אמצעי תקשורת, קולנוע ומחשב

אמצעי תקשורת, קולנוע ומחשב Communication
1850 בינלאומי

אמצעי הקלטה
המונח "הקלטה" מתייחס להקלטת קול על גבי תקליטים, סרטים מגנטיים ותקליטורים, וכן להקלטת מראות וקולות על גבי קלטות וסרטים, הקלטת נתוני מחשב ועוד. במהלך השנים התפתחו אמצעי ההקלטה ועברו שינוי ניכר.
הסרט המגנטי המיועד להקלטת קולות הוא סרט דק העשוי חומר פלסטי ומצופה שכבת גרגרים של תחמוצת הברזל. את הקולות והצלילים קולט מיקרופון המחובר למגבר והופך אותם לאותות חשמליים. האותות הללו מחוללים שינויים בשדה המגנטי של שכבת תחמוצת הברזל, וכך הם נרשמים עליו. האותות החשמליים המאוחסנים על הסרט הם בסופו של התהליך הקולות הבוקעים מן הרשמקול. נתוני מחשב גם הם אותות חשמליים הבנויים בשיטה בינרית, ולכן ניתן להקליט על גבי סרט מגנטי גם נתוני מחשב.
התקליטור המגנטי (דיסקט) מאפשר אחסנת נתונים באותו האופן בו ניתן לאחסן נתוני מחשב על פני סרט מגנטי.
המקבילה החזותית של הסרט המגנטי המשמשת להקלטת הקול היא סרט הווידאו. מקלט הטלוויזיה הופך גל אלקטרומגנטי המשודר אליו לאותות חשמליים, ואלה יוצרים על המרקע תמונה וקול. ניתן להקליט אותות אלה על סרט מגנטי ומאוחר יותר לשחזר מהם את אותם התמונות והקולות שנראו ונשמעו בשידור המקורי.
התקליט שעליו הוקלטו צלילים בעבר היה בעל חריץ ספירלי. שיטת ההקלטה התבססה על העובדה כי גלי הקול יוצרים ויברציות באוויר, וכי אלה ניתנות לרישום על ידי מחט המטביעה אותן בחריץ הספירלי.
התקליטור (דיסק) קטן בממדיו מן התקליט, ובתהליך ייצורו מוטבעים עליו הצלילים והקולות כאותות חשמליים באמצעות קרן אור סורקת. בעת ההשמעה קוראת קרן לייזר את האותות האופטיים המצויים על גבי התקליטור והופכת אותם לאותות חשמליים ואחר כך לקולות.
תקליטור הווידאו הוא המקבילה החזותית של התקליטור הקולי. בשיטה דומה של הקלטה ושחזור מתקבלים בעת השמעת תקליטור הווידאו תמונות וקולות. 

טלוויזיה
מקור המילה טלוויזיה הוא טלה - רחוק (יוונית), וידרה - ויזוס - לראות (לטינית) - ראייה למרחקים באמצעות גלים אלקטרומגנטיים. מכשיר הטלוויזיה מאפשר לנו לצפות בסרטים ובשידורים מסוגים שונים ומהווה המצאה חדשה באופן יחסי. שידורי טלוויזיה ניסיוניים ראשונים בוצעו מספר שנים לפני מלחמת העולם השנייה, בשנת 1926 על ידי ג'ון לוג'י ברד. רק לאחר המלחמה החלו לפעול תחנות שידור סדירות בארצות שונות והטלוויזיה הפכה לנחלת הכלל. בשיטה שהייתה נהוגה בעולם עד לפני כמה שנים, שידור התמונות נעשה על ידי גלי רדיו או כבלי חשמל, ומצלמת הטלוויזיה הפכה את התמונה לאור חשמלי. עקרון הפעולה של הטלוויזיה הוא שהתמונה מורכבת מקווים היוצרים אלומת אלקטרונים הסורקת מרקע. אות הבהירות ואות הסינכרון היוצרים את קווי התמונה וגבולותיה, יוצרים את אות התמונה. בצירוף אות הצבע נראים שידורי הטלוויזיה במקלטים. כיום, לאחר התפתחות ניכרת בתחום, משודרים השידורים באמצעות כבלים ולא בעזרת גלי רדיו, ואף מוצעים לצרכן שידורים דיגיטליים, בהם נעשה שימוש בטכנולוגיות שידור דיגיטליות המעלה את איכות התמונה לרמת DVD ואת איכות הצליל לרמת CD.

