אולמן מיכה

אולמן, מיכה Ullman, Micha
1941

ציור, פיסול

מיכה אולמן הוא פסל, צייר, רשם, דפס ואמן קונספטואלי. הוא זכה להכרה החל בשנות השבעים, וכיום הוא נחשב לאחד האמנים החשובים ובעלי ההשפעה על התרבות הישראלית. עיקר חשיבותו ביחסו הרגיש לאדמה, הן כחומר והן כמושג.

 

כיסא, 1989, מתוך אתר ויקיפדיה

משנת 1978 ובמהלך שנות השמונים החל אולמן לפסל עבודות באדמה, בראיה שטחית מזכירות העבודות האלה מערכות קברים או חפירות ארכיאולוגיות. דוגמה יפה לכך היא עבודתו "בית" (House) המוצבת בשדרות רוטשילד בתל אביב. בעבודה זו סימן אולמן על גבי הקרקע באמצעות יציקות בטון את קווי המתאר של חדרי הבית. האפקט הנוצר הוא כעין שאריות של חפירה ארכיאולוגית.

בשנות התשעים החל לפסל עבודות שבהן שילב משטחי פלדה עם חול אדום. אולמן יצר תבניות פלדה ואותן מילא בחול האדום. החול עצמו מפולס וחלק. רבות מהעבודות נוגעות בביתיות וביהדות. דוגמאות טובות לכך הן העבודות "חצות" (1990) (Midnight), פסל שצורתו בית, ועל הגג מפולס חול אדום, והעבודה "הבדלה" (1990) (Havdala), פסל שצורתו מופשטת יותר אך מצליחה לשמר רמיזה למבנה אדריכלי.

במהלך הקריירה שלו זכה אולמן בפרסים רבים ביניהם פרס קולינר בשנת 1972, פרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל בשנת 1980, ופרס ע"ש קייט קולוביץ בשנת 1995. מיכה אולמן הציג במקומות רבים בעולם: בביאנלה לאמנות בוונציה בשנת 1980 ובביאנלה לאמנות בסאו פאולו בברזיל בשנת 1989.

מיכה אולמן יצר פסלי חוצות רבים בארץ ובגרמניה, רבים מהן קטנים מאוד וחבויים, כגון עבודה שיצר על מכסה ביוב במדרחוב בירושלים. פרויקט מרשים יותר הוא "הספרייה" (Library) שהיא עבודה גדולה שיצר בברלין. מתחת לאדמה בכיכר בבלפלאטץ (Bebelplatz) יצר אולמן חדר לבן ובו משטח פלדה שעליו חרוטות מילותיו של היינריך היינה: "במקום שבו נשרפים ספרים, שם יישרפו אנשים", ומדפים ריקים, זכר לאותם ספרים ואנשים שאינם. "הספרייה" היא עבודה שנוצרה כאנדרטת זיכרון לליל שרפת הספרים על ידי האספסוף הנאצי (1933).

מקורות
תמוז, בנימין (1991), סיפורה של האמנות הישראלית, מסדה, גבעתיים, עמ' 296.
יגאל, צלמונה (0891), קטלוג התערוכה "שורש וגלגול", מוזיאון ירושלים, מבוא.

כתבה : גליה כהן