בית קפה לילי מבפנים, וינסנט ואן גוך

בית קפה לילי מבפנים, וינסנט ואן גוך The Night Cafe, Van Gogh
1888 צרפת

89X70 ס"מ, שמן על בד
ציור זה מתאר את פנים בית הקפה ברחוב למרטין (Lamartine) בעיירה ארל (Arles), בו הרבו ואן גוך וגוגן לבלות. כדי לצייר יצירה זו, במשך ארבעה ימים ישן ואן גוך ביום, ושהה בלילות בבית הקפה. כוונתו המוצהרת הייתה להציג את עליבותו ובדידותו של המין האנושי, כפי שהוא עצמו כתב: "בציורי בית הקפה הלילי רציתי להביע את הרעיון שבית הקפה הוא מקום שבו יכול אדם להיהרס, להשתגע או להפוך לפושע. באמצעות הניגוד של ורוד עדין, אדום עז ואדום כהה, ושל הירוק המתון בנוסח לואי ה- 15 ו-ורונזה לעומת גוני הצהוב-ירוק והכחול-ירוק העז – כאשר כל אלה שרויים באווירת שאול כשל השטן ובצהוב גופריתי חיוור... ניסיתי להמחיש את הכוח מבשר הרע הטמון במקום מעין זה".

בית קפה לילי מבפנים, מתוך אתר ויקיפדיה

אין ספק שהתבוננות בציור ממחישה אווירה זו. כשני שלישים מהקומפוזיציה הם רצפת בית הקפה, הצבועה בצהוב גופריתי חזק ולא נעים ומסומנת בקווי פרספקטיבה חזקים מידי המושכים את עינו של הצופה אל עומק הציור. שולחן הביליארד הירוק, המוקף בקו מתאר שחור עבה ניצב במרכז ונראה מעוות ולידו ניצבת דמות קטנה בצהוב חיוור הבוהה אל עבר הצופה ללא הבעה. הדמות היא האמן עצמו מוסטת ימינה מן המרכז, ידיה בכיסה והיא משדרת חוסר נוחות ואי שייכות למקום.

המקום עצמו נראה ריק למדי וחמש דמויות ממוקמות בשולי הקומפוזיציה ומותירות את מרכז בית הקפה שומם. הדמויות כמעט ואינן מתקשרות זו עם זו. הן רכונות על-גבי שולחנות שתייה ירוקים, המוארים באור עצבני ממנורות עגולות, הזוהרות על רקע אדום עז של הקירות והתקרה הירוקה. כל אלו מנוגדים בחוזקה לגוון הרצפה הצהובה, הנראית כנעה בעצבנות באמצעות קווי הפרספקטיבה. היצירה מעוררת מצב רוח דרמתי ואלים, שרק מתחזק על-ידי הבוהק של הצבעים והניגוד ביניהם. התיאור המילולי של ואן גוך אולי דרמתי יותר מהנראה בציור, אך גם הוא, כמו גוגן, עשה שימוש רגשי בצבע, וגם התייחס לצורה בדרך חופשית ומופשטת כדי למסור את תחושותיו הפנימיות.

האור בבית הקפה הוא דוגמה ל"אור הרע" המאפיין את האור האנושי בציורי ואן גוך – המנורות מטילות הילה כבדה ומעיקה, היורדת נמוך מידי מעל ראשי הדמויות וחושפת את הבדידות. התאורה אינה יוצרת תחושת אינטימיות, אלא להפך. האור מטיל גם צללים כבדים, בעיקר משולחן הביליארד התופס את מרכז הקומפוזיציה. צלו של השולחן מצויר מעוות, ומגביר את תחושת העיוות בפרספקטיבה הקיימת בכל חלקי היצירה, ומעבירה את תחושת השיגעון והבדידות הנובעות מתחושותיו האישיות של הצייר.

יצירה זו נחשבת לאחת מיצירות המופת של ואן גוך. הוא וגוגן נהגו לצייר יחדיו בתקופה זו ופעמים רבות את אותם נושאים ממש. שניהם ציירו את בית הקפה, אך בעוד יצירתו של גוגן מציגה אווירה נעימה וחברותית, יצירתו של ואן גוך מציגה אווירת נכאים ובדידות מאותו מקום ממש.

מקורות וקישורים
אתר vangoghgallery
אתר artquotes
אתר vangoghartprints
אתר moodbook
אתר the art ist vincent van gogh
אתר streetdirectory
אתר arthistory.about
אתר המומה
אתר Webmuseum
אתר Google Art Progect
אתר מוזיאון אורסיי
אתר painting-analysis
אתר wanderingmist

כתב: נעם טופלברג​