לז'ה פרנן

לז'ה, פרנן Leger, Fernand
1955-1881

עיצוב, אדריכלות, ציור, קולנוע, שירה

פרנן לז'ה נולד בעיר קטנה באזור נורמנדי, צרפת. הוא החל את הכשרתו האמנותית כאדריכל (1899-1897). ב-1900 נסע לפריז, ושם למד בסטודיו של האמן ז'רום (Gerom) הנאו קלסיציסט.
בין 1904-1903 עבד לפרנסתו כרשם אדריכלי וכמשפץ תצלומים. ציוריו הראשונים היו אימפרסיוניסטיים ("דיוקן של דודי", ללא תאריך) ואחר כך נאו-אימפרסיוניסטיים ופוביסטיים ("גינה של אמי", 1905).
ב-1907 ראה לז'ה תערוכה רטרוספקטיבית של פול סזאן. בהשפעת סזאן גילה נטייה ליותר סדר ונפח. יצירתו זו לא נשתמרה מאחר ולז'ה הרס את רוב יצירתו שנעשתה לפני 1910.

פרנן לז'ה  מתוך ויקיפדיה

לז'ה הכיר את המשוררים גיום אפולינר, סנדראר (Cendrar) ואת האמנים כמו פיקסו, בראק, סוטין, שגאל, ליפשיץ, ובאותה תקופה אף הפך למאייר שיריו של סנדראר. הוא הושפע מהסגנון הקוביסטי אך ציוריו היו שונים בנפחם ובצבעוניותם ("האישה בכחול" , 1912). הסוחר ופטרון האמנות קהנוילר (Kahnweiler) התעניין בעבודותיו, קנה אותן ואפשר ללז'ה להציג בגלריה שלו. ההתפתחות המוצלחת הזו נקטעה ב-1914, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה; לז'ה גוייס לצבא, נפצע ושוחרר רק ב-1917. לדבריו המלחמה הייתה בעבורו חוויה בונה שקרבה אותו לעם.
לאחר שחרור חזר לפריז ונושאי עבודתו השתנו. בסדרות "קירקס", "פרופלורים", "דיסקים" (1918) הדימויים המכניים הם השולטים, והצבעים בוהקים. בהשפעת המלחמה הופיעו בעבודותיו לא רק דימויים מכניים אלא גם דמויות גדולות השאובות מן הנושאים הקלסיציסטיים (אודליסקות, עירומות), מקבילות לאלו של פיקסו, אך בשרניות פחות ויותר מוצקות.
ב-1920 פגש לז'ה באדריכל לה קורבוזיה, שהוציא אז את כתב העת "הרוח החדשה", שדגל באותן השנים באסתטיקה של המכונה. האמן שיתף פעולה עם כתב העת.
לז'ה לא האמין בעתידו של ציור על בד ולכן הרבה לעסוק בעיצוב. הוא עיצב את פנים השגרירות הצרפתית בעבור התערוכה של אמנויות העיצוב (1925); ביחד עם רוברט דלוני עבד בעבור "הבלט השוודי" (1921); יצר סרט מופשט "הבלט המכני" (1924); ועיצב תפאורה בעבור הסרט "צורת הדברים שיבואו".
בין 1931-1912 לימד לז'ה ב"אקדמיה לאמנות מודרנית". ב-1928 צייר את "המונה ליזה עם המפתחות". לאחר שעזב את האקדמיה פתח סטודיו משלו ולימד בו עד 1939.

העיר, 1919, מתוך אתר ויקיפדיה

פרנן לז'ה היה איש שמאל פעיל, חבר המפלגה הקומוניסטית. משנות השלושים הוא דגל בסגנון הראליסטי כדי לקרב את האמנות לעם ("רוכבות האופניים היפות", 1944). באותה התקופה הוא הרבה לבקר בארצות הברית. שם יצר בין השאר ציורי קיר בעבור ביתו הפרטי של המיליונר רוקפלר. הוא נמצא בקשרי ידידות קרובים עם כומר קתולי, ודרכו קיבל הרבה הזמנות לציורי קיר בכנסיות קתוליות, לדוגמה בכנסיית אססי (Assy).
ב-1946 חזר לז'ה לפריז. בשנות החמישים הרבה לתאר בעבודותיו אנשים פשוטים ("הבונים"). והחל לעבוד במדיה שונים: ויטראז' (כנסיית קורפאבר, שווייץ, 1954-1953), קרמיקה ("חמנייה", 1952), פסיפס (פרויקט בעבור אודיטוריום סאן-פאולו, ברזיל, 1954).
לז'ה נפטר בשנת 1955.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

Lucie-Smuth, E. (2000), Lives of the Great 20th century Artists, Thames & Hudson, London

כתבה: אלה טל​