אקלזיה וסינגוגה הוא שמם של שני פסלי עמוד שהוצבו בחזית הדרומית של קתדרלת שטרסבורג, משני צדי פורטל הכניסה הכפולה, שהוקדשה למריה. אקלזיה (Ecclesia) היא תיאור סמלי של הכנסייה והנצרות, וסינגוגה (Synagoga) היא תיאור סמלי של בית הכנסת והיהדות. פסלי אקלזיה וסינגוגה מייצגים את ניצחון הכנסייה הקתולית על "כנסת ישראל", שהיא הדת המובסת על-פי התפיסה הנוצרית של ימי הביניים. התיאורים של אקלזיה וסינגוגה היו נפוצים בעיקר בצפון אירופה, ויש דוגמאות רבות לכך בכתבי יד, בוויטראז'ים ובפיסול בחזיתות של קתדרלות במינדן, בבמברג, במץ ובפרייבורג בגרמניה, במקומות נוספים באירופה הקתולית, וגם בחזית קתדרלת נוטרדאם בפריז.
פסלי אקלזיה וסינגוגה הוצבו במקום בולט סמוך לכניסות לקתדרלה כדי שכל מאמין הנכנס בשערי הקתדרלה יראה את הדמויות ויבין את המסר הגלום בהן. התיאורים נועדו לחזק את כוחה של הכנסייה, ויצרו הפרדה ברורה בין המאמינים הנוצרים שנכנסו בפתחה של הכנסייה ובין תושבי המקום היהודים, שנחשבו לכופרים.
בימי הביניים היחס של הנצרות ליהדות היה דו-ערכי. מצד אחד הנצרות ביקשה להוכיח שהיא הדת הנכונה והאמיתית, כיוון שעל-פי תפיסתה המאמינים הנוצריים הם בני ישראל האמיתיים, והיהדות הייתה צריכה להיעלם לאחר חורבן המקדש. כשהיהדות לא נעלמה ניסו אבות הכנסייה הקתולית לבטל את היהדות בדרכים אחרות. מצד אחר הנצרות בימי הביניים לא הייתה מעוניינת להכחיד לגמרי את היהדות אלא רק להשפילה, כי היהדות המושפלת היא ההוכחה לניצחון הנצרות באירופה. הנצרות הכירה בטקסטים המקראיים כמקור היסטורי שממנו היא צמחה והשתמשה בהם, ויזמה פולמוסים וויכוחים ציבוריים בין אנשי דת ובין מלומדים יהודיים, ויכוחים שהובילו בין השאר לביטויים אנטישמיים ולעלילות דם.
הפסלים המוחשיים דיברו בשפת סמלים שהייתה ברורה לקהל הנוצרי שהגיע לכנסייה. המאמינים הכירו את האטריבוטים, והבינו מי הצודק והמנצח, דבר שגרם להתגברות האנטישמיות ולהכנעת הדת היהודית, שנתפסה כדת מובסת ולא נכונה. השימוש בפסלי נשים כאלגוריות (שהיה נפוץ מאוד בימי הביניים) היה אחד האמצעים החזותיים שהוצג באמצעות ניגודים ברורים.
אקלזיה מתוארת כאלגוריה המייצגת את הנצרות ואת הכנסייה הקתולית, בדמות אישה זקופה שראשה מורם בגאווה, מבטה נחוש, ועל ראשה כתר. גופה ופניה פונים לכיוון פתח הכנסייה; בידה הימנית רומח שלם ובקצהו צלב, ובידה השמאלית היא אוחזת בגביע יין המסמל את דמו של ישו. סינגוגה היא אלגוריה ליהדות, שמייצגת גם את בית הכנסת, מתוארת תמיד כדמות אישה מושפלת. גופה נוטה מהפתח וגבה אליו, וראשה רכון לכיוון ידה השמאלית. עיניה קשורות ובידה השמאלית היא אוחזת בלוחות הברית שכמעט נשמטים מידה, סמל להחלפת הברית הישנה (התנ"ך) בברית החדשה של הנצרות. הרומח של סינגוגה שבור. הרומח הוא סמל של שלטון וכוח, ומסמל את אובדן כוחה ושלטונה של היהדות. (למידע נוסף)
פרופ' אלישבע רבל סבורה שהפרשנות הנוצרית האיקונוגרפית של אקלזיה מקורה בפרשנות המקראית של מסורת חז"ל לשיר השירים, שהתפרש באופן אלגורי כזיקה שבין עם ישראל ובין הקב"ה. במסורת הנוצרית קיימת פרשנות אלגורית דומה, הרואה בשיר השירים דימוי ליחס בין ישו ובין הכנסייה הנוצרית, המתבטאת בדרך הדימוי של אהבה רוחנית ופיזית; כך מוצגת אקלזיה כביטוי של הכלה האהובה משיר השירים.
אקלזיה פונה תמיד בגופה פנימה לעבר הקתדרלה, מקבלת את האמונה הנוצרית, ואילו סינגוגה פונה החוצה, ואין לה חלק בקבלת האמונה. על-פי הנצרות בעבר היהדות הייתה "הכלה המועדפת", העם הנבחר, אך היא איבדה את מעמדה כי בעיוורונה לא הסכימה להכיר באמיתות הדת הנוצרית. היהדות אינה רואה את האמת. העיוורון אינו מסמל רק עיוורון פיזי אלא בעיקר עיוורון רוחני.
הפיסול של קתדרלת שטרסבורג שייך לסגנון הגותי המעודן של ריימס. הבנאים והפסלים שעבדו בסדנת הפיסול של ריימס הביאו איתם לשטרסבורג את הסגנון. עבודות הפיסול התחילו בשנת 1225 לערך, והיו מאופיינות בסגנון קלסיציסטי עדין, שהניב פסלים מאורכים, אווריריים ומציאותיים, כמו אב-הטיפוס הצרפתי שמוצג בקתדרלת נוטרדאם בפריז ומתוארך כ-10 שנים מאוחר יותר. הסדנה הפיסולית של ריימס נחשבה ליוקרתית ובעלת השפעה רבה בשלהי ימי הביניים, והייתה מודל חיקוי באירופה כולה. (למידע נוסף)