גטר תמר

גטר, תמר Getter, Tamar
1953

ציור, וידאו ארט, צילום

תמר גטר נולדה ב-1953 בתל-אביב. בין השנים 1970 - 1972 למדה ציור אצל רפי לביא, ובשנים 1975 – 1976 במדרשה לאמנות. בין 1975 ו- 1979 למדה ספרות כללית באוניברסיטת תל-אביב. ב-1981 זכתה בפרס אוחנה של מוזיאון תל-אביב לאמנים ישראלים צעירים, וב-1995 זכתה בפרס סנדברג של מוזיאון תל-אביב. גטר שהתה מספר שנים באירופה וחקרה את תוכנם של מונחים בציונות. ביצירתה עוסקת במורשת האידיאולוגיה המודרניסטית. שאלת ה'מקום' מטופלת בעבודתה באמצעות מעשי הצלבה ועימות של איקונות וקלישאות תרבותיות מערביות ולוקאליות.
באמנות, כמו בכל תחומי החיים, התחיל להסתמן שבר אחרי מלחמת ששת הימים. השינויים שעברו על המדינה מחד גיסא והכיוונים החדשים אליהם הוליכה שפת האמנות, דהיינו אובדן ההגמוניה של מדיום הציור והפיסול יחד עם התפתחות הווידיאו והמחשב מאידך גיסא, הובילו את האמנות להתנסויות חדשות בתחום המיצג, הווידאו ומיצב. אמנות שנות השבעים בדקה באופן מושגי את גבולות השפה האמנותית ממש. כמו גטר גם אמנים אחרים, כמו מיכה אולמן, מוטי מזרחי, גדעון גכטמן, מיכל נאמן ועוד, ביקשו להרחיב את שפת האמנות ולבדוק כמה רחוק אפשר ללכת עם חומרים חיים ועדיין לעשות אמנות. האמנות הפכה יותר ויותר מושגית בניסיון לבדוק את הטווח שלפתע לא היו לו גבולות בין האמנות לחיים.
"בסוף שנות השבעים כמעט שלא יכולתי לחשוב פיגורה בעבודה שלי בלי מצלמה. מה שלא היה מצלמה היה קונטור, קו היקף, צללית. האפשרויות ליצור פיגורה נקשרו לתובנות שהנחיל הפופ, ורחוק יותר המופשט. כלומר סכמות ושבלונות לסוגיהן. כל אפשרות אחרת נראתה כמו ציור רגרסיבי" (גטר, ת., "תצלומים וגירים" סטודיו, גיליון מס 68, ינואר 1996, עמ' 20).
על תקופת שהותה בגרמניה היא מעידה: "משם נראים הסמלים הסובבים אותנו כאן בפרספקטיבה אחרת: לא מציאות יומיומית, אלא סמלים, תווי תיוג... מנקודת מבטה המרוחקת היא שומרת על שפיות המבקר. היא מציבה לעצמה שאלות על מקומו של הכאן מתוך כוונה לפרוק בציור, על הלוח, על שולחן הדיונים ראשי פרקים למחשבה ולעבודה עצמית..."
בעבודותיה מ"סדרת הטירונים" של תקופה זו מתוארים סמלים ארץ-ישראליים, כמו ענף ועליו תפוזים או לימונים, דיוקנאות של נתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נופים ישראליים משנות החמישים ודמות קיבוצניק או קיבוצניקית. גטר ממקמת דימויים בתוך מסגרות המונחות זו לצד זו כמו בקולאז'. למשל, דמות אישה נטולת ראש, "האידיוטית", שם הלקוח מ"האידיוט" של דוסטוייבסקי, שגופה העירום מסורבל וחסר מיניות. הפיזיות של קיומה נמצאת במרכז הווייתה. היא עומדת ללא יציבות וללא כפות רגליים, כמו גם ללא זיהוי של מקום. ראשה מוסתר מאחורי הדגל. במקום הראש, את הפנים והעיניים, חלונות הנשמה והזהות, מחליף הדגל. בציורים אחרים בסדרה, האור הישראלי מתקיים בתוך דימויי התפוזים והלימונים. הנוף העירוני המתואר בציור בתערוכה הוא מעין הפיכת הנוף לטבע דומם. לדברי גטר: "כמעט הכול עובר בציור שלי תהליך של החפצה."
עבודותיה המושגיות של גטר מאמצע שנות השבעים הן מפתח להבנת התחביר הציורי המאוחר יותר שלה. עבודות אלו הן מושגיות ונרטיביות, אך חורגות מהמושגיות הנרטיבית המוכרת בכך שהן מתפרשות על פני מדיומים רבים ושונים ובכך שבראו נרטיב אנטי-נרטיבי. באמנותה של גטר מופיעים מוטיבים של גבורה, פגימות, שיבושים, הפרות, שיגעון, יחסי אמנות - היסטוריה, ניגודי גבוה ונמוך.
בציוריה משנות השמונים נשארת גטר נאמנה להקשרים חיצוניים (סרטי קולנוע, כתבות טלוויזיה, אלבומי צילומים וכו'), כאשר יחסים של שיבושים והפרות מאפיינים את המכלול.
מקורות
גטר, ת., "תצלומים וגירים" סטודיו, גיליון 68, ינואר 1996, עמ' 21-20
לוי א., תמר גטר, Go, (היו תערוכות), סטודיו, גיליון 126, אוגוסט 2001, עמ' 74-73
עפרת, ג., ביקורי אמנות, פרקים על אמנים ישראלים, הספרייה הציונית, 2005, עמ' 484 – 491

קישורים
תערוכה במשכן לאמנות עין חרוד – בניין החברה האסייתית 2003 –
על האמנית, מתוך אינדגס אמנות ישראלית - גלריה הירש
תערוכת "דגל, לאום, דגל", מרכז לאמנות עכשווית חיפה, 1998
על האמנית ויצירות מתוך ארכיון לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
קישורים ליצירות
נערת רוגטקה
ג'יוטו ואקמוטו, 2003
מיצב וידאו "גופות נוקשים" 2005
גלריה דביר

כתב: נעם טופלברג
עריכה לשונית: מיכל שקד​