בניין המכון לחקר העולם הערבי, נובאל, ז'אן Institute du Mond Arab, Nouvel Jean
1987-1984 פריז, צרפת
המכון לחקר העולם הערבי הינו המוסד העיקרי לחקר התרבות הערבית בצרפת ולהפצתה. המטרה הייתה רצון לעצב את הבניין כ"בניין של דו- שיח". הדו-שיח מתקיים ברמה של התרבות הערבית והתרבות הצרפתית, של מסורתי וחדש. הבניין כולל ספרייה, מוזאון, מרכז תיעוד, אודיטוריום, מסעדה.
בניין המכון ממוקם במרכז העתיק של העיר פריז. הבניין המודרני נועד להשתלב בתוך סביבה של בניינים בני מאות שנים הנחשבים ליצירות מופת אדריכליות, כמו הקתדרלה נוטר-דאם שאותה ניתן לראות מן המכון. תכנון בניין כזה היווה משימה קשה ומאתגרת בעבור האדריכל.
הבניין מהווה דוגמה מעניינת לאדריכלות ההיי-טק. הוא עשוי מחומרים תעשייתיים: אלומיניום וזכוכית. הצבע האפור-תכלת של החומרים כמעט מתמזג עם צבע השמים ועם צבע נהר הסיין ביום סגריר. לבניין שני חלקים עיקריים: חלק מלבני, וחלק המתעגל בהתאם לכביש שעל שפתו הוא עומד. בין שני הבניינים נוצרת חצר פנימית - פטיו. מוטיב זה הוא הד לאדריכלות הערבית המתמקדת בפנים המבנה ולא בחוץ. מוטיב ערבי אחר הוא החלונות של הספרייה שנמצאת בחלק המלבני. כל הקיר הדרומי של המבנה מכוסה בחלונות הרגישים לאור. חלונות אלה נפתחים ונסגרים באופן אוטומטי, בהתאם למזג האוויר שבחוץ, וכך מנווטים את כמות האור שבספרייה. הפתחים המיוחדים של החלונות, שצורתם משושה, מכסים את כל הקיר בעיטור גאומטרי, ומזכירים חלונות עץ ערביים מסורתיים.
הבניין מעביר תחושה של קשיחות וגמישות ושל מונומנטליות בגלל ממדיו ושני חלקיו המורכבים משתי צורות ענקיות, ועם זאת הוא משדר קלילות .בגלל העיטור של החלונות והשקיפות שמאפשרת לראות את הפנים
האדריכל ז'אן נובאל אמר כי "הבניין צריך לשקף את רוח התקופה". ואמנם המכון לחקר העולם הערבי חוגג את האסתטיקה של המכונה, והוא ביטוי אופטימי להערצה למדע ולטכנולוגיה בתרבות של שנות השמונים.
מקורות
Amsoneit, W. (1994), Contemporary European Architects, vol. 2, Taschen, Koln.
Jenecks, C. (1993), Architecture Today, Academy Editions, London.
Martin, H. (1998), Guide to Modern Architecture in Paris, Editions Alternatives, Paris
כתבה: אלה טל