נובאל ז'אן

נובאל, ז'אן Nouvel, Jean
1945

אדריכלות

אדריכל צרפתי אשר זכה להכרה בשנות השמונים, וכיום נחשב לאחד האדריכלים החשובים ביותר. חדשנותו הרבה באה לידי ביטוי בשילוב של אסתטיקה השואבת מתחום הטכנולוגיה הגבוהה עם אדריכלות מסורתית, שילוב המייצר חזות פואטית.
נובל הוא אדריכל השם דגש על מראה קל ואלגנטי. הוא עושה זאת באמצעות שימוש בחומרים דקים וחזקים, כגון משטחי מתכת, התחשבות באור, ושימוש בקונסטרוקציות הנבנות בטכנולוגיה גבוהה. המבנים שהוא מתכנן תמיד משפיעים ומושפעים באופן משמעותי על ה סביבה. כישרונו הגדול של נובל הוכר כבר בבחינות הכניסה שלו ללימודי אדריכלות בבית ספר לאמנויות יפות (Ecole des Beaux-Arts) בפריז, שבהם דורג במקום הראשון. בין השנים 1970 - 1967 היה נובל האסיסטנט של האדריכלים קלוד פארנט (Claude Parent) ופול ויריליו (Paul Virilio).
נובל סיים את לימודי האדריכלות בשנת 1971, ועד שנת 1980 ביצע מספר פרויקטים קטנים. כמו כן היה פעיל בייסוד גופים שונים, כגון התנועה של האדריכלים הצרפתיים בשנת 1976, ואחד המייסדים והמייעצים של הביאנאלה לאדריכלות בפריז.
בשנת 1980 נובל זכה בתחרות לבניית ה"מכון לעולם הערבי" (Institut du Monde Arabe) בפריז, שהייתה העבודה העיקרית הראשונה שלו. בין השנים 1981-1987 המבנה נבנה בקרבת הנוטרדאם. עיצובו של המבנה מורכב והוא בנוי משני חלקים. החלק הראשון מעוגל, ועוקב אחר קו המיתאר של נהר הסיין, ואילו השני מלבני ופונה לכביש. החזית הדרומית מכוסה כולה במעין "צמצמים" של מצלמה - מפתחי דיאפרגמה עשויים מפלדה, אשר נשלטים אלקטרונית, כך שיוכלו לעקוב אחרי תנועת השמש. הקיר מאזכר את מסכי העץ האיסלמיים המסורתיים, "מאשראבייה" (masharabiyya), ולעומתם, באופן מכוון, המדרגות והאולם הראשי מעוצבים בצורות מאופקות ופשוטות.
בין השנים 1985-1987 תכנן נובל את מבנה המגורים "נמסוס 1" (Nemausus 1) בעיר נים (Nimes). מבנה זה הוא דוגמה נוספת לשילוב המעניין שנובל יוצר בין אסתטיקה של טכנולוגיה גבוהה ובין פרויקט דל תקציב. הפרויקט עצמו מורכב משורות מקבילות של מבני מגורים עשויים בטון נקבובי ומצופים בפאנלים מאלומיניום ובמרכיבים מעולם התעשייה, כגון תריסים מגוללים כדלתות למרפסות.
בין השנים 1987-1988 תכנן נובל את מלון "סנט ג'יימס" (Hôtel St James) בבוליאק (Bouliac). בשנת 1990 זכה נובל בפרס ה"הישג האדריכלי" (Architectural Record Prize) בעבור המבנה. המבנה מורכב ממספר סככות מלבניות עם גגות מזופתים. הסככות מאזכרות את המבנים המקומיים. הסככות כולן מכוסות ברשתות פלדה חלודות, וחלקן נפתחות בצורה הידראולית.
בשנת 1988 יצר נובל עם המהנדס השוויצרי, עמנואל קטאני (Emmanuel Cattani). יחדיו הם ביצעו פרויקטים מרשימים, כמו "בניין האופרה בליון" (Opera de Lyon), (בנייתו החלה בשנת 1986 והוא נחנך ב-1993). הפרויקט היה עיבוד מחודש והרחבה משמעותית של מבנה האופרה הישן, תוך שמירה על חזית הקשתות הישנה שלו. המבנה הוכתר בקמרון חבית ענק שמפתח הקשת שלו נעטף בקירות זכוכית. מבנה נוסף שתוכנן עם קטאני החל משנת 1989, אך לא זכה להיבנות הוא "מגדל ללא סוף" (Tour sans Fin). המבנה היה אמור להיבנות במתחם הדפנס בפריז (La Defence) אזור המגדלים המודרני שנבנה בראשית שנות השמונים בסמוך לאזור שער הניצחון. "מגדל ללא סוף" תוכנן להתנשא לגובה של ארבע מאות ועשרים מטר ומבנהו הדק עוצב באופן שחזותו תיראה מוצקה בבסיסו ואוורירית ושקופה בראשו, מתוך כוונה שייראה כאילו הוא נמוג ומתמזג עם שמי פריז. נובל זכה בפרסים רבים במהלך הקריירה המקצועית שלו, ובהם תואר כבוד של "הגרנד פרי" (Grand Prix) לאדריכלים בשנת 1987, ותואר אביר במסדר האבירים. מתחילת דרכו המקצועית נובל הינו פורץ דרך ומקורי. השפעתו על אדריכלות סוף המאה העשרים ואדריכלות המילניום גדולה מאוד. יכולתו לשלב אסתטיקה של טכנולוגיה גבוהה בצורה פואטית ורגישה ועקרונותיו לגבי חשיבות המקום והסביבה לאופי התכנון והעיצוב, הביאו לשינוי חזות הסביבות האורבניות והחוץ אורבניות שבהן התערב.

מקורות וקישורים

Papadakis, Andreas (1990), Art and Tectonics, Academy Group, pp.15-19,36,42.

Lloyd Morgan Coway (1998), Jean Nouvel - The elements of Architecture, Thames and Hudson, pp. 36, 78, 95, 145.

Boisssiere, Olivier (1992), Jean Nouvel ,Emmanuel Cattani and Associates, Artemis .Verlags, pp. 32-34, 45, 47, 49-50

אתר הבית של הסטודיו ז'אן נובל - כולל קטלוג של כל הפרויקטים
אתר המגזין המקוון - ArchitectureWeek - מדווח על זכייתו של נובל בפרס הארכיטקטורה הבריטי - RIBA
אתר ArchNet - הספריה הדיגיטלית - ביוגרפיה של נובל
אתר המוזיאונים של קרניגי בפיטסבורג - ראיון עם נובל
מתוך אתר "אבסולוט ארט" המדווח על תערוכה של נובל במוזיאון לואיזיאנה בדנמרק

כתב: פיטר מלץ​