הפולחן בתקופה הפרה-היסטורית
קשה להתחקות אחר הפולחן בתקופה הפרה-היסטורית, או לדעת בוודאות כיצד הוא התנהל. הממצאים שהתגלו בתחום הציור, הפיסול והאדריכלות מצביעים בוודאות על קיומו של פולחן קדום.
ציורי מערות מהתקופה הפליאוליתית נמצאו על קירותיהן הפנימיים של המערות אלטמירה שבצפון ספרד (התגלתה ב-1879), ולַסקו שבדרום בצרפת (התגלתה ב-1940). בתוך המערות היו מקומות מיוחדים שבהם נעשו הציורים. הם לא היו מפוזרים בכל המערה, אלא באזור מיוחד שיועד לכך, ומוקמו לרוב במקומות גבוהים וחשוכים באזורים נסתרים שאי אפשר להגיע אליהם בקלות, ולכן יש לשער שצוירו לאור לפידים. דבר זה תומך בהשערת החוקרים שציורי המערות נעשו למטרת פולחן ולא לקישוט. מרבית בעלי החיים צוירו בפרופיל, כדי להראות את החיה בצורה הנוחה ביותר לזיהוי. הציורים הדגישו את האברים הראויים למאכל של בעלי החיים ואת נקודות התורפה שלהם. בכמה מהציורים נראים חצים הפוגעים בבעלי החיים, כמשאלה להכנעת החיה.
על קירות המערות צוירו לרוב אוכלי עשב: ממותות, פרים, ביזונים, תאואים, איילים, צבאים וסוסים. כולם חיות שנוצלו לצורכי מאכל וביגוד ולהכנת כלי נשק וקמעות. יש להניח שהמקומות התקדשו במשך הזמן, והמשיכו להשתמש בהם כדי לא לסטות מהמסורת. לפיכך יש מקומות שבהם הציורים נמצאים בשכבה זו על גבי זו, עד שהציור התחתון נראה בקושי. עובדה זו מעידה על החשיבות המעטה שייחס הצייר הקדמון להיבט האסתטי, לקומפוזיציה ולארגון היצירה. כנראה שאת הציור עשה השָמָן בצורה ספונטנית כחלק מטקס פולחני שהתקיים לפני היציאה לצייד, כדוגמת הציור באולם הפרים שבמערת לסקו. הדעה המקובלת היא שהאדם הקדמון האמין בכוחם של הציורים האלה להשפיע על המציאות הקיומית ועל הצלחה בציד, שבו היה תלוי קיום השבט. (למידע נוסף)
גם הפיסול של האדם הקדמון יסודו בהיבטים תרבותיים, דתיים-פולחניים, המתקשרים לאמונה במאגיה ובכישוף. יש להניח שבשלב הראשון האדם הקדמון נעזר בקמעות לא פיגורטיביים, בצורות שונות ומחומרים שונים: נוצות, עורות, עץ, אבן, עצם ושנהב. הפסלונים הפיגורטיביים נוצרו כשהקדמונים למדו לעצב צורות של חיות ובני אדם. האובייקטים פוסלו בקנה-מידה קטן כך שהם יכלו לאחוז אותם בכף ידם ולשאת אותם בנדודיהם כקמע לעזרה ולמזל בשעת הצורך. באתרים שבהם חי האדם הקדמון נמצאו פסלונים זעירים בגודל כף יד בצורות של בעלי-חיים כמו סוס, ביזון וממותה, כקמע להצלחה בציד או כקמע המתקשר סמלית עם האדם הנושא אותו. נמצאו צלמיות נשים זעירות, ששימשו כנראה כחפץ פולחני המייצג פריון. ייתכן שייצגו את פריון האישה ברמה האישית ואת פריון השבט ברמה הציבורית. (למידע נוסף)
אדריכלות פולחנית בתקופה הפרה-היסטורית
המבנים ששרדו מהתקופה הפרה-היסטורית שייכים לתקופה הניאוליתית ולשלב המעבר לתקופת הברונזה. בשלב זה פסקו הנדודים ובהדרגה התחיל מעבר למגורי קבע. זו תחילתה של התפתחות החקלאות. בתקופה זו גדלה ההתארגנות של קבוצות שבטיות לצורך שיתוף יוצר תוך כדי קבלת מרות של מנהיג. בתקופה זו התחיל העיסוק במסחר, ויש התפתחות בתחומים טכנולוגיים הדורשים ידע כמו בנייה, קדרות ועוד.
בתי המגורים הראשונים של הקדמונים היו מערות, ובמקביל הם גרו באוהלים ובמבנים מחומרים מתכלים, כמו עץ, עורות, קש ולבנים מבוץ, שלא שרדו. המבנים היחידים ששרדו מהתקופה הפרה-היסטורית היו מאבן, לרוב מבני פולחן, קבורה או זיכרון, שנבנו בין השנים 4500 - 1500 לפנה"ס.
יש במחקר השערות רבות ביחס לתפקידה של האדריכלות הפרה-היסטורית, מלבד המניעים הדתיים. הארכיאולוגים סבורים שהמבנים הפרה-היסטוריים שימשו כמקום התכנסות מקודש עוד לפני שהוקמו שם מבנים מונומנטליים מאבן. בדתות השונות יש לאבנים משמעות דתית עמוקה שהתקשרה למקום, לזיכרון, לאלוהות ולפולחן. גם המבנים הפרה-היסטוריים העשויים מגושי אבן עצומים נועדו כנראה לצרכים דומים, המבטאים נצחיות, עמידות, נוקשות, עוצמה וכוח, שמאז ומתמיד התקשרו לפולחן.
בבריטניה לדוגמה נמצאו כ-1,000 שרידים של מעגלים מגאליתיים (מעגלים הבנויים מאבנים ענקיות), וביניהם הסטונהנג', שנחשב לאתר המגאליתי הגדול והמפורסם ביותר. החוקרים סבורים שהמעגלים המגאליתיים קיבלו עם הזמן משמעות פולחנית נוספת, שהתבטאה באמונה הקוסמולוגית בגרמי השמים ובתנועתם המעגלית היוצרת את מחזוריות הטבע. הקדמונים הציבו את האבנים בצורה מיוחדת, שתאמה למחזור השנתי של השמש, כדי לציין את ימי היפוך השנה המציינים את תחילת החורף או הקיץ. פעמיים בשנה קרני השמש חדרו לאורך המעבר כדי להאיר נקודה קבועה שציינה את הזריחה ואת "יום ההיפוך" (למידע נוסף).