הפרתנון, מקדש האלה
אתנה פרתנוס, "האלה הבתולה" במיתולוגיה היוונית. אתנה הייתה הפטרונית של העיר אתונה ונחשבה לאלת החכמה, אלת האסטרטגיה של המלחמה הצודקת ופטרונית האמנויות והמלאכות. הפרתנון נבנה על
אקרופוליס, המתחם המקוּדש של אתונה, ניצב על גבעה נישאה מעל העיר. בנייתו של המקדש החלה בשנת 446-447 לפנה"ס, והושלמה בשנת 438 לפנה"ס. המבנה הוקם לאחר המלחמות הפרסיות, במקומו של מקדש קדום שהרסו הפרסים. הפרתנון הוקדש לאלה אתנה לאחר הניצחון, כתודה על סיועה לבני אתונה לנצח במלחמה. את המקדש תכננו ובנו האדריכלים איקטינוֹס וקָליקרָטֶס.
הפרתנון מייצג את שיא האדריכלות הקלאסית ביוון הקדומה. המבנה המונומנטלי נבנה כולו משיש לבן שהובא מהרי פנטליקוס, והוא נחשב למקדש הקדום הגדול ביותר שנבנה ביוון היבשתית, אולי כדי להכיל את הפסל הגדול של האלה אתנה. המבנה בנוי בסגנון הדורי במיטבו, הפרופורציות מושלמות באיזון ובהרמוניה שבין חלקיו. יחסי הגודל בין בסיס המקדש, העמודים והגג נבנו על-פי קנה-מידה אחיד, שיצר ויזואלית את חתך הזהב. אך היחס בין העמודים התבסס לא רק על חישובים מתמטיים אלא גם על שיקולים אסתטיים. במבנה נעשו תיקונים אופטיים כדי ליישר את עיוותי הפרספקטיבה. האדריכלים איקטינוס וקליקרטס יצרו קימור קל ברצפת המקדש כך שהעמודים בקצוות נטו נטייה קלה אל הנאוס. האשליה האופטית (אנטאזיס ביוונית) גרמה לכך שהעמודים ייראו ישרים לכל מי שצופה במקדש, מומחיות שמעידה על תחכום של אנשי התקופה. קוטר העמודים, המרחק ביניהם ועוביים לא היה אחיד, כדי לתקן את עיוותי הראייה הטבעיים וכדי ליצור רושם הרמוני מושלם. כל חלקי המבנה הותאמו וחוברו ללא שימוש בחומר מקשר, ובגלל התיקונים האופטיים נוצר מצב שבו כל החלקים, כולל תופי העמודים, הכותרות, הקורות והגג, עוצבו בשינויים קטנים זה מזה, ובכל זאת הצליחו להתאימם בשלמות בזכות הדייקנות בעבודת הסיתות.
בחזית הפרתנון ובצד האחורי היו שמונה עמודים, ולאורך המבנה היו 17 עמודים. הכניסה לתוך המקדש הייתה ממזרח דרך הפרונאוס, שם ניצבו שישה עמודים בשורה הפנימית, ואותה צורה הייתה גם מאחור. הפתח של הנאוס היה רחב מאוד, כדי לאפשר לקהל לראות היטב את פסל האלה אתנה, שניצב בחלקו הפנימי של הנאוס. בחלק האחורי היה חדר קטן יותר, מופרד מהנאוס, ובו ארבע עמודים שתמכו בתקרה. זה היה האֶדיטוֹן, בית האוצר, ועל-פי הסברה הוחזקו בו אוצרות הברית האטית-דלית. המבנה היה סגור בדלתות עץ כבדות משני צדדיו. לא היו בו חלונות, ולכן האור היחידי שחדר פנימה היה אור יום כשהדלתות היו פתוחות או מתאורת לפידים בלילה. (למידע נוסף)
אף שהפרתנון בנוי על-פי האורדר הדורי, יש בו מרכיבים יוֹניים, כמו האפריז, שבו מתוארת התהלוכה הפנאתנאית. האפריז מוקם גבוה על קירותיו החיצוניים של הנאוס, מאחורי שורת העמודים שהקיפה את המקדש, ועוצב בתבליט שטוח. הצבעים שבהם נצבע האפריז הדגישו אותו. חשוב לציין שאפריז כזה הוא יוצא דופן במקדשים דוריים, שכן בדרך כלל אפריז יוֹני היה בחלק החיצוני והגלוי של המקדש. סבורים שמטרת האפריז הייתה להדגיש את ייחודו של המקדש, את האלה אתנה ואת חשיבות החגיגות הפנאתנאיות שנערכו לכבודה. סיבה נוספת להימצאותו של האפריז הייתה לתת ביטוי למרכיבים הכלל-הלניים כדי להבליט את שלטונה הכלל-הלני של העיר אתונה ושל אתנה, האלה הפטרונית של הפוליס.
הפרתנון היה מפעלו הגדול ביותר של השליט האתונאי פריקלס, והוא נחשב גם היום לאחד המבנים המפורסמים בעולם. ב-1987 הכריזה עליו אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית. הפַּסל
פידיאס, שהיה מקורב לפריקלס, התמנה להיות האחראי על הפיסול, על העיטור הארכיטקטוני ועל כל המפעלים האמנותיים שנעשו באקרופוליס באותה תקופה. כאשר פידיאס תכנן להציג את הפסל
אתנה פרתנוס בתוך הפרתנון, הוא ביקש ליצור בעבור הפסל מקום עם תפאורה הולמת. במקום ליצור שתי שורות עמודים משני צדי הנאוס כדי לתמוך בתקרה, בנו לאורך הנאוס שתי שורות של עמודים זו על זו,
בגובה רב, בשתי קומות שיצרו צורת ח', מעין תפאורה מרשימה סביב הפסל הענק של האלה אתנה.
מעט מאוד שרד מהפאר ומהיופי של הפיסול הארכיטקטוני של מקדש אתנה פרתנוס. מקדש הפרתנון נמצא היום בתהליך של שיקום מואץ כדי להציל את מה שנשאר. המבנה נשאר בשלמותו עד שנת 1687, שנה שבה התנהלה מלחמה בין טורקיה לוונציה. במהלך הקרב נורה פגז ונציאני לעבר הפרתנון, אשר שימש כמחסן אבק שרפה של הטורקים. המבנה ספג מכה אנושה, שהותירה אותו חרב. בנוסף לכך, בתחילת המאה ה-19 ביקר באקרופוליס הלורד אלגין, שהיה השגריר הבריטי בקושטא (איסטנבול של היום).
אלגין טען שהשיג מהטורקים היתרים להסיר תבליטים ופסלים רבים מהפרתנון ומהאקרופוליס, והעביר אותם למוזיאון הבריטי בלונדון, שם הם מוצגים עד היום. ממשלת יוון הנוכחית מנהלת משפטים בינלאומיים בניסיון להשיב את אוצרות האמנות שנלקחו ממנה, בינתיים ללא הצלחה.