לפשיץ יעקב

לפשיץ יעקב Lipchitz, Jaques -Chaim Jacob
1973-1891

פיסול

יעקוב ליפשיץ נולד בעיירה קטנה בליטה. הוא מעיד על עצמו כי החל לכייר עוד בגיל שבע, כשלא תיאר לעצמו כי לעיסוקו קוראים פיסול. כשסיים את לימודיו בבית הספר המקומי רצה ללמוד פיסול. הוא לא יכול ללמוד באקדמיה לאמנות במוסקבה או סיינט-פטרסבורג כי ליהודים לא הייתה זכות שהייה בערים אלו בתקופה האמורה, לכן ביקש מהוריו שיאפשרו לו לנסוע לפריז ללמוד אמנות.

לידת המוזות, 1944-1950, מתוך אתר ויקיפדיה

ב-1909 הוא הגיע לפריז והחל ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בפריז. זמן קצר אחר כך הוא עבר ללמוד באקדמיית ז'וליאן. הוא הקדיש את שעות הבוקר ללימוד בכיתה, ואת שעות הערב לביקורים במוזאונים וללימוד של יצירות מופת. סגנונו המוקדם מזכיר את יצירותיו של הפסל מאיול (Maiollol) ("אישה ואיילות", 1912).
ב- 1911 הוא ביקר בסיינט-פטרסבורג והתעניין בפיסול של תרבויות קדומות שהוצג בארמיטז'. ההתעניינות בפיסול החוץ אירופי אפיינה את ליפשיץ. היה לו אוסף של פסלים כאלה, בעיקר פסלים אפריקניים ("דמות", 1930-1926).
ב- 1912 חזר ליפשיץ לפריז ועבר לסטודיו ליד ברנקוזי (Brancusi). השפעתו של ברנקוזי נראית כבר בפסל "המפגש", 1913. ליפשיץ הכיר את ארכיפנקו (Archipenko), את חיים סוטין (Soutine), את מודליאני (Modigliani). הוא התרחק מהסגנון הנטורליסטי והחל ליצור פיסול קוביסטי ("המתרחץ", 1917-1916). בין 1918-1916 הוא פישט את פסליו עוד ועוד ("הדמות", 1916) עד שהבין שהם לא אנושיים; ואז ניסה להחזיר להם אנושיות על ידי חזרה לצורות מוכרות יותר ("פיירו עם קלרניט", 1919).

ממשלת העם, ברונזה, 1976, פילדלפיה, מתוך אתר ויקיפדיה

התהליך שעבר דומה לזה שעברו פיקסו ובראק (Braque) עד לקוביזם האנליטי ואז חזרה לקוביזם הסינתטי. ליפשיץ, שוודאי הכיר את ההתפתחויות הללו בציור, מציג את התהליך שעבר כתהליך אישי ועצמאי. ייתכן שביצירה "פיירו נמלט", (1926), ניתן לראות את הביטויים הראשונים של הנושא היהודי אצל ליפשיץ. הנושא הזה התפתח במלוא עוצמתו החל בשנות הארבעים, מתקופת מלחמת העולם השנייה.

בתקופה זו (1941) עובר ליפשיץ לניו יורק. הפחד מן המלחמה וההתנגדות לה מתבטאים בפסלים, למשל "אם וילד", 1945-1941 (אחת הגרסאות נמצאת בגן הפסלים של מוזאון ישראל בירושלים), "התפילה", 1943, "פרומטאוס", 1953-1944.
בארצות הברית קיבל ליפשיץ הזמנות לפסלים מונומנטליים ציבוריים ("בלרפון מאלף את פגסוס", 1973-1964, "ממשל העם" 1970-1967 בכיכר בפילדלפיה).
הוא המשיך ליצור פסלים בנושאי יהדות בשנותיו האחרונות. הבקשה האחרונה שלו הייתה לסיים את הפסל "עץ חיים" שהוזמן על ידי בית החולים הדסה בהר הצופים ב- 1967. פסל זה נוצק בברונזה רק אחרי מותו על-פי הרישומים האחרונים שלו, ונמצא כיום בגן של בית החולים בירושלים.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

Hope, H. (1954), The Sculpture of Jacques Lipchitz, MOMA, New York

סרט:
דיוקן של ז'אק ליפשיץ, בימאי Foundation Jaque Lipchitz, 1977 ,Basset, B.

כתבה: אלה טל​