מוזיאון גוגנהיים בבילבאו הוא דוגמה מובהקת ומרשימה לאדריכלות הדה-קונטרוקיביסטית של סוף המאה ה-20. האדריכל האמריקני פרנק גהרי, הידוע כשובר מסגרות וחוקים ומעצב את החומר כרצונו, עיצב את המבנה כמו פסל בקומפוזיציה מתמשכת ומתעקלת. המבנה בנוי מצורות המורכבות זו על גבי זו באופן חופשי, והוא נראה מנוגד לכוח המשיכה אבל אופייני לסגנון הבנייה של גהרי בפרויקטים נוספים. מבנה זה היווה ציון דרך באדריכלות העכשווית, ושינה את התובנות לגבי מוזיאונים והקשר בין האדריכלות, האוסף והיצירות המוצגות בו.
המבנה ממוקם בעיר הבאסקית בילבאו בספרד, העיר הרביעית בגודלה בספרד, ואחת מערי הנמל והמסחר החשובות. המוזיאון נבנה במסגרת כמה פרויקטים גדולים שמטרתם הייתה לשקם את הכלכלה של העיר. במסגרת זו נבנו נמל תעופה, מערכת רכבת תחתית, גשרים והמוזיאון, שמטרתו הייתה ליצור מוקד תיירותי משמעותי. ואכן, הבניין הפך לאטרקציה בינלאומית מיד עם היפתחו. הוא ממוקם במרכז העיר, על גדות נהר הנרוויון ומתפקד כמו פסל ענק ממדים המושך את העין ומתבלט בסביבתו. במוזיאון 19 גלריות המחוברות ביניהן במערכת מורכבת של מנהרות ומסדרונות גדולי ממדים ומעליות זכוכית. הוא בנוי מ- 32,500 מ"ר של לוחות טיטניום, זכוכית ואבן גיר.
ההצעה שהגיש גהרי לבניית המוזיאון התייחסה הן למבנה הגוגנהיים הראשון בניו-יורק של האדריכל פרנק לויד רייט, והן לאופייה של העיר הבאסקית בילבאו. אולם המבואה הבנוי זכוכית ועיצובו הפנימי מתייחסים בצורתם לרוטונדה המפורסמת של מבנה הגוגנהיים הניו-יורקי, והגלריה הגדולה ביותר במוזיאון בילבאו נחצית על יד גשר פונטה דה לה סלבה, המשמש כאחת הכניסות המרכזיות לעיר הספרדית.
כמעט מיום פתיחתו הוכרז מוזיאון גוגנהיים ביבלבאו כאחד המבנים החשובים ביותר במאה ה-20. גהרי השתמש בטכנולוגיות מחשבים לחיתוך הטיטניום, טכנולוגיה שאיפשרה לו לממש את חזונו הפואטי באופן מדויק וליצור אדריכלות פיסולית אקספרסיוניסטית, וכן לארגן חללי תצוגה ייחודיים. המוזיאון נראה בו זמנית כמשתלב ומתבלט בעיר העתיקה שסביבו, כשצורותיו מתפתלות וכמו חובקות את סביבתו.