התקופה הקדם-שושלתית במצרים (5000 - 3100 לפנה"ס) נחשבת לתקופה פרה-היסטורית. לא היה שלטון מרכזי, והמדינה נחלקה לאמירויות שהתאחדו לשתי ממלכות, ובכל חלק היה שלטון נפרד: מצרים עילית, שבה נמצאים מקורות הנילוס, ומצרים תחתית, שבה נמצאת הדלתא. האירוע הראשון בתולדות מצרים היה האיחוד של שני חלקי הממלכה תחת שלטונו של מלך אחד. את האיחוד עשה המלך נַעַרְמֶר (פרעה מֶנֶס בשמו היווני), שכבש את כל חלקי מצרים וייסד את הממלכה השלמה ואת שושלת השליטים הראשונה. איחוד הממלכה היה מאורע מכונן בתולדות מצרים הקדומה. יצירות אמנות רבות מציגות באמצעות סמלים את האיחוד הזה, כמו התבליט שבו המלך סנֶפֶרו (מהשושלת ה-4) מוכתר בכתר הכפול.
החלוקה הכרונולוגית המודרנית של מצרים הקדומה מבוססת על כתביו של מנתון, (היסטוריון וכוהן מצרי) שחי במאה ה-3 לפנה"ס. מנתון חילק את ההיסטוריה המצרית הקדומה ל-30 שושלות. יש הוכחות לכתביו ברשימות פרעונים שהופיעו על גבי מונומנטים שונים. לאורך ההיסטוריה המצרית הקדומה היו כמה שיאים, שהיו תוצר של יציבות שלטונית שנתנה ביטוי לכוחם של השליטים. החלוקה של תולדות מצרים מציגה גרף גלי שבו היו שלוש תקופות שיא ואחריהן תקופות שפל, שהתרחשו לסירוגין. (למידע נוסף)
תקופת הממלכה הקדומה נחשבה לתקופת הזוהר של מצרים העתיקה בזכות מלכי השושלת ה-3 והשושלת ה-4 ובזכות המונומנטים האדירים שבנו, שנחשבים עד היום לפלאי תבל: פירמידת המדרגות הראשונה שבנה המלך צ'וסר בסאקרה ציינה את שלב המעבר ממסטבה לפירמידה, ושלוש הפירמידות שבנו בגיזה חופו, חפרן, ומיקרנוס, שלושת הפרעונים שהטביעו את חותמם על התרבות והאמנות במצרים הקדומה.
שלטון המלכים היה ריכוזי, והתאפיין בארגון משמעת ובהיררכיה מעמדית. בראש הסולם ניצב פרעה, אשר לו היו שייכות כל אדמות מצרים, מתחתיו היו האצולה, הכהונה והפקידות הגבוהה, אחריהם המוני העם והכפריים שעיבדו את אדמת המלך, ובתחתית הסולם המשרתים והעבדים. הריבוד החברתי היה ברור, אבל בתקופות הביניים שבהן והשלטון המרכזי נחלש, התנוון והתערער, הפקידים וגובי המסים השתלטו על המחוזות, הפכו לשליטי המחוזות, והתנהגו כמלכים לכל דבר. נוצרה אנרכיה, בדומה לתקופה הקדם-שושלתית.
תקופה הממלכה התיכונה, השושלת ה-11 והשושלת ה-12, נחשבה תקופה יעילה בשל הארגון מחדש של הממלכה והכיבושים של מלכי השושלת. תקופה זו הסתיימה עם פלישת החיקסוס, שבטים אסיאתים או כנענים שהשתלטו על השלטון במצרים והקימו בה שושלת חדשה (ככל הנראה השושלת ה-15). החיקסוס הביאו איתם למצרים את "רכב הברזל" - סוסים ומרכבות שעד אז לא השתמשו בהם במצרים כרכב לצורכי קרב.
תקופת הממלכה החדשה הייתה תקופת הזוהר השלישית, שהחלה בשושלת ה-18 עם גירוש סופי של החיקסוס ואיחוד מחדש של הממלכה. המאפיין את השלב הזה הוא שהפסיקו לקבור בפירמידות, והחלו לחצוב קברי סלע בעמק המלכים במקומות מסתור. במקביל נבנו מקדשים לפולחן המת, כמו מקדשה של המלכה חתשפסות בדיר אל-בחרי. בתקופה זו מצרים הרחיבה את גבולה לממדי אימפריה, והשתרעה עד מסופוטמיה בצפון ונוביה בדרום.
תקופת אל עמרנה הוא שמה של תקופה ייחודית בשושלת ה-18, ובה פרעה אחנתון (הידוע גם בשם אמנחותפ ה-4) חולל רפורמה דתית.. אחנתון התנגד לאמונה באלים רבים (פוליתאיזם) וסירב לסגוד לאלי מצרים. הוא דרש לשנות את המנהגים שהתקדשו במסורת העתיקה ולהכיר ולהאמין רק באל אחד, אל השמש אַתון, שעל שמו הוא קרא לעצמו "אחנתון". הוא העביר את עיר הבירה מתבי למרכז הפולחני חדש, שנקרא היום אל-עמרנה. בנוסף לרפורמה הדתית נתן אחנתון לאמנים שפעלו בתקופתו חופש ביטוי אמנותי, אך זה לא נמשך זמן רב. מיד אחרי מותו שבו לסגוד לכל אלי מצרים, והשפעת חופש הביטוי האמנותי נפסקה בהדרגה לאחר תקופת שלטונו של תות ענח' אמון, שמלך אחריו. (למידע נוסף)
השושלת ה-19 התאפיינה ביציבות שלטונית, בכיבושים ובניהול נכון של מדיניות חוץ, בסגסוג כלכלי ובמפעלי בנייה רבים, כמו לדוגמה מקדש הסלע של רעמסס ה-2 באבו-סימבל, מהאלף ה-2 לפנה"ס.
החל מהשושלת ה-20 שוב חלה התערערות שלטונית. הכוהנים, אשר צברו כוח ועושר רב במקדשים, שלטו במדינה, ועם מותו של רעמסס ה-3 הפסיקה האימפריה המצרית הקדומה להתקיים, ולשלטון עלו מלכים שונים שאינם ממשפחת המלוכה.
הממלכה ההלניסטית במצרים החלה עם כיבושו של אלכסנדר מוקדון ונמשכה כ-300 שנים, עד הכיבוש הרומי, כשמצרים הפכה לפרובינציה רומית. שושלת בית תלמי היא האחרונה בשושלות מלכי מצרים, למרות ששליטיה לא היו מצריים. שלטון התלמיים התאפיין באוריינטציה הלניסטית שהשפיעה על התרבות המצרית. (למידע נוסף).