טלפון
את הטלפון המציא אלכסנדר גרהם בל בשנת 1876, כאשר ביקש ליצור מתקן שבעזרתו יוכלו לשוחח שני אנשים המרוחקים זה מזה. לשם יצירת המתקן החליט בל לנצל את האותות החשמליים. הוא הוליך את האותות החשמליים בחוטי מתכת באמצעות מיקרופון פחם, גרם לגלי הקול להפוך לתנודות חשמליות, ובאמצעות אוזנייה שהייתה בעצם רמקול קטן, גרם לתנודות החשמליות לשוב ולהפוך לגלי קול. במיקרופון הפחם מצויה לוחית מתכת דקה שקול הדובר יוצר בה תנודות. התנודות לוחצות באופן מועט או מרובה על גרגירי פחם הנמצאים מתחתיה ודוחסת אותם מעט או הרבה. בהתאם לשיעורי הדחיסה השונים משתנה התנגדותם החשמלית של גרגירי הפחם ושינויי ההתנגדות הופכים לשינויים בזרם החשמל, ומועברים על ידי שנאי דרך חוטי מתכת אל המכשיר הקולט. אלו היו עקרונות הפעולה של הטלפון שהמציא בל. מכשירי הטלפון השתכללו עם השנים: בתחילה המיקרופון היה קבוע והאוזנייה מחוברת אליו בחוט; במשך הזמן שולבו המיקרופון והאוזנייה בשפופרת הטלפון המוכרת לנו. החיוג באמצעות חוגה הפך בימינו לחיוג באמצעות לחצנים. במקביל פותחו הטלפון האלחוטי והטלפון הסלולרי, ואף זה הפך קטן, נייד, קל ונוח יותר לשימוש. רשת הטלפונים שהוקמה בתחילה להעברת שיחות טלפון בלבד משמשת כיום גם להעברת תקשורת מסוגים שונים, כגון תקשורת מחשבים.

מחשב אישי
נהוג לכנות את הדור של שלהי המאה העשרים "דור המחשב" עקב השינויים האדירים שחוללה המצאת המחשב בחיי היום-יום. פעולות שעד לפני כשלושים שנה בוצעו באופן ידני, מבוצעות בימינו במהירות ובדייקנות מפליאות.
כלי העזר הקדום ביותר שבו נעזר האדם בפעולות חישוב היה אצבעות הידיים. מאוחר יותר הומצאה החשבונייה הנושאת חרוזים המושחלים על מוטות. במאה השבע-עשרה המציא החוקר פסקל מכונת חישוב ידנית, ואילו המחשב הנומרי האלקטרוני הומצא בסוף שנות השלושים של המאה העשרים והכיל שפופרות ריקות שתפסו נפח עצום. יכולתו של מחשב זה הייתה מוגבלת למדי. בשנת 1958 הופיעו לראשונה מחשבים המבוססים על טרנזיסטורים, ובתחילת שנות השישים החל להופיע דור חדש של מחשבים המבוססים על מעגלים מוכללים, שהם גבישים של צורן שעליהם חרוט מעגל אלקטרוני שלם השקול לעשרות טרנזיסטורים ונגדים. מהירות החישוב עלתה מחמישה-עשר חישובים בשנייה בשפופרת דיו ל-400,000 חישובים בשנייה במעגל מוכלל. פיתוח המחשבים הולך ומשתכלל מיום ליום, חלקי המחשב מתפתחים והופכים קטנים יותר בגודלם ומהירים יותר בפעולתם.
עם התפתחות הטכנולוגיה החלו המחשבים לחדור לכל תחומי החיים, וכיום אי-אפשר שלא להיעזר במחשבים במקומות העבודה, בצבא, בבתי הספר ואף בבתים.

