התמדת הזיכרון, סלבדור דאלי The Persistence of Memory, Dali
1931 מוזיאון המומה, ניו-יורק
25X36 ס"מ
שנה לפני שצוירה יצירה זו החל דאלי לפתח את "שיטת הביקורת הפרנואידית" שלו, שעל- פיה ניסה לעודד הזיות אישיות כחלק מהתהליך היצירה האמנותי. על שיטה זו נהג לומר "ההבדל ביני ובין משוגע הוא שאינני משוגע".
זמן הוא הנושא כאן - מהשעונים הנמסים ועד לריקבון הנרמז על-ידי הנמלים והזבובים. ראשו הישן והמעוות של דאלי, אובייקט החוזר במרבית יצירותיו, מתואר בתוך נוף נקי וסטרילי של חוף ים בספרד. הראש מעוות בצורות ביומורפיות ונראה כהופך מחומר מוצק בצדו השמאלי לאוורירי בימני (גם זה מוטיב חוזר אצל דאלי, למשל ביצירה "שינה" (1937).
על גבי הראש מונח שעון נוזלי. משמאל מונחת תיבת עץ גדולה, כנראה שולחן הניצב ליד המיטה, ועליו שני שעונים נוספים, האחד נוזלי גם הוא והאחר שעון כיס סגור שעליו מטיילות נמלים שחורות. מן התיבה צומח עץ שעל הענף הבולט שלו נוזל שעון נוסף. מאחור פלטה שטוחה, המורמת מעלה ובתוכה מים. דאלי טען כי את ההשראה לציור השעונים הנוזליים קיבל כאשר אכל גבינת קממבר בשלה ונמסה.
התמדת הזיכרון, 1931, מתוך אתר rusart
הציור קטן-הממדים נעשה בטכניקה מדויקת מאוד, עד כי כל אובייקט בו נראה אמיתי. אך זאת רק כדי ליצור אצל הצופה מבוכה ולחתור תחת תמונת המציאות המקובלת וההגיונית. הדימויים ההזויים ביצירה (השעונים, פניו של דאלי) מעומתים עם נוף ריאליסטי של חוף קטלוניה, ביתו של דאלי. אך החוף מתואר כנקי וסטרלי עד כדי כך שהוא נראה כמאיים ולא ריאליסטי. הטכניקה של דאלי היא אקדמית ומדויקת להפליא. דווקא דיוק זה שימש אותו להגברת האפקט החלומי והפנטסטי, כיוון שהיצירה נקייה ומדויקת מדי והאובייקטים חסרי ההיגיון מצוירים באופן מדויק ומשכנע, כך שלמרות היותם מעוותים, הם נראים אמיתיים.
כל יצירותיו של דאלי עוסקות בשילוב שבין חלום ובין מציאות ובפנטזיות הנובעות מאירועים יומיומיים לכאורה. הוא הושפע מאוד מתיאוריית החלומות של פרויד, ולכן הפך אירוע פשוט, כמו אכילת קממבר, לפנטזיות חסרות שחר.
השעונים, סמל לזמן החולף, הופכים נוזליים ומפסיקים לתפקד, ובכך התייחס דאלי לעיוות הזמנים הנוצר במוחו של החולם או הישן. בנוסף, עיוות דאלי את יחסי הגודל ביצירה כך ששולחן העץ הפך לגדול מידי והעץ הצומח עליו קטן. גם השעונים גדולים בהרבה מהמקובל, אם משווים אותם לעץ או לראש. עיוות הראש הישן והפיכתו לבד אוורירי חוזרים ביצירות רבות שלו, ומייצגים את מצב השינה, ההופך את גופו של הישן לחסר משקל.
הנמלים, מעבר להיותן אזכור לזמן החולף ולריקבון, הן סמל פרוידיאני לפחד מסירוס, שגם הוא מתואר ביצירות רבות של דאלי. שם היצירה – התמדת הזיכרון, מתייחס למצב של חלום, שבו התת-מודע שולח דימויים הממשיכים להתקיים בו למרות שהאדם אינו מודע להם.
מקורות וקישורים
אתר מוזיאון המומה
אתר authenticsociety
אתר מוזיאון דאלי ברצלונה
אתר arthistory.about
אתר suite101
אתר simplycharly
אתר asad123
אתר ourpastetimes
אתר artchive
אתר Aaron
כתב: נעם טופלברג