וורהול אנדי

וורהול אנדי  Warhol Andy,
1987-1928

 עיצוב, ציור, קולנוע, מוזיקה, וידאו ארט, צילום

אנדי וורהול נולד בפיטסבורג (ארה"ב) למשפחה של מהגרים עניים מסלובקיה. בשנים 1949-1945, אחרי סיום הלימודים במכון הטכנולוגי בפיטסבורג, הוא עבר לניו יורק והתחיל לעבוד כמעצב פרסומות לבתי אופנה וכמאייר כתבי עת ועיתונים. וורהול הצליח מאוד בעבודתו זו ואפילו זכה בפרס. החל בשנות השישים הוא ניסה לזכות בתשומת לב גם כאמן רציני. וורהול יוצר סידרה של ציורים המבוססים על דימויים מפרסומות וספרי קומיקס ("פופאי", 1961). אלו הן הדוגמאות המוקדמות של הפופ ארט. הסגנון של הציורים המוקדמים גס, ומשלב טפטופי צבע המזכירים ביטויים של האקספרסיוניזם המופשט. סגנונו זה של וורהול היה שונה מאוד מהקוויות המעודנת שבה השתמש בפרסומות. משערים שהוא הרגיש צורך להתנתק מתדמית אמן פרסומות מסחרי מצליח.
ציוריו הראשונים של וורהול לא נקנו, והוא החל לחפש אחר נושאים חדשים שימצאו חן בעיני הקהל. חברים הציעו לו לצייר דבר האהוב עליו ביותר שעמו גם לקהל יהיה קל להזדהות. וורהול החל לצייר שטרות של דולרים וגם קופסאות של מרק מוכן "קופסאות של מרק קמבל"1962-1961) ), תחילה צייר בצבעי שמן, אך בסגנון המחקה פרסומות. בשנת 1962 הוא ויתר על השימוש במכחול והחל להדפיס את יצירותיו בשיטת הדפס רשת ("שטרות דולרים", 1962). באותה שנה הוא שכר סטודיו וכינה אותו "בית חרושת". השם תאם את שיטת הייצור ההמונית של עבודתו: בסיוע של כמה עוזרים הוא החל להדפיס מאות עבודות.
בשנת 1963 טיפל וורהול בסדרת נושאים חדשה - "סדרת האסונות". סדרה זו עסקה במצבים המייצגים אכזריות ואדישות בחברה האמריקאנית. וורהול השתמש בתצלומים עיתונאיים והעביר אותם על הבד ללא שינוי. ("התרסקות המטוס" 1963 , "האסון הכתום עשר פעמים", 1964). וורהול עצמו טען כי אין משמעות לעבודותיו מעבר למה שנראה, אך למעשה בבחירת הנושא ובבחירה להציגו על הבד כפי שהוא כבר קיימת אמירה: האמן מאלץ אותנו להתבונן בתמונה שאנו חולפים על פניה כהרף עין כשהיא בעיתון, ובכך גורם לנו להרהר על אופן ההצגה העיתונאית המנוכרת והשערורייתית.
בסדרה אחרת, "סדרת המפורסמים " ("מרילין 3 פעמים", 1962) וורהול לועג לטעם ההמוני של הקהל שלו. הדיוקנאות המוצגים באופן מנוכר חושפים את הגורל הטרגי של המפורסמים הנתפסים על ידי הקהל לא כיצורים אנושיים אלא כסמלים השייכים לציבור.
החל בשנת 1964 ועד לשנות השבעים המוקדמות עסק וורהול בצילום סרטים ויצר רק מעט תמונות. לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו ב-1968 הוא מתרחק מנרקומנים, טרנסווסטיטים וכל אותם הטיפוסים שהיו בני לווייתו בעולם הזוהר.
בשנות השבעים מוסיף וורהול להתפרנס מיצירת דיוקנאות מוזמנים. דיוקנאות אלו הם תצלומי פולארויד מוגדלים. כך הוא תיאר את עבודתו: "בדרך כלל אני מצלם כחמישה סרטים. צלם טוב מבצע 3-2 צילומים. אבל אני מבצע הרבה צילומים מפני שהמזמינים מצפים לזה, לכל העינוי של האורות והבזקים. אני משתמש בצילומי פולארויד כי נוצרת מעין הפשטה של הפנים: לא רואים קמטים ופגמים אחרים. לפעמים המזמינים מפתיעים אותי בשאלות כמו: איפה האף הגדול שלי? אבל אני לא מתווכח. אני מוסיף להם מה שהם רוצים."

