיצו את תורתם.
בתחום האמנות מתבטא המודרניזם גם בחשיבה הדוגלת באוטונומיה של התחום ובעליונותו של היוצר, חשיבה המושתתת על התפיסה ההומניסטית שבה האדם עומד במרכז.

מקורות

Julier, G. (1993), Dictionary of 20th Century Design and Designers, Thames and Hudson, London.

Wood, P., Frascina, R., Harris, J., Harrison, Ch (1993), Modernism in Dispute: Art Since the Forties, Yale University Press.

כתבה: ד"ר מלכה בן-פשט​