אמנות דיגיטלית Digital Art
1950 בינלאומי
מגוון הדמיות מחשב
רעיון האמנות הדיגיטלית התפתח בתחילת המחצית השנייה של המאה ה- 20, עם התפתחות המחשבים הביתיים.
על חלוצי הזרם נמנים מספר יוצרי מפתח שעסקו גם בתחומים אחרים כגון עיצוב, מתמטיקה, טכנולוגיה ומדע: האמן האנגלי הרולד כהן (1928-1987) (Cohen Harold) היה מורה למתמטיקה שחי בארצות הברית וגם עיצב ובנה רהיטים. כהן עסק בבעיות מדעיות והשלכותיהן על האמנות, וייצר אמנות מחשב ותוכנות לרישום באמצעות המחשב. אחיו ברנרד היה ממובילי זרם הפופ (Pop-Art) בבריטניה. פול בראון (Brown Paul) גם הוא התמחה באמנות מבוססת מדע וטכנולוגיה. ב- 1984 היה למייסד המרכז הלאומי לאמנות ולעיצובי מחשב באנגליה וב- 1994 התמנה לפרופסור לאמנות וטכנולוגיה באוניברסיטת מיסיסיפי. דוגמאות לעבודותיו ניתן למצוא באתר הבית שלו. דיוויד אם (Em David - 1952 ) נולד בלוס אנג'לס וגדל באמריקה הדרומית. במהלך שנות ה- 70 למד אמנות וציור באקדמיית פנסילבניה בעיר פילדלפיה וקולנוע במכללת גודארד (Goddard College) בוורמונט. את יצירתו הדיגיטלית הראשונה יצר ב- 1975 , ובין השנים 1977 – 1989 היה האמן הראשי של נאס"א ועסק בבניית עולמות וירטואליים. עבודותיו מצטיינות במגוון עשיר של הדמיות מחשב מסוגים שונים ולמטרות שונות.
בעבור האמן הדיגיטלי משמשים המחשב, הווידיאו והמצלמה הדיגיטלית כלים לציור וליצירת אמנות. התיווך של מכשיר מכני בין האמן לבין יצירתו הערים קשיים בקבלת האמנות הדיגיטלית כאמנות לגיטימית, ממש כשם שהצילום או הקולנוע היו צריכים לפלס את דרכם כמדיום אמנותי בסוף המאה ה-19, כאשר הומצאה המצלמה.
הטענה המרכזית כנגד סוגי אמנות שבהם מעורב אמצעי מכני היא כי אין צורך במיומנות כדי ליצור – המכשיר "עושה את העבודה" בשביל האמן. טענה זו ריקה כמובן מתוכן. ראשית, יש לרכוש מיומנות רבה בהפעלת המכשיר עצמו כדי להגיע לתוצאות ברמה גבוהה ומעבר לכך, וחשוב יותר, איכות התוצאה – כלומר היצירה עצמה תלויה, כמו בכל מדיום אמנותי אחר, בכישרונו, בדמיונו וביכולתו של האמן כאמן ולא כטכנאי. באופן כללי התפתחו כמה סוגי אמנות דיגיטלית, המושפעים מההתפתחויות הטכנולוגיות, דהיינו, מהתפתחות הכלים העומדים לרשות האמנים.
בסוג הראשון, המוקדם, היו אמנים שעבדו באמצעות תכנות – ניסיון להביא נוסחאות מתמטיות לכדי צורה ויזואלית. עיקר הביקורת כנגד האמנות הדיגיטלית נובעת מסוג מוקדם זה, שבו המחשב יוצר את הצורות בעוד האמן עסוק בחישובים ובהקלדת נתונים. סוג זה של עבודה הביא להתפתחות אמנות פרקטאלית – זוהי אמנות המבוססת על צורות פשוטות החוזרות על עצמן ויוצרות מערך מופשט מורכב ביותר, הבנוי מנוסחה מתמטית. היצירות מופשטות ומזכירות צורות ביומורפיות. בתחילת הדרך היצירות היו מודפסות על נייר, ומאוחר יותר הוצגו על מסכי וידאו או מחשב. כיום משמשת רשת האינטרנט מוזיאון וירטואלי ליצירות רבות מסוג זה.
סוג נוסף של אמנות דיגיטלית הוא ציור באמצעות מחשב. האמן עובד בטכניקה של ציור אך משתמש במחשב כמו בבד, ככלי המאפשר מגוון רחב מאוד של אפקטים ויכולות. תחום זה התפתח מאוד והפך לנחלת הכלל עם התפתחות הטכנולוגיה – כניסת המחשבים הביתיים לכל בית ופיתוח תוכנות פשוטות יחסית כגון "פוטושופ" של חברת "אדובי" (Adobe Photoshop) או Draw ו-Painter של קורל (Corel). תוכנות אלו מאפשרות עיבוד ושינוי של תצלומים כמו גם ציור במחשב. עבודת הצייר נעשית בעזרת עכבר המחשב, או בשלב מתקדם יותר באמצעות מכחול דיגיטלי, המאפשר עבודה טכנית הדומה לציור ממש.
תחום זה תפס תאוצה נוספת החל בשנות החמישים של המאה ה-20, עם התפתחות הצילום הדיגיטלי והתפתחות חקר החלל. רק בשנות השמונים החלו לייצר מצלמות ביתיות הפועלות ללא סרט צילום ומאפשרות תקשורת עם מחשב בהעברת קובצי התצלומים. כיום הפכה רשת האינטרנט למקור בלתי נדלה ליצירות דיגיטליות מכל הסוגים, החל מאמנות פרקטאלית ועד לאנימציה ממוחשבת הנעשית באמצעות תוכנת "פלאש" (Flash). ריבוי האתרים ויכולת ההפצה ההמונית הפכו את האמנות הדיגיטלית לנגישה ביותר, והתפתחות הטכנולוגיה מאפשרת כמעט לכל אחד לעסוק בה בביתו ולהפיצה בתוך זמן קצר מאוד. עובדה זו יוצרת כמובן מצב של עודפות וצורך ביצירת קריטריונים ברורים של איכות.
מקורות
Hanter, S., Jacobus J., Modern Art, Harry N. Abrams, Inc., Publishers, New York, 1992.
Ingo F., (ed.) Art of the 20th Century, Taschen, L.A., 2005.
Read H., (ed.) Dictionary of Art and Artists, Thames & Hudson World of Art, London, 1994
William M., The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, Cambridge, MA: The MIT Press, 1992.
כתב: נעם טופלברג