בית החרושת "פגוס" לנעליים, וולטר גרופיוס

בית החרושת "פגוס" לנעליים, וולטר גרופיוס Fagus Shoe Factory, Gropius
1913-1911 אלפלד, גרמניה

תכנון בית החרושת לנעלים "פגוס" היה הפרויקט הראשון של וולטר גרופיוס לאחר שעזב את עבודתו כאסיסטנט במשרדו של פטר בהרנס, האדריכל והמעצב הראשי של חברת AEG, והקים משרד עצמאי משלו. מפעל "פגוס" של גרופיוס הושווה לעתים קרובות למפעל הטורבינות שתכנן בהרנס בברלין בשנת 1909, והוצג כאנטיתזה.
במקום חזות כבדה טעונה ברמזים היסטוריים למקדש מן העת העתיקה שהעניק בהרנס למפעל הטורבינות בברלין, העניק גרופיוס לבית החרושת "פגוס" חזות חדישה שהפכה אותו לחלוץ בתפיסת העיצוב של סגנון המכונה ולבעל השפעה מרחיקת לכת, וצוינה כנקודת מפנה באדריכלות המודרניסטית בכלל ובאדריכלות התעשייה בפרט.

בית החרושת פגוס, מתוך אתר ויקיפדיה

תכניתו של הבניין היא מלבנית. גרופיוס בחר לעטוף את שלד הבטון המזוין של הבניין במעטפת זכוכית כמעט רצופה. מעטפת הזכוכית הבנויה מלוחות זכוכית הקבועים לרוחב אינה מחוזקת בפינותיה, ומשמשת כקיר וילון שאינו תלוי מבחינה מבנית בשלד הבניין. השלד בחלקו בא לידי ביטוי מבחוץ באומנות הדקות ובפסי המסד והטפחות המצופים בלבנים. חלקו האחר, המצוי בתוך המבנה, נראה מבעד למעטפת הזכוכית. שקיפות הבניין מאפשרת לעקוב מבחוץ אחר מבנהו הפנימי ואחר עבודות הייצור המתרחשות בתוכו.
בגובה חיבורי הקומות נקבעו אריחים של זכוכית כהה היוצרים פסים כהים בהיקף הבניין. חזית הבניין בצדו הקצר בולטת על פני מעטפת הזכוכית ובנויה אף היא לבנים בקירות חלקים.
הפתרונות האדריכליים החדשניים ששימשו בבית החרושת "פגוס" עוררו בעיתונות התקופה ביקורת חריפה. במיוחד הופנתה הביקורת נגד הפינות של מעטפת הזכוכית נטולת העמודים, דבר המעורר תחושה של חוסר יציבות. בתגובה לביקורת אמר גרופיוס כי חסך עמודים וכסף בבניית בית החרושת.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי (תשמ"א) (עיבוד ופיקוח אקדמי זיוה עמישי-מייזלש)
יחידה 5 - אדריכלות במאה העשרים, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 25-24.

Trachtenberg, M. & Hyman, I. (1986) Architecture from Prehistory to Post- Modernism: The Western Tradition, Harry N. Abrams, Inc. New York, pp. 522-523.

כתבה: ד"ר מלכה בן-פשט​