אימפרסיוניזם

אימפרסיוניזם Impressionism
1900-1874 צרפת

תנועת האימפרסיוניזם זכתה בשמה בשנת 1874 לאחר תצוגה, של קבוצת אמנים, ביניהם: אדגר דגה, קלוד מונה, ברת מוריסו, אוגוסט רנואר, קמיל פיסארו, מארי קאסאת, אלפרד ססלי, מארי ברקמונד, פול סזאן וארמן גיומין. שמה של אחת מעבודותיו של מונה, "התרשמות - שמש בזריחתה" (impression משמעו התרשמות), שימשה את המבקרים בכתיבתם, והמונח השתרש והפך להיות שמה של אחת התנועות המרכזיות והמשמעותיות ביותר באמנות.
מאפייני התנועה ניכרו בעיסוקם המעמיק של חבריה ברשמים חולפים של אור ותנועה, התעלמות מן הקווים החיצוניים, תיעוב צבעים כהים, זוויות ראייה מקוריות וביטוי אווירה כללית של עליצות חברתית. האמנים האימפרסיוניסטים התריסו נגד תורת הציור האקדמית ונגד התפיסה הרומנטית. הם ניסו לתאר את החיים בתקופתם באופן אובייקטיבי, מתוך שרואות עיניהם ולא מתוך הידוע להם שכלית.
האימפרסיוניסטים הושפעו מן המחקר המדעי ומן התפיסה שצבע אינו חלק בלתי נפרד מן העצם אלא תוצאה של האופן שבו האור מוחזר ממנו, ולכן הוא נתון לשינויים תמידיים. התנועה שאבה אף מתוך מקורות הראליזם של גוסטב קורבה ושל אדוארד מאנה, וכן התגלגלה והתפתחה מתוך הנופים הפתוחים של אמני "אסכולת בארביזון" ושל האמנים האנגלים טרנר וקונסטבל.
בתחילה היו האימפרסיוניסטים מקור ללעג בקרב הצופים; תקפו אותם על השימוש בצבעוניות בהירה ועל הגימור הגס בציוריהם. בביקורת שנכתבה על חברי התנועה בשנת 1876 הוגדרו הציירים האימפרסיוניסטים "מטורפים". האימפרסיוניזם הואשם בהיעדר תוכן אינטלקטואלי מאחר שהתמקד ברשמים הוויזואליים המנותקים מרובד שכלי.
עם זאת, תנועת האימפרסיוניזם היא התופעה האמנותית הרדיקלית ביותר המאה התשעה- עשרה. היא היוותה למעשה בסיסי להתפתחות האמנות המודרנית. בטווח המידי היא הניעה את הציירים באירופה להשתמש בפלטת צבעים עזה ורעננה יותר, ובטווח הארוך היא השפיעה בדרך עקיפה על האקספרסיוניזם, באמצעות ואן גוך, ועל הקוביזם, באמצעות סזאן. עבודותיו המאוחרות של מונה השפיעו במידת מה על האקספרסיוניזם המופשט.

מקורות
בולוק אלאן וסטאליבראס אוליבר (1987), מילון פונטנה למחשבה מודרנית, עם עובד, תל אביב עמ' 21-20.
פייפר, דיויד (עורך), (1984) אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כתר, ירושלים, עמ' 15.

Britannica multimedia 99, CD-ROM, Impressionism, Britannica, 1999.

Art Periods: IMPRESSIONISM in France

Garb Tamar, Women Impressionists, New York, Rizzoli, 1986

כתבה: גליה כהן​