אדם מוטל ליד תאו, 15,000 לפנה"ס, ציור סלע, אורך התאו 109 ס"מ, מערת לסקו
מערת לסקו היא מערכת של מערות שבהן צוירו ציורי סלע במקומות שונים, בעיקר בחלקים העליונים של המערה. יש להניח שתפקידם היה פולחני, וכלל טקס לפני היציאה לציד מתוך אמונה ורצון לגבור על החיה. הציור המיוחד של אדם ותאו הוא חלק מציורי קיר במערה. ציור זה הוא אחד מהנחקרים ביותר, שגם עורר ויכוחים רבים. הוא מצויר על סלע שנמצא בתוך מעין באר, שיורדים עליה בתוך פיר צר.
האדם מתואר שוכב באלכסון ליד התאו, ולידו ציפור עם רגל אחת. מימין לציפור מוטל על האדמה חפץ דמוי חץ ומעין רומח או חנית פוגע באלכסון בחלק האחורי של התאו. התאו מפנה את ראשו לכיוון הפציעה. דמות האדם מצוירת בצורה סכמתית, בקווים כלליים וקטנה יחסית לתאו. האדם נראה כאיש גפרורים, ופניו דומות לציפור. הדמות חסרת נפח, מתוארת בקווי מיתאר בלבד, ללא פירוט אנטומי.
לעומת האדם, התאו מצויר בקווי מיתאר כהים ללא צבע מילוי, למעט הצבע הצהוב של הסלע. הוא מתואר בממדים גדולים ובפרטנות אנטומית רבה, המדגישה את משמניו ואת ערכו לכלכלת השבט, ומכאן החשיבות שניתנה לציור בעלי החיים. הציור מבטא את היכולת המאגית להתמודד עם התאו ולהתגבר עליו. היכולת לתאר את התאו במצבים של גסיסה או מוות לאחר הציד מבטיחה לאדם הקדמון שבכוחו להתמודד ולהתגבר על החיה.
מבחינה איקונוגרפית משמעות היצירה אינה ברורה. האם התאו אכן פצוע? ומה מצבו של האדם השרוע לידו? רבים ניסו לענות על שאלות אלה, אך הן נותרו אלומות.
ההבדלים הסגנוניים בין ציור האדם ובין ציור התאו נבעו מכך שהצייר הקדמון הכיר היטב את בעלי החיים המיועדים לציד, ולכן גם היטיב לציירם כחלק מתרבות הציד ומטקסי החניכה לקראת היציאה לציד. לעומת זאת, הצייר הקדמון לא הירבה לצייר אנשים, ומשום כך לא היה מיומן בכך ולכן תיאר את האדם בצורה סכמתית. יש הסבורים שייתכן שהסיבות לציור המינימליסטי של דמות האדם היו קשורות לאמונה המאגית שעדיף שלא לתאר את פרטי הדמות של הצייד, כדי שלא ייפגע בזמן הצַיד.