האוזמן ראול

האוזמן, ראול Hausmann, Raul
1971-1886

ציור, תאוריה

ראול האוסמן החל לקחת שיעורים בציור אקדמי אצל אביו. הוא הגיע לברלין ב-1900, ושם הפך לאחת מדמויות המפתח של תנועת הדאדא.
בברלין האוסמן הרבה לצייר הרבה ויצר הדפסי עץ. סגנונו הושפע מהאקספרסיוניזם מחד, ומאידך ומאמנים שהציגו באותה התקופה בגלריית "שטורם" (Sturm): לז'ה (Leger), ארכיפנקו (Archipenko), סוניה ורוברט דלוני (Delaunay) ואחרים ("העירום הכחול", 1916). סמוך ל- 1915 הוא פרסם מאמרים סטיריים. באותה תקופה פגש בריכטר (Richter) ובהנה הוך (Hoch), וב- 1922 פגש בג'ורג' גרוס (Grosz), הלסנבק (Huelsenbeck) והרטפילד (Hertfield) שהפכו לגרעין של קבוצת הדאדא בברלין ב- 1922-1918.

ב-1918 הוא עזב את הציור ואת הדפסי העץ, ובשני מניפסטים שפרסם באותה שנה דרש שימוש באוטומטיזם ובחומרים חדשים.
האסומן יצר סוג אמנות חדשני המתבטא ביצירות "שיר פוסטר" (rda, 1918) ו"שיר אופטופוני", אסמבלז'ים מחפצים מצויים (הראש המכאני, 1920), פוטוקולז'ים ששילבו צילומים, קטעי דפוס, חיתוכי עץ וחומרים אחרים ("מבקר אמנות"). יצירותיו הם חגיגה אירונית של תקשורת המונית, טכנולוגיה חדשה ואופנה.
בשנות העשרים הושפע האוסמן מאמנותו של דה קירייקו (de Chirico) ("הבטן של קארוס שם דופון-דורן מחבר שירים"). במקביל הוא המשיך ליצור ציורים ורישומים מופשטים ("רעיון - דמות מופשטת", 1921). הוא כתב מאמרים בנושא הצילום וצילם בעצמו. הנושאים האהובים עליו היו נוף ועירום ("דונות", 1927).
בסוף שנות העשרים עסק האוסמן בנושא איחוד של כל החושים. מחקרו הביא אותו להמציא אופטופון - מכשיר שהיה אמור להפוך אור לצליל.
ב-1933 הוא עובר לספרד, ועם פרוץ מלחמת האזרחים לפראג. באותם השנים החל את הניסויים הראשונים שלו בצילום מסוג אינפרה-אדום.
ב- 1938 הוא שוהה בצרפת, ושם הוא יוצר בשנות הארבעים את הפוטוגרמות הראשונות שלו ("קומפוזיציה", 1950), כותב ומציג. באותה התקופה ניכרת השפעה סוריאליסטית ביצירותיו, כמו 1946 ,"L'enigme"
(פוטומונטז').
תרומתו העיקרית של האוסמן לאמנות במאה העשרים היא ביצירותיו הדאדאיסטיות במסגרת קבוצת הדאדא ברלין וברעיונותיו שניסח במניפסט של הקבוצה.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

Der Deuthsche Spiesser (1994), Hatje, Ostfildern

(קטלוג של תערוכה)

כתבה: אלה טל​