בגידת הדימויים, רנה מגריט

בגידת הדימויים, רנה מגריט The Treachery of Image, Magritte
1929-1928 מוזיאון לאמנות מודרנית, קליפורניה, ארה"ב

בציור זה מצוירת מקטרת בסגנון ראליסטי יבש. היא מוצגת בקומפוזיציה מרכזית פשוטה, ומתוארים בה פרטי פרטים. הרקע הוא משטח צבע אחיד, ומתחת למקטרת מופיע כיתוב בצרפתית: Ceci n'est pas une pipe, שפירושו בעברית "אין זו מקטרת".
נושא הציור נראה לכאורה בנאלי ומשעמם: חפץ נפוץ, שכיח ויום-יומי שכל אדם באותה תקופה נתקל בו. אולם במבט שני הציור מעלה שאלות פילוסופיות קיומיות על המציאות ועל האופן שבו האדם תופס את המציאות. בציור זה מעלה מגריט שאלה על אודות עיצוב הדימוי ועל האופן שבו שאנחנו מפרשים אותו.
"אין זו מקטרת", טוען האמן. אם כך, אז מה זה? אין זו מקטרת אמיתית שניתן לשים בה טבק להדליק ולעשן, זהו ציור של מקטרת; ציור שמורכב מצבעים שמרוחים בצורה מסוימת על הבד ויוצרים דימוי של מקטרת.
יש ביצירה אמירה על השפה ועל האופן שבו מועברת משמעות על ידי סמלים. הציור אינו באופן מעשי האובייקט שהוא מייצג; היצירה מבטאת את הפער שבין מה שרואים לבין הצורה שבה מוצגים הדברים; היא מבטאת את המעבר אל עולם שבו מאבדים החפצים את שמותיהם.
מגריט מציג מצד אחד את מגבלות האמנות: האמנות תמיד תהיה רחוקה מהאובייקט המצויר; ומן הצד האחר הוא מציג את החופש הרב והאפשרויות המגוונות שיש לדמיון של האמן ביצירתו.
על פי התפיסה שמציג מגריט ביצירתו, המילה טומנת בחובה קונפליקט בין האידאה של האובייקט לאובייקט עצמו. בין שני אלה נשמר תמיד פער: המילה אינה מוחשית; היא מבטאת דימוי מחשבתי.
כאשר מגריט מוסיף את המשפט "אין זו מקטרת" הוא מחדד את הניגוד בין המילה לבין המצויר, ובדרך זו האובייקט שהיה עד כה מזוהה הופך להיות לא ברור.
ביצירתו מעמיד מגריט את התפיסה שלנו במבחן ומצביע על פרדוקס על ידי הדגשה וחידוד של הפער בין מה שרואים (מקטרת) לבין מה שקוראים ("אין זו מקטרת"). שלא כמו סלבדור דאלי, מגריט אינו לוקח אותנו לעולם של דמיון, אלא מראה לנו את חוסר ההיגיון בדרך החשיבה שלנו: על ידי ההפרדה בין המילה לדימוי, בין הדימוי לאובייקט ובין המילה לאובייקט הוא גורם לצופה לתהות על הסימנים ודרכי ההסתכלות בהם, ומשאיר אותו במבוכה.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידה 10, הוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, ת"א, 1982, עמ' 36-33.
יוז, רוברט (1980), הלם החדש, עם עובד, ת"א, 1980, עמ' 230-228.

Paquet, Marcel (1992), Rene Magritte, Taschen, Germany, pp. 67-75

כתב: נתנאל שי​