ארנובו Art Nouveau
1914-1880 בינלאומי
פירוש השם ארנובו בצרפתית הוא "אמנות חדשה". הסגנון צמח בסביבות שנת 1880 והתפשט בכל רחבי אירופה ואף בארה"ב. באירופה היו לסגנון מספר גרסאות שבאו לידי ביטוי בארצות שונות ובשמות שונים, למשל: ארטה מודרנה באיטליה, או יוגנשטיל בגרמניה, אך הארנובו היה בגדר שפה חזותית חדשה שסחפה את העולם המערבי.
סגנון הארנובו היה השפה החזותית הראשונה שניסתה להתאים את הביטוי החזותי לסביבה המודרנית ולדחות את הגישה הקיימת של עיטור וקישוט החפץ או הבניין במילון צורות השאול מסגנונות העבר.
אמני הארנובו האמינו בשילוב כל האמנויות לכדי אמנות כוללת, אמנות שאינה מפרידה בין ציור, פיסול, עיצוב ואדריכלות. במובנים רבים הייתה זו תגובה למהפכה התעשייתית. חלק מאמני הארנובו תפסו את הקדמה הטכנולוגית בחיוב וראו פוטנציאל רב בשיטות הייצור ובחומרים החדשים שאפשרה הטכנולוגיה; חלקם ראו בשלילה את האיכות הגרועה והרדידות בעיצוב החפצים שיצאו מפס הייצור ההמוני של התעשייה, ושאפו להעלות את רמת העיצוב והעיטור על ידי הצבת סטנדרטים גבוהים לעיצוב ולאיכות של חפצים ובניינים.
הבולטים מבין המאפיינים הצורנים של הסגנון, בעיקר בגרסותיו הבלגית והצרפתית, היו צורות מפותלות ומסוגננות, שאולות מעולם הצומח: אלמנטים אורגניים סבוכים ומפותלים. אלה יצרו קו זורם, "צומח" ומתעגל, שהיווה גם אמצעי הבעה להעברת תחושות. מאפיין חשוב אחר שאפיין את חדשנות השפה החזותית של הארנובו לעומת סגנונות העבר היה האופן שבו שולב העיטור בחפץ או בבניין. העיטור לא ציפה עוד את המשטחים, הקירות או החלקים, אלא היווה חלק אינטגרלי מן המבנה או החפץ. סגנון עיטור זה העניק לאמנות, לאדריכלות ולאמנות השימושית מראה ייחודי ומקורי ולא סגנון המחקה את סגנונות העבר, בין אם בשיטתיות ובין אם בלקטנות.
בנוסף השתמשו המעצבים בחומרים חדשים כמו ברזל יצוק וזכוכית, ובטכניקות עיבוד חדישות כמו כיפוף עץ בלחץ, טכניקות שאפשרו למזג בין צורה, עיטור ומבנה.
אמני הארנובו חיפשו השראה ופנו ישירות לעולם הטבע, ולא לטבע כפי שבא לידי ביטוי ביצירות העבר. לשם כך הם התעניינו במחקרים בבוטניקה ובתאוריות מדעיות כגון תורת האבולוציה.
אמני הארנובו הושפעו מן האמנות היפנית: מחופשיות העיצוב היפני, בעיקר בשימוש בקו ובזוויות המבט, וכן מן האופי השטוח של העיצוב, ומן השילוב ההרמוני בין הסביבה לצורכי האדם שיש באמנות זו. השפעות נוספות נשאבו מסגנונות העבר כמו הסגנון הגותי והרוקוקו, שגם כן נחשבו לאמנות כוללת ושילבו אלמנטים צמחיים.
כאמור, לסגנון הארנובו היו גרסאות אירופיות אזוריות: בבלגיה הושם הדגש על קווים מתפתלים ועל שימוש מועט במילון הצורות של הטבע, והוקפד על תיאום בין מרכיבי העיטור למבנה. אחד ממייצגי הסגנון היה ויקטור הורטה שעיצב את בניין בית המלון "טאסל" בבאזל שבשוויץ. החידוש בבניין זה היה השימוש בברזל הן כחלק מהמבנה והן לצורכי עיטור וקישוט; בצרפת היו הצורות יותר נטורליסטיות. הדבר ניכר ביצירתו של אמיל גאלה, אמן שעסק בעיטור נטורליסטי של כלי זכוכית וקרמיקה; בספרד הושם הדגש על צורות ביומורפיות אורגניות ללא התחשבות באופי החומר. הדבר בא לידי ביטוי ביצירתו של אנטוניו גאודי "בית מילה"; בגרמניה סגנון היוגנדשטיל נע בין קו מפותל נטורליסטי לקו גאומטרי.
במהלך שנות העשרה של המאה העשרים נעלם סגנון הארנובו במהירות. הדבר נבע ממספר סיבות, אחת מהן הייתה מעבר לסגנון עיטור נטול קשר אורגני למבנה החפץ. סגנון הארנובו, על צורות האורנומנטליות המפותלות, פינה את מקומו לצורות גאומטריות פשוטות יותר שהתאימו לייצור תעשייתי על ידי מכונות.
מקורות
בן פשט מלכה (1992), היבטים בתולדות העיצוב, המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון, עמ' 106-94.
Fiell, Charlotte & Peter (1999), Design of the 20th Century, Taschen, Germany, pp. 55-61.
Art Nouveau | 1890-1914
כתב: נתנאל שי