נוישטיין יהושע

נוישטיין, יהושע Joshua Neustein
1940

ציור, פיסול

יהושע נוישטיין, פסל וצייר, נולד ב-1940 בדנציג, והיה פליט בפולין, ברוסיה, בגרמניה, באוסטריה ובארצות-הברית. הוא גדל בבית דתי, וחזר בשאלה בנעוריו. למד בישיבות בניו-יורק, במכון לאמנות ולעיצוב פראט (Pratt Institute) בניו-יורק, בארטס סטודנטס ליג (Arts Student League), אצל צבי מאירוביץ' ואריה ארוך. ב-1964 עלה ארצה מניו-יורק, שם צמח על ברכי אסכולת ניו-יורק. כיום הוא חי ויוצר בניו-יורק כאמן ישראלי, ואף ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה ב- 1995, שם הציג שקיות פק-פק ענקיות מלאות בשברי זכוכית תלויות מבעד לחלונות התקרה.
בשנות השבעים נוישטיין חי ויצר בירושלים. בשנים אלו נחשב ל"ילד הנורא", שהצליח להקסים ולהרגיז רבים, כמו בפרויקט המשותף עם ז'ורז'ט בלייה מ- 1969, פרויקט שבו הוא הציף את בית האמנים בירושלים ב-17 אלף זוגות נעליים משומשות, או כששלח לד"ר גמזו, מנהל המוזיאון, מתנה - "נוף שהועתק ממקומו עם חבילות קש" - 14 חבילות תבן, כולל נמלים וחרקים. תקנון המוזיאון מחייב לקבל כל מתנה. התכתובת בין גמזו ובין נוישטיין מגלה כי גמזו תבע מהאמן לסלק את המתנה לפני שהנמלים יאכלו את שאר התמונות במוזיאון, ונוישטיין הציע לשמור אותן בשקיות ולשחררן רק לתצוגה.

יהושע נוישטיין מתוך ויקיפדיה

כשנוישטיין כותב: "הרישום הולך מן היציב אל הכאוטי" (נוישטיין, בקטלוג "רישום מעל ומעבר", מוזיאון ישראל, 1974), נראה כי הוא אינו מתכוון לתיאור הרישום, שבהחלט יכול לנוע מהסדור והתיאורי אל הסדור, אלא לתיאור ה”רישומי", שאפשר להגדירו כאותו יסוד ביצירת האמנות ההולך מן היציב אל הכאוטי. רישום לפי גישה כזו, יתמקד במהות הרוחנית של יצירת האמנות. ברוח זו אפשר לדבר מטפורית על הרישומי שברומן, על הרישומי שבסימפוניה ועל הרישומי שבריקוד; או באותה מידה לדבר על רישום לא רישומי, כלומר על רישום “ציורי".
ב-1971 השתתף נוישטיין בתערוכה "מושג+אינפורמציה" במוזיאון ישראל, שם הציג צילומים מושגיים שתיעדו תנועת חוץ-פנים של ההכרה, בבחינת תנועת חיים-אמנות ובבחינת ייצוג מוחשי של הזיכרון. נוישטיין עסק הן ברישום והן בצילום פעולות. בין השנים 1973 - 1974 מושג הטבע של נוישטיין נוסח היטב, והוא החל לפתח את שפת הרישום שלו. ב- 1974 הוצגו במוזיאון ישראל רישומים שלו בתערוכת "רישום מעל ומעבר", ואז הוכר נוישטיין כדמות מפתח בתחום הרישום בישראל. זמן קצר לאחר מכן התחיל נוישטיין ליצור עבודות רישום גדולות, העוסקות בדה-מיתולוגיזציה של עצמן (חשיפת "סודותיהן" המקופלים).

כיצד ההיסטוריה הפכה גיאוגרפיה, 1990, מתוך אתר ויקיפדיה

בינואר 1976 עקב נוישטיין באמצעות מצלמה אחר כלבו של המשורר ט. כרמי ברמת הגולן. בכל נקודה שבה הטיל הכלב את מימיו סימן נוישטיין X על המפה, ותלה באותה נקודה צילום. לאחר שסימן 20 נקודות, סרטט את קו הגבול שסימן הכלב, קו גבול שהפך גם את המטפורות שלו עצמו לפוליטיות.
בעבודתו של נוישטיין ניתן למצוא לקסיקון עקבי. הוא אוסף שרידים מעבודותיו הקודמות וממזג אותם ביצירתו העכשווית, וכך, ב-1988 הסתובב נוישטיין ברחובות, ובכל מקום שבו איתר צואת כלבים ריסס אותה בספריי זהב 10 קראט. את העבודה "צואת כלבים/זהב" תיעדה הפסלת ירדנה דנקנר. נוישטיין: "אני מצפה בזהב צואת כלבים בכל מקום שאני מוצא, בכל הארץ. זה לא Object Trouv'e (כלומר, חפץ שהאמן מצא באופן אקראי ושילב אותו בתוך יצירת אמנות), כיוון שאני משאיר את זה במקום, אני לא לוקח את זה הביתה, וזה גם לא רדי מייד (Ready Made) למרות שאני קרוב לדברים של דושאן. לקח לי 15 שנה לזוז מהפיפי לקקה" (רשף, ס., "מה הקונצפט שלו" העיר, 02/09/88, עמ' 59). נוישטיין אינו מתחייב על משמעותו הפוליטית של האקט שביצע.