מצלמה
הצילום מבוסס על שני עקרונות פעולה נפרדים: א. מתקן המכונה "לשכה אפלה" ("קמרה אובסקורה") - תיבה אטומה (או מצלמת נקב) שבה נקב קטן ודרכו חודרת קרן אור היוצרת על פני הדופן שממול בבואה של עצם הנמצא מחוץ לתיבה. כבר במאה השש- עשרה הכניסו לנקב עדשה שתמקד את קרני האור; ב. מלחי מתכת הכסף הם חומרים המשחירים כאשר פוגעות בהם קרני אור. תופעה זו הייתה ידועה כבר בימי הביניים, אולם רק בראשית המאה התשע-עשרה קישרו בין שתי התופעות הנזכרות.
הצילום הראשון בעולם הנציח פריחה בחיק הטבע, והוא נעשה בשנת 1829 על ידי הפיזיקאי, חלוץ הצילום, ניספור ניספ. ניספ שכלל את ה"לשכה האפלה" והציב לוח מצופה במלח כסף בדופן שממול לנקב. על לוח זה הרגיש לאור נתקבלה התמונה. בשנת 1838 המציא ז'אק דגאר, תלמידו של ניספ, שיטת צילום משוכללת יותר שבה נוצרה התמונה על פני לוח נחושת מצופה ביודיד הכסף. רגישותו של חומר זה הייתה גדולה יותר, אך על האדם המצולם היה להתייצב בתנוחה הרצויה ולא לזוז במשך 15 דקות. בשנת 1853 פותח צילום על לוח זכוכית שהחליף את לוח המתכת. מהפכה של ממש התחוללה בצילום בשנת 1885 כאשר הומצאה "מצלמת קודאק" הראשונה. מצלמה זווהכילה סרט נייר שהספיק למאה תמונות.
המצלמה, סרט הצילום, תהליך פיתוח סרט הצילום והדפסתו - כל אלו השתכללו רבות במהלך השנים. כיום ניתן גם להיעזר במחשבים המתרגמים ישירות יחידות אור לאותות מחשב. התצלומים המופקים בדרך זו מצטיירים על פני המסך וניתנים להדפסה או למשלוח למחשב אחר על ידי חיבור למודם.

רדיו
בשנת 1873 שיער החוקר הסקוטי מקסוול הסקוטי כי קיימים גלים היכולים לשמש לתקשורת. בשנת 1888 גילה הרץ כי פעימה (פולס) חשמלי הנגרם מהתפרקות של קבל דרך לולאת תיל משרה פולס חשמלי חלש בלולאה דומה המצויה במרחק של כמה מטרים. חלוץ המשתמשים בגלי רדיו למטרת תקשורת היה מרקוני, צעיר איטלקי שבשנת 1895 הוכיח כיצד ניתן לנצל את גלי הרדיו (שנקראו אז גלי הרץ) להתקנת טלגרף אלחוטי. בשנת 1896 בנה מרקוני משדר ומקלט והצליח לשדר ולקלוט תשדורות מורס. בשנת 1901 הוא הצליח להעביר תשדורת אלחוטית מקורנוול שבאנגליה לניו- פאונדלנד שמעברו השני של האוקיינוס האטלנטי.
בתחילת המאה העשרים היה משדר הרדיו מכשיר פשוט שיצר התפרקות חשמלית מלווה ניצוצות. ההתפרקות החשמלית יצרה פולס של גלי רדיו בתדירות גבוהה. השידורים הועברו בצופן המורס, ואי-אפשר היה לשדר מוזיקה או קולות דיבור. מאז הלכו ההמצאות בתחום והתרבו הן מבחינת תדירות ואורך גלי הרדיו והן מבחינת הרכיבים המרכיבים את מקלטי הרדיו כגון: דיודות וטרנזיסטורים.


מקורות
אביב אנציקלופדיה כללית לצעירים, כרך 8, (1976), עמ' 1644-1642, עמ' 1647-1646; כרך 11, (1977), עמ' 2314-2312; כרך 15, (1978), עמ' 3399-3397.
אנציקלופדיה כללית כרטא, (1997), עמ' 642-641, 645-644, 844, 924, 1398.
יבנה האנציקלופדיה לנוער, כרך 5, (1992), עמ' 122-120; כרך 6, (1992), עמ' 212-205, 218-215, 236-230; כרך 9, (1992), עמ' 186-180; כרך 14, (1993), עמ' 37-34.

כתבה: מירי כתבן​