סמית, קיקי

סמית, קיקי Smith Kiki
1954

פיסול, תאטרון

קיקי סמית, הנחשבת לאחת האמניות המשפיעות ביותר בדורה, מוכרת בעיקר כפסלת היוצרת פסלים פיגורטיביים. היא חוקרת את גוף האדם כאובייקט וכסובייקט, ועבודותיה המינימליסטיות והמונומנטאליות מאופיינות בגישה חושנית ובחדירה נוקבת אל תוך המציאות הגשמית והנשית. קיקי סמית נולדה בשנת 1954 בנירנברג שבגרמניה. אביה היה הפסל המפורסם טוני סמית (Tony Smith) שנודע בזכות יצירתו הגיאומטרית והמינימליסטית. בגיל צעיר עברה סמית עם משפחתה לניו ג'רסי שבארצות הברית, וכילדה למדה בבית ספר קתולי ועזרה לאביה בהכנת מודלים גיאומטריים. התנסויות אלה השפיעו רבות על אמנותה.

קיקי סמית, מתוך אתר ויקיפדיה

בשנת 1971 עבדה בתיאטרון בובות, ובשנת 1976 עברה להתגורר בניו יורק, שם הפכה פעילה בקבוצת האמנים "קולב" (Colab). בשנת 1985 קיבלה הסמכה כטכנאית רפואית, ובשנת 1988 היתה לה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה "פאובוש" (Fawbush Gallery) שבניו יורק. התערוכה סימנה את תחילת הצלחתה הבינלאומית, ומאז זכתה סמית בפרסים רבים, והציגה במוזיאונים חשובים בכל העולם.

עבודותיה של קיקי סמית נעות בין הקונספטואלי למילולי, בין הכללי לייחודי, בין המדעי לרוחני, ובין הפוליטי לאישי. הגוף ביצירתה משמש במה למיסטי, לפסיכולוגי ולהתבוננות בנפש פנימה, אך גם לחברתי, לפוליטי ולתרבותי. נושא מרכזי שחוזר בעבודותיה הוא ייצוג הגוף ככלי קיבול לידע, לאמונה ולסיפור סיפורים. במהלך שנות השמונים חידשה סמית את תחום הפיסול הפיגורטיבי ביצירת עבודות המבוססות על אברי גוף, חלקים אנטומיים, תאים ומערכת העצבים בגוף. בעבודות אלה שילבה חיות, אביזרי בית וכן השאלות של דימויים סיפוריים מהמיתולוגיה, לדוגמא, פסל "ללא כותרת" (משולב בפרפרים) (1994).
אחת מעבודותיה החשובות ביותר היא הפסל "לילית" (1994), המתאר דמות שפופה התלויה על הקיר כשפניה כלפי הקרקע. לילית היא תזכורת לאלה שומרית עתיקה מכונפת ובעלת רגלי ציפור המזוהה עם הינשוף. על פי המיתוס העברי היתה לילית אשתו המיועדת של אדם, אך זה סירב לחיות איתה בשוויון, ולכן ברחה ממנו. לאורך תקופות ארוכות נחשבה לילית נחשבה שדה מזיקה, אולם בשנים האחרונות, בראייה פמיניסטית, היא זוכה למעמד של אישה חזקה הנלחמת על עצמאותה וזכויותיה. את הפסל, המבוסס על יציקת גוף של סמית עצמה, יצרה האמנית פעמים אחדות בחומרים שונים כגון ברונזה ונייר.
באמצעות העיסוק בגוף נוגעת סמית בדיונים הנוגעים בתרבות ובנושאים כמו חיים, מוות ותחיית המתים - במבט פמיניסטי. דוגמה יפה לכך היא הפסל "ללא כותרת" (שיירה) (1994) המציג אישה מעוצבת משעווה רוכנת קדימה, כאשר מאיבר מינה משתרך שובל דמים ארוך העשוי חרוזים אדומים. דוגמא נוספת היא הפסל "הבתולה מריה" (1992)
 עשוי משעווה צבועה. הפסל מתאר דמות חשופה, נטולת שכבת עור, באופן המזכיר דגם ללימוד אנטומיה, אך שם העבודה מעורר קונוטציות דתיות הנוגעות לחיים, למוות ולתחייה.
קיקי סמית זכתה להכרה גם בזכות הדפסיה הרגישים. בהדפסיה היא שמה דגש רב יותר על דמויות מיתולוגיות ופולקלוריסטיות, שפעמים רבות מספרות סיפור. דוגמה להדפס מייצג היא העבודה "תתרחק ממנה" (2003) המבוססת על סיפרו של לואיס קרול (Lewis Carroll), "עליזה בארץ הפלאות".

מקורות

Posner, Helaine(1998), Kiki Smith, Bulfinch Press Book, pp. 7-21

Haenlein, Carl (1999), Kiki Smith - All Creatures Great and Small, Scalo, pp. 29 -38

moma.kikismith

uam.ucsb.edu kiki smith

http://www.mfa.org/handbook/portrait.asp?id=389&s=9

gregkucera

http://www.pbs.org/art21/artists/smith/

כתב: פיטר מלץ​