קוביזם

קוביזם Cubism
1914-1907 קוביזם

קוביזם הוא סגנון אמנותי שהופיע בצרפת בתחילת המאה העשרים. מקובל לראות בו את הסגנון המודרני הראשון שצמח במאה העשרים. הסגנון פותח על ידי פבלו פיקסו וג'ורג' בראק שעבדו בשיתוף פעולה הדוק. עד מהרה גם אמנים אחרים אימצו סגנון זה. הרעיונות, החידושים והשפה הקוביסטיים השפיעו על זרמים ואמנים אחרים באמנות, למשל פוטוריזם, ועל אמנים אחרים, ביניהם פרננד לז'ה, רוברט דלוני ורבים אחרים.
קיימים חילוקי דעות לגבי התאריך שבו נולד הסגנון: האם בשנת 1908, שנה שבה מבקר האמנות ל' ווקסאל השתמש לראשונה במושג "קוביזם" כדי לתאר את יצירותיו של בראק, או 1907, השנה שבה צייר פיקסו את "העלמות מאביניון", או 1911, השנה שבה הציגה לראשונה בפריז קבוצת אמנים שכינו את עצמם "קוביסטים" (פיקסו ובראק לא היו חברים בקבוצה)?
נהוג לחלק את התפתחות הסגנון הקוביסטי לארבעה שלבים:קוביזם פיסולי / אפריקני (1908-1907): השלב המוקדם שבו התפתחה "שפת הקצעים", ובראק ופיקסו הושפעו מיצירותיו של סזאן והפיסול הפרימיטיבי: איברי ואפריקאי. היצירות המייצגות לשלב זה הן "שלוש נשים", פיקסו, 1907-1906, "העירומה הגדולה", בראק (1908).
קוביזם אנליטי (1910-1909): תהליך הניתוח (האנליזה) של הצורות והעצמים מתעצם. מסתמנת מגמה מונוכרומית, השטחה אף על פי שעדיין ניתן להבדיל בין הדמות לרקע. יצירה מייצגת: "נערה עם מנדולינה", פיקסו, (1910).
קוביזם סינטטי בגרסתו מהשנים 1912-1911: השלב מתאפיין במונוכרומיות, הפשטה מוחלטת - ניתוק מהאובייקט. מערכת הקצעים לבדה בונה את הקומפוזיציה. יצירה מייצגת: "איש עם מקטרת", פיקסו, (1911).
קוביזם סינטטי בגרסתו מהשנים 1914-1912: ככל שהתפתחה שפת הקוביזם התרחקו הציורים מהמציאות. פיקסו ובראק היו מעוניינים בתיאור נושאים יומיומיים - הוויי הסטודיו ובתי קפה. לכן כדי לחזור למציאות המוכרת וגם כדי להעשיר את מישור הציור הם החלו להשתמש במילים, פריטים מציאותיים, הטעיות עין, הדבקות עיתון, טפטים וכו'. בתקופה זו החלו האמנים לעשות קולז'ים. היצירות המייצגות: "טבע דומם עם מקלעת קש", פיקסו, (1912) ו"אישה בכורסה", פיקסו, (1914-1913).
האמנים הקוביסטים לא ניסו ליצור אשליה של מציאות (כפי שהיה נהוג בתקופת הרנסנס), אלא חיפשו אחרי המהות הפנימית של הדברים. לשם כך הם פירקו את האובייקט בעזרת שפת הקצעים, השמיטו את כל הפרטים המיותרים השייכים למקרי ולא למהותי, תיארו לא רק מה שהעין רואה אלא מה שידוע על הדבר, ולכן התיאור הוא בעל כמה נקודות מבט, ונותן מידע מרבי על החפץ.

מקורות
הדס, נ' (1996). עיונים באמנות המאה העשרים, המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון, 1996.
מייזליש, ז' (עורכת) (1982). אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York .

כתבה: אלה טל​