צפון אמיתי, 1989-1991, מתוך אתר ויקיפדיה

בשנת 2000 בנה נוישטיין מ- 20 טון אפר את מפת העיר בני-ברק במוזיאון הרצליה. המיצב כיסה כ- 300 מ"ר של האולם. כשנשאל מדוע בני-ברק, ענה נוישטיין: "עברי הדתי אינו הסיבה שבחרתי בבני-ברק. לטעמי זו העיר היחידה בישראל שיש בה תרבות משלה. תרבות אמיתית. בשאר הארץ יש חילופי תרבויות על פי צו השעה האופנתי - סוציאליזם בשנים הראשונות של המדינה, סוציאל-דמוקרטיה בשנות השישים, והיום קפיטליזם משתולל ואופנה אמריקאית. אני רציתי להחזיר את בני-ברק, הענייה שבערי הארץ, לתוך הרצליה, מעוז החילוניות והעושר הישראלי". על הקיר, מול המיצב, תלה את מפת העיר בני-ברק, והצופה יכול היה לטייל על פי המפה בין רחובות האפר. "המפות", טען נוישטיין, "מחליפות את המקום. הן כמו השפה. הן יותר ספציפיות מההפשטה. למרות שיש בהן עקרונות של הפשטה." (אריאלי-הורביץ, ד., "אור על אפר, ראיון עם יהושע נויישטין" יוצרים בעומס יתר רצח רבין, אמנות ופוליטיקה, י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006, עמ' 125).
"נוישטיין בוחן כיצד המשמעות ממפה את ההתנהלות בעולם; כיצד מכתיבים סמכות זו וחוקיה את ההסכמים החוזיים השולטים באורחות החיים המסוימים שלנו; וכיצד מתמפות הטריטוריות שלנו עצמנו בתודעתנו..." (דר' קריסטין סטיילס, באתר "הגלריה החדשה", ראה קישור למטה). נוישטיין עוסק בבדיקת מיקומו ומקומו של האמן בעולם בכלל ובחלל האמנותי בפרט. כך ביצירותיו וכך בקשר ירושלים-ניו יורק, החוזר אצלו. הזהות והטריטוריה הם עניין חשוב אצל מי שהיה פליט פעמים כה רבות בחייו.

מקורות וקישורים
אריאלי-הורביץ, ד., "אור על אפר, ראיון עם יהושע נויישטין", יוצרים בעומס יתר רצח רבין, אמנות ופוליטיקה, י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006, עמ' 115 - 130.
מלצר, ג., "עיר בחולות", ידיעות אחרונות, ערוצים, 03/03/2000, עמ' 22.
סגן כהן, מ., "יהושע נוישטיין ערמומי, אופנתי וחלול", שישי, תקשורת/תרבות, 26/07/96, עמ' 16.
עפרת, ג., "נוישטיין: רב ענפין, 1973- 1977", ביקורי אמנות פרקים על אמנים ישראלים, הספריה הציונית, 2005, עמ' 419 - 427.
עפרת, ג., "הגיגים אונטו-תיאולוגיים על מעמדו של הפק-פק", ביקורי אמנות פרקים על אמנים ישראלים, הספריה הציונית, 2005, עמ' 428 - 429.
רשף, ס., "מה הקונצפט שלו", העיר, 02/09/88.
שפיר ו., יהושע נוישטיין, הספרייה העיוורת, (קטלוג), ספריית שער ציון בית אריאלה, 1997.
מושג +אינפורמציה, קטלוג מס' 76, מוזיאון ישראל, ירושלים, פברואר 1971.
אתר "הגלריה החדשה", תמונות ומאמרים על תערוכת "נקודת רתיחה":
מיצב "מה שכחתי"
מיצב "מה שכחתי"
מיצב "מה שכחתי מוזיאון פ"ת"
נוישטיין על רצח רבין
ארכיון לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל

יצירות
כורסת הכסף, 1982, כורסא עם דולרים, 105 ס"מ גובה

כתב: נעם טופלברג
עריכה לשונית: מיכל שקד​