סטרבינסקי איגור

סטרבינסקי, איגור Stravinsky, Igor
1971-1882

מוזיקה, מחול, תאטרון, תאוריה

איגור סטרבינסקי הוא אחד המלחינים החשובים ביותר במאה העשרים. יצירותיו השפיעו רבות על המוזיקה החדשה ופתחו אפיקי יצירה מוזיקליים שלא היו מוכרים ומקובלים לפני כן.
מראשית יצירותיו של סטרבינסקי ועד ליצירותיו האחרונות לא ניתן להבחין בסגנון אישי מחייב. סגנונו של סטרבינסקי מורכב מכמה וכמה סגנונות המתמזגים לאחדות אמיתית ונעלה, ובכולם זורם קו אחיד של שמחת האמנות והמשחק. במוזיקה שלו שולטים חילופי המוטיבים וצלילי התזמורת, וכן היסוד הגרוטסקי והפרודי הנמנע לחלוטין מיסודות אמוציונליים ומכל סנטימנטליות.

איגור סטרווינסקי, מתוך אתר ויקיפדיה

סטרבינסקי, בן למשפחה מוזיקלית, למד קומפוזיציה באופן פרטי אצל ניקולאי רימסקי קורסאקוב. ביצירותיו הראשונות, כגון "אורים" (1908), ניכרות עוד השפעותיו של מורהו.
התעניינותו של סטרבינסקי ביצירותיהם של מלחינים צרפתיים כמו קלוד דביוסי ומוריס ראוול השפיעה עליו ביצירות "זיקוקין די-נור", "ציפור האש" (1910). ביצירות אלו מורגשת בחוזקה נוכחות המוזיקה החדשה, טקסטורות מוזיקליות נקיות וטהורות במקביל לדגש רב על מקצבים בלתי שגרתיים. את היצירה "ציפור האש" כתב סטרבינסקי לבלט הרוסי של סרגיי דיאגילב, אשר התרשם מאוד מכוחו היצירתי של סטרבינסקי. הצלחתו של הבלט הובילה לשתי הלחנות פופולריות נוספות: "פטרושקה" (1911) ו"פולחן האביב" (1913-1912). יצירות אלו, ובעיקר זו האחרונה, היו רדיקליות ביותר. הקהל שצפה בהן התקשה לקבל את הקצב "הברברי" שהציע לו סטרבינסקי, אך עד מהרה הפכו היצירות לסמל המוזיקה המודרנית, והשפיעו רבות על יוצרים מודרניים אחרים, ביניהם סרגי פרוקבייב ובלה ברטוק.

בתום מלחמת העולם הראשונה הוקצן סגנונו של סטרבינסקי עוד יותר; הוא החל לשלב ביצירותיו אלמנטים פרודיים, המסתברים מאוחר יותר כאלמנטים מנוגדים, שיוצרים מעין קולז' מוזיקלי של צלילי יום-יום.
למרות ההקצנה, מתעניין סטרבינסקי במקביל בשילובים קלסיים ומעדכן אותם לשפה הרמונית מורחבת כמו ביצירות: "פולצ'ינלה" (1920), "אפולו כמוליך המוזות" (1928). הסגנון החדש, אשר בולטת בו הנטייה לחזור אל הקלסיקה, מכונה נאו-קלסי. סגנון זה גם הוא השפיע על מלחינים, רבים ביניהם לאונרד ברנשטיין.
בין שתי מלחמות העולם היה סטרבינסקי אחד המלחינים החשובים ביותר, במיוחד בארצות הברית ובצרפת.
יצירותיו המאוחרות יותר של סטראוינסקי, כגון "סימפוניה בשלושה פרקים" (1945), "פרקים לפסנתר ולתזמורת" (1959-1958), "ואריאציות לתזמורת לזכר אלדוס הקסלי" (1964-1963), נוטות יותר לסגנון ראליסטי, ומושפעות מהמלחין אנטון ווברן.

מקורות
גרדנויץ, פ' ע' (1974), עולם הסימפוניה, הוצאת מסדה, גבעתיים-רמת גן, עמ' 499-488.
קליוטש, משה (1967), אנציקלופדיה כללית "יזרעאל", כרך ט', הוצאת יזרעאל, תל אביב, עמ' 2643.

Britannica multimedia 99, CD-ROM, Stravinsky, Igor, Britannica, 1999.

Classical Net - Basic Repertoire List - Igor Stravinsky

Igor Stravinsky

כתבה: גליה כהן​