בנק הדואר לחיסכון בווינה, אוטו וגנר

בנק הדואר לחיסכון בווינה, אוטו וגנר Post Office Savings Bank, Otto Wagner
1912-1903 וינה

המכלול של הבנק נבנה במסגרת פיתוח מסחרי של האזור הצפון מזרחי של רח' רינגשטרסה בווינה. המבנה מופרד מאחר שהוא ממוקם במרחב ציבורי פתוח. הבנייה נעשתה בשני שלבים: השלב הראשון - בין השנים 1906-1903, והשלב השני - בין השנים 1912-1910.
אוטו וגנר היה האדריכל האחראי על עיצוב המכלול כולו, המשתרע על פני כמה אגפים במסגרת תכנית טרפזואידית. וגנר עיצב אף את הפנים, כולל הריהוט ומתקני התאורה והחימום.
חזית הבניין בנוייה על פי חלוקה מסורתית: קומת כניסה, קומות עליונות וקומת גג הממוקמת מתחת לקרניז בולט ולאנטבלטורה קרובה לסגנון הקלסי. מרחוק נראים משטחי קירות החזית חלקים, אולם הם זרועים בדגם של בליטות ברזל ואלומיניום. וגנר עצמו ראה בעיטור סמל לשגשוגם הכלכלי של החוסכים.
לעומת החוץ, מפתיע הפנים בישירותו ובערומו. מפורסם במיוחד הוא האולם המרכזי של הבנק, שבנייתו מבוססת על מסורת הבנייה של אולמות בתחנות רכבת וירידים מהמאה התשע-עשרה הבנויים ברזל וזכוכית. האולם המשתרע מאחורי מסגרת החזית והכניסה בנוי בתכנית בסיליקלית ומקורה, באולם התווך בקמרון ובספינות הצדדיות בתקרות שטוחות, ברשת עדינה של אלומיניום ולוחות זכוכית. קרוי הזכוכית הנתמך על גבי סדרה של אומנות מרובעות ודקות, מפזר את האור הטבעי ברכות ובמידה שווה. את התאורה המלאכותית מספקים פנסים המקיפים את האומנות ומאירים את עמדות הכתיבה ואת ספסלי ההמתנה לקהל הלקוחות, שעוצבו כולם על ידי וגנר. את מתקני החימום עיצב וגנר כעמודים צילינדריים ממתכת, ופיזר אותם סביב בצמוד לקירות ובין הפתחים. לצד האולם המרכזי הבנק כולל גם אולם ישיבות שגם הריהוט בו עוצב על-ידי וגנר. הסגנון הפשוט ונטול העיטור של השולחן והכיסאות הוא סימן היכר לתפיסת העיצוב המודרניסטית של וגנר.
בבחירה הקפדנית של החומרים ובשימת הלב לפרטי העיצוב יישם אוטו וגנר בפרויקט זה, יותר מבכל הפרויקטים האחרים שהיה מעורב בהם, את הרעיונות שאותם ניסח כבר ב-1896 בספר העוסק בארכיטקטורה מודרנית. וגנר האמין שעיצוב הצורות המודרניות חייב להשתלב בחומרים החדשים ובצרכים החדשים של העידן המודרני ולהתאים להם, והתנה את היפה בהיותו שימושי. בכך הציב את הבסיס לאידיאל האסתטי של התיאוריות המודרניסטיות בעיצוב ובאדריכלות.
מכלול בנק הדואר בווינה הציב אמות מידה עיצוביות לבניינים ציבוריים בתחום העסקי, אמות מידה התקפות ועודן בשימוש בימינו, בראשית המאה העשרים ואחת.

מקורות

Trachtenberg, M. & Hyman, I (1986) Architecture from Prehistory to Post-Modernism: The Western Tradition, Harry N. Abrams, Inc., New York, pp.516-517.

כתבה: ד"ר מלכה בן פשט​