דה סיינט פאל ניקי

דה סיינט פאל, ניקי de Saint Phalle, Niki
2002-1930

ציור, פיסול

ניקי דה סיינט פאל היא בת למשפחה צרפתית מהמעמד הגבוה. היא העבירה את עשרים השנים הראשונות לחייה בניו יורק. אמנית זו לא קיבלה השכלה פורמאלית באמנות. כילדה חוותה הרבה אלימות במשפחתה. כבר ביצירות הראשונות שלה ("טירת המפלצת והכלה", 1956-1955) יוצרת ניקי דה סנט פאל עולם דמיוני שהאישה היא הנושא המרכזי שלו, בסגנון המזכיר ציור ילדים. מאפיינים אלה מאפיינים את היצירה שלה. ב-1960 היא התגרשה ושני ילדיה נשארו עם אביהם. היא נודעה לציבור הרחב אחרי "סדרת הירי" ("Shot Series") שלה שנעשתה ב- 1961-1960. בעקבות העבודות הללו היא הוזמנה להצטרף ב- 1961 לקבוצת האמנים של "הראליזם החדש" (Nouveau Realisme).

צילום- Erling Mandelmann, 1964, מתוך אתר ויקיפדיה

תחילה יצרה אסמבלז'ים מחפצים מצויים שהייתה להם הבעה אלימה ("דיוקן של אהובי", 1961). בהדרגה היא עברה לשימוש בחפצים יומיומיים ככלי בית צעצועים ומוצרים של ילדים ("הלב הורוד", 1962). מאסמבלז'ים היא עברה לפסלים תלת ממדיים. הראשונים שבהם חוברו מצעצועים ("כלה והסוס", 1963) שמזכירים מאוד יצירות של האמן בן המאה השש-עשרה ארצימבולדי (Arcimboldi) ("אביב" סוף מאה 19). אחרי שיצרה סדרה של נשים: כלות, יולדות, מכשפות, זונות, יצרה האמנית דמות שהפכה כמעט למותג שלה - נאנא. נאנות הופיעו ב- 1964. אלה הן נשים גדולות ומונומנטאליות, צבועות בצבעים בוהקים. הגוף המסיבי שלהן רחוק מאוד מכללי היופי המקובל בחברה המערבית, אך המשקל אינו מפריע להן להופיע בקפיצה או בריקוד מלא חן ("נאנא עומדת על הראש", 1967).

הגולם, 1971 - 1972, קריית היובל ירושלים, מתוך אתר ויקיפדיה

היצירה המפורסמת של האמנית היא "היא" (1966) - פסל ענק של אישה שוכבת המזכירה נאנות ומכילה בתוכה בר, אולם קולנוע, גלריה לציורים מזויפים וחללי פנאי נוספים. הכניסה לתוך הפסל ממוקמת בין רגליה הפשוקות של הדמות.
ניקי דה סיינט פאל עסקה גם בעיצוב פסלי משחק בעבור ילדים. המפורסם שבהם הוא "גן טארות" ("Tarot Garden"). היא החלה לבנות את הגן הדמיוני הזה ב- 1978, ובנייתו נמשכה שנים רבות. ב- 1983 האמנית אפילו גרה באחד הפסלים ("הקיסרית") למשך כמה שנים. בעיצוב של גן זה היא החלה להשתמש בשברי קרמיקה )כנראה בהשראת גאודי (Gaudi) ובשברי זכוכית. דוגמאות של פיסול בעבור ילדים ניתן לראות בירושלים: "הגולם",(1972) (המכונה "פסל המפלצת") ופסלי גן החיות התנ"כי (2001).

L'Ange Protecteur, מתוך אתר ויקיפדיה

ניקי דה סיינט פאל יצרה כמה עבודות משותפות עם בעלה, האמן ג'אן טינגלי (Tinguely). היצירה המפורסמת שיצרו יחדיו היא המזרקה שבמרכז פומפידו בפריז (1982).
החל ב-1990 היא יצרה כמה פסלים שקשורים למיתולוגיות עתיקות. בפסלים אלה השתמשה בחומר חדש בעבודתה - ברונזה - והשתמשה במנורות. "האלה הירוקה" נראית רחוקה מעולם הילדות ומן העיסוק בנשיות שהיה אופייני לניקי דה סיינט פאל, אך מתברר שהאמנית בחרה כמודל לפסל את אלת הלידות המצרית. לאלה ראש חיה וכרס. הפרופורציות שלה שונות מהפרופורציות הדקיקות והמוארכות של האלות המצריות האחרות.

מעגל הפלאות של המלכה כליפה, קליפורניה, 2011, מתוך אתר ויקיפדיה

יצירותיה של ניקי דה סיינט פאל מאופיינות בדימויים צבעוניים ודמיוניים הנראים תמימים, עליזים וילדיים ממבט ראשון. למעשה האלימות הבוטה והאימה שניכרות ביצירות הראשונות שלה אינן נעלמות. ביטוייה מתמקדים במפלצות. בצורה מפורשת יותר נראים מוטיבים אלה ביצירות "השטן הגדול" , (1985), "כלב דרוס" (1970), "אמהות זוללות" (1970).

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.

Hulten, P. (ed.) (1995), Niki de Saint Phalle, Kunst und Bundesrepublik Deutschland, Bonn.Ausstellungshalle der Saint Phalle, N. (1999), Traces: An autobiography, Acatos, Lausanne.

כתבה: אלה טל​