ברונזה צבועה, ג'ספר ג'ונס Painted Bronze, Jasper Johns
1960 ניו-יורק
ברונזה צבועה, 14 X 20.3 X 12.1 ס"מ
יצירה זו היא פסל ברונזה שיצק ג'ונס משתי פחיות בירה אמתיות של חברת Ballantine Ale. לאחר שיצק את הפחיות צייר עליהן בצבע שמן כך שהן נראות בדיוק כמו המקור ממנו נוצקו. שם היצירה – ברונזה צבועה, מדגיש בפני הצופה את היותן של הפחיות פסל ולא החפץ עצמו. עם זאת, המראה של הפחיות עלול להטעות ונדמה כי מדובר בפחיות עצמן.
ביצירה זו, כמו ברבות אחרות, הושפע ג'ונס מהאמן מרסל דושאן (Marcel Duchamp ) והשימוש המהפכני שלו בחפצי רדי מייד. אלא שבשונה מדושאן, מציע כאן ג'ונס סוג של חלופה לרעיון הרדי מייד הדושאני – בעוד שאצל דושאן, הצופה מבין מיד כי מדובר בחפץ אמיתי, יום-יומי, שעבר שינוי במיקומו או בהצבתו עם חפצים נוספים (אסמבלאז'), היצירה של ג'ונס נעה על התפר שבין החפץ הממשי לבין יצירת אמנות, והיא מגלמת את שניהם בו זמנית.
ברונזה צבועה, שתי פחיות בירה שנוצקו בברונזה, היה אחד מסדרת פסלים שמטרתה הייתה ליישם את התיאוריה של ג'ונס לגבי המציאות. בדומה לאמני הפופ שבאו בעקבותיו, ניסה ג'ונס להציג אובייקטים 'רגילים' באופן כזה שהצופה יבין שהמציאות נוצרת בראש ובראשונה במוחו ולא בעולם הפיסי. בשנת 1964 הוא הסביר: ..."איני עוסק בשאלה מהו החפץ אלא מה הוא הופך להיות בכל רגע בו מישהו מזהה אותו, ובחמקמקות של הרגע הזה". במילים אחרות, המשמעות של כל חפץ אינה דבר אובייקטיבי ונתון, אלא היא מה שהצופה או המשתמש מעניקים לחפץ.
הפסל של ג'ונס, בדומה לאלו של אמני הפופ אחריו, מנתק חפץ יום-יומי מן המציאות והופך אותו לאייקון תרבותי על ידי הפיכתו ליצירת אמנות ממש. הניתוק הזה מן המציאות והיציקה בברונזה גורמת לצופה לשים לב אל החפץ ולבדוק את המשמעויות שלו עבורו. מחשבות מעין אלו לא היו מתקיימות במוחו של הצופה במידה והיה מחזיק פחית בירה אמתית.
ההשראה לפסל הגיעה מבדיחה של אמן אסכולת ניו-יורק ויליאם דה קונינג (Willem de Kooning). דה קונינג שמע כי בעל גלריה מפורסמת בשם ליאו קאסטלי (Leo Castelli), מוכר בגלריה יצירות של ג'ונס. דה קונינג שהופתע מכך שג'ונס הצעיר בכלל מצליח למכור אמר על קאסטלי "תן לו שתי פחיות בירה והוא יצליח למכור אותן כאמנות".
מקורות וקישורים
אתר jasper johns
אתר brookston beer bulletin
אתר המוזיאון לאמנות מודרנית ניו-יורק (מומה)
אתר beach packaging design
אתר Artchive
אתר Artcritical
אתר American icons
אתר עיתון הניו-יורק טיימס
כתב: נעם טופלברג