הקרדינל פדריקו קורונרו הזמין את "קפלת קורונרו" מהאמן ג'ובאני לורנצ'ו ברניני בשנת 1647, כדי שתשמש כמקום קבורה בעבורו ובעבור בני משפחתו המכובדים. העבודה הסתיימה לאחר כחמש שנים בסיוע של אמנים ומומחים שעבדו תחת שרביטו והנחייתו של ברניני.
איקונוגרפיה
תרזה מאווילה (TheresaofAvila) הייתה נזירה ומיסטיקאית ספרדייה ממסדר הכרמליתים שנולדה ב-1515 בעיר אווילה שבספרד. היא בילתה את מרבית זמנה במדיטציה, שהסתיימה לעיתים קרובות בכניסה למצב של מעין "מעוף מיסטי" שבו חשה כאילו נשמתה פורחת מגופה באקסטזה דתית. היא נודעה בעיקר בשל חיזיון שחוותה, ובו מלאך האלוהים הופיע בפניה. הכנסייה לא קיבלה בעין יפה את אמונתה וחשבה שהיא הוזה מליבה את מה שטענה שחוותה. האינקוויזיציה חקרה אותה מאחר שהיא נתפסה כאישה מסוכנת שגם הגישה המיסטית שלה והקשר הישיר לאלוהים ללא תיווך של הכנסייה לא תאם את התפיסה הקתולית. באוטוביוגרפיה שחיברה תיארה תרזה את חוויית "פילוח הלב" שחוותה, שבה ניגלה אליה מלאך מחייך שניקב את ליבה בחץ מוזהב. היא תיארה את תחושותיה בזמן המעמד:"לצידי הופיע מלאך בגוף אנושי לא גבוה אפילו נמוך, אבל יפהפה. פניו היו כה זוהרות שהוא נראה ברמה הגבוהה ביותר מבין המלאכים שנקראים כרובים. בידו ראיתי חץ גדול מוזהב שבקצהו נקודת אש... את החץ הוא נעץ בליבי מספר פעמים עד שחדר פנימה לתוך גופי. כאשר המלאך שלף את החץ החוצה חשתי שהוא לקח את ליבי והותיר אותי באופן מוחלט מלאה באהבתו העצומה של האל..., לא היה זה כאב גופני, אלא כאב רוחני, אף שגם לגוף היה בו חלק, ואפילו חלק נכבד... הכאב היה כה נוקב עד שגרם לי להיאנח מספר פעמים... כאב חודר זה הביא עמו עונג כה רב וכה עז, עד כי לא שאלתי אלא שלא יחדל ולא ייפסק...". מאחר שמטרתה החשובה ביותר של אמנות הבארוקהייתה לשתף את הצופה, הרי שחוויות עצומות כמו ביקור של מלאך והתמלאות באהבת האל הם אירועים שיש להסבירם, ולכן תרזה תיארה את חוויותיה והתנסויותיה במונחים פיזיים סקסואליים כך שגם הצופה בן-האנוש יוכל להבינם.
תיאור הקפלה
ברניני שינה והחליף את צורתה של הקפלה הקטנה והשטוחה לחלל תיאטרלי עם במה, תאי תיאטרון צופים ותאורה דרמתית. הוא בחר לתאר את החיזיון האקסטטי של תרזה כאשר היא נמצאת במרכז, בתוך מבנה אדריכלי על גבי במה מוגבהת בנויה מלוחות שיש אדמדמים. בכל צד זוגות של עמודי שיש צבעוניים חומים-ירוקים-שחורים הנושאים גמלון שבור בעל קווים מעוגלים בולטים ושקועים, עמוס בתבליטים ובקישוטי סטוקו. מאחורי הגמלון מסתתר חלון שבעדו נכנס אור, המאיר את הפסל ומעניק לקרני הברונזה הארוכות והמוזהבות אור יקרות. משני צידי הקפלה יש תיאור פיסולי של תאי תיאטרון, ובכל אחד מהם יושבות ארבע דמויות הנראות כמשוחחות ביניהן, משתאות למראה עיניהן ואולי אפילו כורעות ברך ונושאות תפילה. מאחורי הדמויות יצר ברניני בתבליט נמוך אשליה של אדריכלות, עמודים מהאורדר היוני הנושאים קמרון חביתי מעוצב ב"קסטונים" (תיבות, פנלים ריבועיים בדרך כלל הנסוגים אל תוך התקרה בדגם החוזר על עצמו) ומעברים. הדמויות המתבוננות בחזיון הן בני משפחת קורונרו.
