וגנר אוטו

וגנר, אוטו Wagner, Otto
1918-1841

עיצוב, אדריכלות

וגנר נולד בווינה, אוסטריה. הוא נודע בעיקר כאדריכל, כמורה וכתיאורטיקן, אך עסק גם בעיצוב פנים וריהוט לבניינים שתכנן. וגנר נחשב למייסד ולמנהיג של התנועה לאדריכלות ולעיצוב מודרניים באירופה. תרומתו המקדימה לגיבוש המודרניזם באדריכלות ובעיצוב בין שתי המלחמות נחשבת למכרעת.
משנת 1857 למד וגנר באוניברסיטה הטכנולוגית שבווינה. החל בשנת 1860 למד אדריכלות באקדמיה המלכותית לבנייה בברלין, והשלים את לימודיו באוניברסיטה לאמנות שבווינה. את לימודיו המעשיים עשה במשרדו של לודוויג פון פורסטר.

אוטו וגנר מתוך ויקיפדיה

כבר מתחילת דרכו הוכיח וגנר את יכולתו לחשיבה מקורית, אף על פי שבתחילת דרכו יצר תחת השפעת הסגנון האדריכלי הרווח - הסגנון הנאו-רנסנסי. בשנת 1877 בנה בית ברח' Schottenring שחזיתו הייתה יוצאת דופן, בעלת חלק עליון העשוי משטחים משולשים בשני צבעים. כעבור תשע שנים (1886) הוא בנה אתביתו (Villa Wagner) שהיה מאופיין בסגנון קלסי.
בשנת 1890 קיבל הזמנה לעסוק בבנייה אורבנית בווינה, ומשנת 1894 היה לאדריכל העירוני של העיר. פועליו העיקריים במסגרת התפקיד היו בניית תחנות רכבת עירוניות וניתוב מחדש של נהר הדנובה. במשך כהונתו נבנו 35 תחנות רכבת וכמה גשרים, רבים מהם בסגנון הארנובו בגרסתו האוסטרית, למשל, תחנת הרכבת Karlsplatz.
בשנת 1894 התמנה לראש מחלקת האדריכלות באקדמיה לאמנויות שבווינה. כעבור שנה פרסם את מאמרו רב ההשפעה "אדריכלות מודרנית - הבנאי" (תורגם לאנגלית בשנת 1901). במאמר זה קרא לשים דגש מיוחד באדריכלות ובעיצוב על עקרונות הפונקציה יותר מאשר על ערכי הדקורציה. הוא קרא להשתמש בחומרים חדשניים ובמבנים שיתאימו לצרכיו של האדם המודרני.

הבנק לחיסכון בוינה, 1912-1904, מתוך אתר ויקיפדיה

בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים למדו אצלו אדריכלים רבים שהיו חלק מהדור הבא של אדריכלים שבישרו את המודרניזם, ביניהם: יוסף הופמן, יוסף מריה אולבריץ, ריצ'רד נאוטרה ורודולף שניידר.

בשנת 1899 השלים מבני דירות ברח' Wienzeile עדיין מעוטר בסגנון הרנסנס. בתקופה זו הוא התקרב לקבוצות אמנים אוסטריים.
בשנת 1902 תכנן בעבור סוכנות העיתונות Die Zeit מבנה מודרני, חסר פשרות בחדשנותו. לחזית המבנה הוא השתמש באלומיניום, ובכך הוכיח את נכונותו להשתמש בחומרי בנייה חדישים.

תחנת רכבת בוינה, מתוך אתר ויקיפדיה

יש המייחסים את שיא הקריירה של וגנר לתכנון ועיצוב "הבנק לחיסכון בווינה" (1912-1904), שהתפרסם בעיקר בשל תקרת הזכוכית הקמורה בחלל המרכזי. באותן שנים תכנן במקביל גם את כנסיית סיינט ליאופולד (1907-1902), שתקרתה צופתה בפלטות נחושת מוזהבת.
וגנר השאיר אחריו עשרות פרויקטים בלתי ממומשים ורישומים רבים.

מקורות

Gossel Peter, Leuthauser Gabriele (2001), Architecture in the Twentieth Century, Taschen, p. 441-442.

Britannica multimedia 99, CD-ROM, Wagner Otto, Britannica , 1999.

Otto Wagner: Biography

כתב: פיטר מלץ​