אנדי וורהול החל ליצור בתחום הקולנוע והווידיאו בשנת 1963. סרטיו ידועים באופיים המחתרתי ובתוכנם הקונספטואלי. וורהול חקר באינטנסיביות את מדיום הקולנוע, ויצר סרטים אפיים ואישיים, תכניות לטלוויזיה בכבלים וסרטונים מוזיקליים.
בסרטיו, כמו בעבודות האמנות שלו, מתייחס וורהול למרקם העשיר והמגוון שבחברה האמריקנית. גם במדיום הקולנועי מקרב וורהול בין האמנות לתרבות הפופולארית והצרכנית.
הסטודיו של וורהול תפקד כמקום מפגש לאמנים ניו יורקים מפורסמים ולאנשים מהשוליים החברתיים. סביבתו החברתית של וורהול השתקפה בדמויות הראשיות בסרטיו. מיזוג אנושי זה בין החברה הגבוהה לחברה הנמוכה סיפק מגוון ייחודי של דמויות על גבי המסך.

צילום-ג'ק מיטשל, מתוך אתר ויקיפדיה

בין השנים 1968-1963 יצר וורהול כמות נרחבת של סרטים, החל בסרטים אילמים בעלי עומק מושגי, וכלה בסרטים מסחריים. הוא הפך מאמן פופ פרובוקטיבי בינלאומי ליוצר סרטי מחתרת.
בסרטו "נשיקה" (1963) נראים זוגות מתנשקים בהילוך אטי. זהו סרט אילם השם דגש על המלאכותיות הפואטית והארוטית של הנשיקה.
בסרטים "אכול" (1964), ו"הנרי גלדזלר" (1964) מככבים שני אנשים מעולמו החברתי של וורהול. בסרטים אלה קיימת תנועה אטית של פורטרטים מינימליים השייכים לדמויות מעולם האמנות הניו יורקי: האמן רוברט אינדיאנה בשעת אכילה, והאוצר של מוזאון המטרופוליטן מעשן סיגר.
סרט נוסף הוא: "הארון" (1965), בסרט זה משתתפים שניים מחברי להקת "הוולווט אנדר- גראונד וניקו", להקה אשר גדלה על ברכיו של וורהול, וקיבלה את תמיכתו הכלכלית והשיווקית.
אחד הסרטים המוצלחים ביותר של וורהול הוא "ילד האופנוע" (1968-1967). ילד האופנוע הוא ג'ו ספנסר. בסרט זה מורגשת מגמה משמעותית של שינוי בסרטיו של וורהול: הם הופכים מסחריים יותר.
. העבודות האחרונות שלו משנות השמונים צוירו במכחול. אלו הם ציורים המגיבים ליצירות רנסנסיות דתיות ("הסעודה האחרונה", 1986) - וורהל היה קתולי הדוק.
אנדי וורהול נפטר כתוצאה מניתוח שיגרתי שלא הצליח בשנת 1987.

מקורות

אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1982.

Akiama, A.(1996) and others, The Dictionary of the Art History, Grove, New York

Ratcliff, C. (1983), Andy Warhol, Abberville Press, New York

The Warhol - Collections - Film and Video

Andy Warhol | Artist and Filmmaker

Tate Modern | Public Programmes

כתבה: גליה כהן​