מלרו

מלרו, אנדרה Malraux, Andre
1976-1901 צרפת, המזרח הרחוק, ספרד

מדינאי, סופר והסטוריון צרפתי
מלרו היה סופר, היסטוריון לאמנות ומדינאי צרפתי שתמך בשלטונו של שרל דה גול, ובין השנים 1958 עד 1968 כיהן כשר התרבות. עבודותיו הספרותיות העיקריות היו גורל האדם (1933) וקולות השתיקה (1951), ספר שעסק בתולדות האמנות ובפילוסופיה של האמנות.
לא הרבה ידוע על ילדותו של מלרו מכיוון ששמר על הזכות לפרטיות, אך ידוע שהוא גדל בסביבה אמידה. בגיל עשרים ואחת, בעקבות התעניינותו בארכיאולוגיה נסע לקמבודיה כדי לראות גילוי חדש - מקדש הח'מר. הוא ביצע מספר העתקים של תבליטים במקדש ונתפס. כעונש הוא נשלח לכלא הצרפתי המקומי לתקופה קצרה, ושם גיבש את גישתו האנטי- קולוניאליסטית והחליט לפעול למען שינויים חברתיים.
בשנות העשרים, בעת שהותו בדרום מזרח אסיה, עזר לייסד את הקבוצה למען עצמאות וייטנאם, החל לכתוב את ספריו, והקים את העיתון "אינדוצ'ינה בשרשראות" (Indochine en chaines).
מלרו שב פעמים מספר למזרח הרחוק. בשנת 1929 גילה באפגניסטן יצירות אמנות בודהיסטיות-יווניות. בשנת 1934 הוא חשף בערב הסעודית עיר שטען שהייתה עיר הבירה של מלכת שבא. בשנת 1926, בשובו מאינדוצ'ינה (הודוסין), פרסם את הרומן הראשון שלו הפיתוי של המערב, בשנת 1928 פרסם את הספר הדרך הממלכתית, ובשנת 1933 פרסם את יצירת המופת שלו, גורל האדם.
עם עליית הפשיזם והנאציזם השכיל מלרו להבחין בסכנות שבצורות שלטון אלה ופעל נגדן. בשנת 1935 הפך חבר בארגון נגד אנטישמיות ופעל לשחרורם של קומוניסטים שנכלאו על ידי הנאצים. במקביל החל בכתיבת ספר בן שלושה כרכים - הפסיכולוגיה של האמנות (פורסם בין השנים 1950-1947). בספר טען מלרו שהאידאלים האסתטיים נקבעים באמצעות הפילוסופיה של הפעולה ובזכות המניע של האדם להבין את גורלו.
בשנת 1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, הצטרף מלרו לכוחות הרפובליקנים הספרדיים. הוא נסע לספרד, הקים גייס בינלאומי אווירי, ואף יצא למשימות אוויריות. הוא אף נסע לארצות הברית כדי לגייס כסף לתרופות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא הצרפתי כטוראי בחיל השריון. הוא נתפס אך הצליח לברוח ולהצטרף לכוחות המחתרת הצרפתית. בשנת 1944 נתפס שוב על ידי הגרמנים אך שוחרר על ידי הכוחות הצרפתיים. לאחר מכן הקים בריגדה צרפתית שכבשה את אלזס ושטרסבורג. בתקופה זו זנח את רעיונותיו המרקסיסטיים והמהפכניים ושב להאמין בתרבות המערבית.
בעת המלחמה התיידד עם דה גול והפך לשר המידע בממשלתו. בתום עשר שנים שבהן כיהן כשר פרש עם דה גול והקדיש את זמנו לנאומים לאומיים ולכתיבה על אמנות. בשנת 1951 פרסם את הספר התאורטי קולות השתיקה שסבב סביב מחשבות על אמנות. בספר הוא מאחד בין תקופות אמנותיות שונות ובין מקומות יצירה שונים. מלרו טוען שהאמנות היא התחום שבו יכול האדם להביע את עצמו בצורה הנעלה ביותר ולהתעלות מעל לקיום האבסורדי חסר התכלית. בשנת 1954 פרסם את מאמרו המפורסם "מוזיאונים ללא קירות" שבו הוא מעלה את אפשרויות המוזאון לכלול באוספיו תצלומים של יצירות אמנות ובכך להפוך את היצירות נגישות לאנשים רבים יותר. חזון המוזאונים נטולי הקירות מתממש בעידן האינטרנט באמצעות טכנולוגיות של יצירת מרחבים וירטואליים במחשב.

מקורות

errier, Jean Louis (1999), Art of the 20th Century, Edition du Chene, Turin, pp. 81, 270, 318, 354, 356, 619.

Britannica multimedia 99, CD-ROM, Malraux, Britannica,1999.​

כתב : פיטר מלץ