בחלק העליון של הקפלה מצויר פרסקו עם דימויים שמימיים של מלאכים מרחפים הנראים מלמטה כלפי מעלה ("di sotto in su") מוארים באור נגוהות הבוקע מהחלון.
תיאור הפסל המרכזי
ברניני בחר לתאר את תרזה ברגע המתוק של האקסטזה הדתית (Transverberation) שבו המלאך היפהפה מושך את החץ המוזהב מלבה. תרזה נישאת על גבי ענן מרחף, לבושה בגלימה שופעת באריג מתפתל. פיזית היא שרויה במצב כמעט מעולף: ראשה מוטה לאחור, עיניה עצומות, פיה פעור, ידיה שמוטות מטה כאילו ניטלה ממנה החיות. לידה ניצב המלאך החמוד, שבהקשר נושאי אחר, השאוב מהמיתולוגיה היוונית, היה אולי נתפס כקופידון. המלאך לבוש אף הוא, עטור בכנפיים עדינות, מתבונן בתרזה כשבידו החץ המוזהב. על פניו נסוכה ארשת מחויכת ומתוקה. הדמויות מרחפות על גבי הענן הנושא אותן.
אמצעים אמנותיים, ומאפיינים של הבארוק האיטלקי
ברניני ניסה להציג את החיזיון כאמיתי וממשי. הוא היה הראשון שניסה לשלב אדריכלות, ציור ופיסול באופן כזה שיחדיו נוצרת שלמות שמרשימה את הצופה ומשתפת אותו בחוויה הדתית.
בגילוף הפסלים ברניני השתמש בשיש בצורה וירטואוזית. הוא יצר מרקמים שונים בשיש כך שניתן להתרשם מהמרקמים השונים היוצרים ניגודים בקבוצה הפיסולית כמו גם עיבוד ותיאור מדויק להפליא ליצירת האשליה הריאליסטית. הדמויות המרחפות על גבי הענן הופכות לחסרות חומר, ולכן הצופה רואה בכך מעין חיזיון.
את הבימה והקיר שלידה עיצב ברניני בצורות תלת-ממדיות היוצרות תחושה פלסטית גמישה, דינמית, מלאת תנועה. הצורות האדריכליות חדות, אלכסוניות, שבורות, בולטות ושקועות - לא קלאסיות, יוצרות תנועה ומעצימות את האירוע.
הקומפוזיציה הדינמית והעמוסה בצורת X מושגת באמצעות תנועות עזות ומנוגדות, מחוות הגוף, החץ ותנועה זורמת של האריגים.
האמצעים להדגשת האקסטזה:
ההבעה: הבעה חריפה המושגת על-ידי הבעות פנים ושפת גוף מוגזמות הפועלות על הרגש. ראשה של תרזה מוטה לאחור, עיניה עצומות, פיה פעור, לעומת פניו המתוקות של המלאך המחייך.
תיאטרליות: מחוות מוקצנות, שימוש מוגזם באברי הגוף לצורכי הבעה כדי לגרום להזדהות הצופה.
השפעה על החושים: באמצעות שימוש בחומרים שונים: סוגים שונים של שיש, צבעים, מתכת מוזהבת ותאורה.
שימוש מכוון באור וצל היוצר ניגודים חריפים (קיירוסקורו): עם תאורה אמיתית על הדמויות, כעין זרקור או תאורת במה המתמקדת בפסלים. על קמרון הקפלה ציור הפרסקו - תהילת השמים מתגלה כהתפרצות אור מעבר לענן. התפוצצות שמימית אינסופית זו מחזקת את האמונה וגורמת לצופה להאמין באקסטזה.
כדי להשלים את האשליה סיפק ברניני "הוכחות" נוספות – תאי התיאטרון ובהם בני משפחת קורונרו, המשמשים גם הם עדים למתרחש. החיזיון מתפקד כמו "תמונה חיה" (TableauVivant) והחלל שלהם ושל הצופה זהה. זהו חלק מהמציאות היומיומית, והאקסטזה המתרחשת בנישה הממוסגרת מאכלסת חלל שהוא מציאותי אך מעבר להשגתו של הצופה.