סאטי אריק

סאטי, אריק Satie, Erik
1925-1866

ציור, קולנוע, תאטרון, מוזיקה

אריק סאטי זכור בעיקר בשל המוזיקה הצנועה והשמות המוזרים וההומוריסטיים של יצירותיו. הוא התעניין בספרות, בדתות מיסטיות, בשירים גריגוריאניים, באמנות גוטית, ובחייהם של קדושים.
בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה עבר להתגורר במונמרטר, ושם פגש במלחין קלוד דבוסיי ורקם עמו קשרי ידידות ועבודה שארכו שנים רבות. בתחילת המאה ה- 20 נאלץ לנגן בפסנתר בקפה- קונצרט למחייתו. בשנת 1915 ז'אן קוקטו (Jean Cocteau) הצעיר שמע אחת מיצירותיו ונפגש עמו. בעקבות קשריו עם קוקטו התקבל סאטי בחוגים בעלי ממון וזכה להזמנות מרובות. שיתוף הפעולה הפורה והיצירתי בינו לבין קוקטו, דיאגלייב, מאסין ופיקאסו הוליד את הבלט "המצעד" (Parade). הסקנדל שליווה את הופעת הבכורה בפריז במאי 1917 ביסס את מעמדו של סאטי כפורץ דרך. המחברים כונו על ידי המבקרים "בוש" (!Sales Boches) מילת גנאי מעליבה באותה עת, וסאטי נידון למאסר של שמונה ימים ולקנס כבד בשל איגרת גסה ששלח לאחד מהמבקרים. בסופו של דבר לא מומש העונש.

אריק סאטי מתוך ויקיפדיה

האסתטיקה המוזיקלית של סאטי מבוססת על ניואנסים קטנים ולא על אפקטים ראוותניים חסרי טעם וגסים. מעריציו מציינים תמיד את הטוהר ואת הבהירות של כתיבתו המוזיקלית, על אף שחלק ניכר מעבודותיו קשות לשמיעה ולהבנה. יש הטוענים שיצירותיו מתאימות לשטחי אמנות אחרים יותר מאשר למוזיקה עצמה, כמו למשל לשירתו של ז'אן קוקטו. ציירים נטו לראות בסאטי עצמו את "פיקסו של המוסיקה"; המחזה PARADE -"המצעד", נתפס תמיד כיצירה קוביסטית, ויצירות אחרות הוערכו אף הן בעיקר בשל היחסים שבין המילים למוזיקה. הפן ההומוריסטי שניחן בו סאטי מודגש בשמות היצירות, שמות שהם תמיד מפתיעים ובלתי שגרתיים: "קטעים בצורת אגס", "מוזיקת רהיטים" ועוד.
במהלך חיי סבל סאטי ממחלת כבד אנושה שמקורה בשתיית אלכהול. הוא נפטר ממחלתו בשנת 1925. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים, בעיקר בארצות הברית, חלה התעוררות והתעניינות ביצירותיו של סאטי. רק אז הובנה יצירתו טוב יותר כיצירה שהקדימה את זמנה. השפעתו המוזיקלית ניכרת היטב ביצירותיו של המלחין האמריקאי ג'והן קייג' (J. Cage).

כתבה: רות שחר​