"ונוס מווילנדורף" אוסטריה, 22,000-24,000 לפנה"ס, אבן גיר מגולפת, גובה 11.1 ס"מ
ונוס מווילנדורף היא צלמית הפריון המפורסמת ביותר מהתקופה הפרה-היסטורית. מאז שהתגלתה בתחילת המאה ה-20 הייתה לה השפעה רבה מאוד על האמנות המודרנית. את השם הכללי "ונוס" לאלות הפריון הקדומות נתנו חוקרים מודרניים במשמעות אירונית, מתוך השוואה לפסלי ונוס הקלאסיים (לדוגמה: ונוס ממילו), המציגים ניגוד בתפיסת גוף האישה. עם זאת, אם נתייחס לתרבות שבה נוצרה הצלמית הרי היא ללא ספק האישה בעלת היופי "האידאלי" לתקופתה, דווקא בגלל היותה שמנה בצורה מוגזמת (על-פי קריטריונים מודרניים). לפי קריטריונים של תקופתה היא יכולה לייצג את המהות של פריון האישה. הממדים של ונוס מווילנדורף קטנים וגוציים, השדיים והבטן ענקיים והאברים תפוחים בהגזמה. הידיים קטנות, מונחות על הבטן וכמעט לא נראות. שערה של האישה עשוי בקפידה ובתשומת לב. הבלטת כל האברים החשובים לפריון, להיריון ולהנקה משדרת עוצמה, והופכת את האישה לסמל פוריות המבטא את התרבות שבה נוצרה הצלמית. מראה האישה הפורייה מסמל את הביטחון בהמשכיות השבט ואת יכולת הישרדותו. תפיסה דומה לזו אפשר לראות גם בוונוס מלוֹסֶל, תבליט אבן שנמצא במערת לוסל בדרום צרפת.
צלמית ונוס מווילנדורף גולפה באבן גיר מסוג שאינו מצוי באוסטריה באזור שבו היא נמצאה. סוג זה של אבן מצוי בבריטניה, והוא מעיד על חשיבות הצלמית ועל המרחק הרב שעברה בין המקום שבו היא נוצרה ועד המקום שבו היא נמצאה. החוקרים סבורים שההשראה לצורה שהאמן הקדמון בחר לתת לפסל מקורה בצורה הביומורפית של האבן. הוא הדגיש והעמיק את החריצים באמצעות חציבה וסיתות של אבריה כשהוא נעזר באבני צור, והבליט את האברים החשובים בעיניו לפריון האישה. הרגליים קטנות וצורתן זניחה, אולי בגלל הצורה הראשונית של האבן, וגם מפני שלא נועדה לעמידה אלא להחזקה ביד. המרקם של הצלמית מחוספס יחסית, בשל סוג האבן ובגלל היכולת הטכנית המצומצמת. הגוף מלוטש מעט יותר, והתסרוקת מוקפדת בדגם סכמתי קישוטי המייצג שיער. אין זכר לעיצוב פניה של הדמות, אולי מחשש מגי לנזק שייגרם לאישה, או משום שהפנים אינן רלוונטיות לאובייקט הפולחני, ואין טעם להשקיע זמן בעיצובן. על גופה וראשה יש שרידים של אוכרה אדומה, סוג של אדמה חומה-אדומה שממנו הופק הפיגמנט ששימש לצביעת הצלמית. (למידע נוסף)