אמנות מינימליסטית Minimal Art
1979-1960 בינלאומי
המושג מינימליזם מתייחס לסגנון אמנותי, ללא ביטויי רגשי או אישי, לרוב בעל ארגון גאומטרי של צורות, ושימוש בחומרים המעובדים בצורה תעשייתית או שימוש בטכנולוגיה חדשה.
מינימליזם הופיע בארצות הברית כתגובת נגד לאקספרסיוניזם המופשט, המתאפיין בביטוי עצמי, סובייקטיביות ורגשנות המתבטאים במשיכות מכחול ספונטניות.
האמנים המרכזיים של הזרם המינימליסטי הם קרל אנדרה (Andre), דונלד ג'אד (Judd), דן פלאבין (Flavin), סול לוויט (LeWitt), רוברט מוריס (Morris). דוגמה מובהקת לסגנון זה היא פסלו של רוברט מוריס, "ללא כותרת" (1964).
בדומה לאמן הדה סטיל פייט מונדריאן (Mondrian), האמינו המינימליסטים כי על יצירת האמנות להיות גמורה במוחו של היוצר עוד לפני הוצאתה לפועל.
הפסלים המינימליסטים הקפידו בעבודותיהם על סדר רציונלי, בהירות , פשטות, ואי-תלות בערכים אתיים, חברתיים ופילוסופיים. הם עסקו ברעיונות הדומים לאלה שבמתמטיקה. פסליהם הנקיים מבוססים על מודולוס בעלי חלקים שווים. הם חופשיים מכל משמעות נרטיבית, מטפורית או סמלית. בהתאם לגישה זו רוב היצירות המינימליסטיות הם "ללא כותרת".
המושג "אמנות מינימליסטית" נשמע לראשונה כתיאור לפסלים שהוצגו בתערוכת המוזאון היהודי בניו יורק "מבנים ראשונים" (Primary Structures) (1966). האמנים טיפלו בפסלים ללא השארת חותם אישי. לעתים הוזמנו החלקים של הפסל ישירות מהמפעל: האמן טלפן ומסר מידות של הפסל ולא עיצב אותו פיזית; לעתים לצורך התקנת הפסלים נזקקו האמנים לפועלים ולמהנדסים כדי להרכיב את הפסל, כמו במקרה של פסלי הנאון של דן פלאבין, לדוגמה "ללא כותרת". גישה זו של יצירת אמנות ללא מגע יד האמן מתקשרת במידה מסוימת לרעיון ה"רדי מייד". כך ניתן לראות בפיסול המינימליסטי באופן חלקי פיתוח של רעיונותיו של דושאן (Duchamp).
נראה כי הפסלים המינימליסטים ניסו למצוא פתרון לאחת השאלות המרכזיות באמנות המודרנית מאז המצאתה של המצלמה: "מה היא אמנות אם לא חיקוי של המציאות?". בפיסול המינימליסטי האמנות היא הצורה עצמה (גאומטרית, מודולרית) של הפסל.
המינימליזם הפך לאחת הגישות האסתטיות השולטות בשנות השישים והשבעים. השפעתו התפשטה לשירה, לריקוד ולמוזיקה.
מקורות
הדס, נ. (1996), עיונים באומנות המאה העשרים, המרכז לחינוך הטכנולוגי, חולון.
Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
כתבה: אלה צ'רניאק