הפירמידה של חפרע מאמצע האלף השלישי לפנה"ס
את הפירמידה השנייה בגודלה מבין שלוש הפירמידות של גיזה בנה חפרע, או בשמו היווני חפרן, המלך ה-3 בשושלת ה-4, ובנו השלישי של חוּפוּ. הפירמידה של חפרן היא חלק מבית קברות ענק שהתפתח בצדו המערבי של הנילוס, הצד שבו השמש שוקעת, שם נמצאת "עיר המתים" (נֵקרופוליס בלטינית). באתר של גיזה היה מערך מסודר של מסטבות בגדלים שונים, שבהן היו קבורים בני המעמד העליון, האצולה, אנשי החצר והפקידות הגבוהה על-פי היררכיה של חשיבות מעמדית או קִרבה משפחתית למלך. קרוב לפירמידה נבנו פירמידות קטנות, שהיו קבריהם של בני משפחת המלך. לדוגמה, בצדה המערבי של הפירמידה של מיקרינוס שבגיזה היו שלוש פירמידות קטנות שבהן, על-פי הסברה, נקברו נשותיו של המלך, אם כי אין כל הוכחה לכך. אתר הקבורה הסמוך לפירמידה התפתח מתוך רצונם של אנשי האצולה ובני המעמד הגבוה לזכות אחרי מותם בחסות המלך-האל הקבור בפירמידה הסמוכה.
הפירמידה של חפרן נמוכה בכ-10 מטר מזו של חוּפוּ. גובהה המקורי 143.5 מטר, אך היא נראית גבוהה יותר בהשוואה לשתי הפירמידות האחרות, בגלל אשליה אופטית שנובעת ממיקומה על רמה. בדומה לשאר הפירמידות הגדולות בגיזה, צופתה הפירמידה של חפרן באבן גיר מעודנת, שרק שרידים מעטים נשארו בחלקה העליון, וכמה לוחות גרניט בצבע אדום השתמרו בצד הדרומי מהפס התחתון שממסגר את הפירמידה.
בתכנית הפירמידה של חפרן נראים שני חדרי קבורה ושתי כניסות מצפון, שנמצאות זו מעל זו ומובילות לחדרי הקבורה. החללים הפנימיים פחות מורכבים מהפירמידה של חופו. החדר הראשון נמצא מתחת לפני האדמה. מיד עם הכניסה לעומק הפירמידה מצפון היה חדר קבורה מדומה שלא סיימו את בנייתו, אולי כדי להטעות את שודדי הקברים שהיו פעילים גם בעת העתיקה. לחדר הקבורה השני, שנמצא מתחת למבנה, הובילו מסדרונות צרים מצופים גרניט, היורדים בשיפוע לנקודת מפגש שממנה מוביל מסדרון אופקי צר אל חדר הקבורה שנמצא כמעט במרכז הפירמידה. תקרת החדר הייתה גמלונית, כדי להקל על העומס העצום הנשען על התקרה, כמו בחדר המלך בפירמידה של חופו. הסרקופג (ארון קבורה) של חפרן עשוי מגרניט אדומה, שקוע בקרקע בתוך גומחה מוקפת גושי אבן גדולים. המכסה נשבר, והוא מוצב באלכסון ליד הסרקופג. בתוך הסרקופג נמצאו שרידי המומיה של חפרן. האוצרות והחפצים הנלווים לקבורה נשדדו כבר בעת העתיקה.
החל מתקופת סנפרו נבנו הפירמידות לפי תכנית דומה, ששימשה כמודל לפירמידות שנבנו אחריהן. במתחם ליד הפירמידות היה מכלול שלם שתוכנן לפולחן הקבורה של המלך (ראה שחזור). מתחם הפירמידה של חפרן כלל את "מקדש העמק" שנבנה על שפת הנילוס, ממזרח לפירמידות, שם נערכה החניטה, שנמשכה ארבעים יום. מקדש העמק בנוי מאבן גיר בצורה המזכירה מסטבה, ובתוכה אולמות ועמודי גרניט מונוליתיים (עשויים מגושי אבן שלמים). בשנת 1860 מצא שם האגיפטולוג הצרפתי אוגוסט מארייט שבעה פסלים ניצבים של חפרן, וגם את פסל הדיוריט המפורסם של חפרן, היושב על כס השלטון, ובז, המייצג את האל הורוס, מגן עליו. האל הורוס מזוהה עם חפרן. זו אחת מיצירות המופת של הפיסול המצרי שהשתמרה להפליא, ונמצאת היום במוזיאון של קהיר.
משני צדי הכניסה למקדש העמק ניצבו כשומרים שני זוגות של ספינקסים, ולידו ממוקם הספינקס הגדול של גיזה. מכיוון שהספינקס רובץ סמוך למתחם הקבורה החוקרים סבורים שחפרן אחראי להקמת הספינקס, כדי שישמור על קברו. על-פי סברה אחרת פניו עוצבו על-פי המראה של המלך חפרן. כשגופת המלך הייתה חנוטה והוכנה למעבר, הובילו את המומיה ממקדש העמק ב"דרך התהלוכה" שאורכה 494 מטר לעבר הפירמידה שניצבה על גבעה. המעבר היה משופע, מרוצף ומקורה. המלך הובא למבנה פולחני הצמוד לפירמידה, ונקרא "מקדש המתים" או "מקדש הפירמידה". זה היה מקום זמני שבו הוא שהה עד לקבורתו בפירמידה. במקדש זה התקיימו טקסים פולחניים שהכשירו את המלך לחיי הנצח, כמו טקס פתיחת הפה, שהוא אקט סמלי של תחייה. לאחר הקבורה ולאחר שהפירמידה נחסמה אי אפשר היה עוד לקיים קשר ישיר עם המלך. אז הפך מקדש הפירמידה למקום הפולחן, אליו הובאו המנחות ובו נערכו טקסי הזיכרון למלך. שולחן מנחות הוצב לפני פסלים שייצגו את חפרן. הם שימשו כסרדב, "ממלאי מקום" לדמות המלך, כדי לאפשר לקא לשכון בהם. (למידע נוסף).