פטרוס הקדוש (32 – 67) במקור נקרא שמעון בר יונה. הוא היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו, ונחשב לאפיפיור הראשון. שמעון בר יונה היה דייג יהודי שפגש את ישו בעת שדג בכנרת. פטרוס היה דמות חשובה בימיה הראשונים של הנצרות ושני לפאולוס. הוא יצא למסעות הטפה למען הנצרות והיה תלמידו המועדף של ישו. בשנת 67 תפסו אותו הרומאים, ולפי המסורת הוא נצלב במהופך: ראשו למטה ורגליו למעלה. לכן הצלב ההפוך נקרא "צלב פטרוס". על-פי המסורת פטרוס קיבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים": האחד מפתח זהב, המסמל את מלכות השמים, והשני מברזל (או מכסף), המייצג את מלכות הארץ.
תיאור היצירה: בניגוד ליציבות ולאינטימיות של "המרתו של פאולוס","צליבתו של פטרוס" כולה פעולה פיזית מאומצת. שלושה פועלים מיוזעים נאבקים כדי להרים את הצלב מוארים באור זרקור למול החשיכה שמאחוריהם. פטרוס הצלוב עם ראשו מטה מתרומם כדי להתבונן במסמר הענקי הנעוץ בכף ידו המושטת לכיוון המזבח שבקפלה, אך אינו יוצר קשר עין עם הצופה. שלוש הדמויות של הפועלים אנונימיות: האחד מפנה גבו לצופה ופניהם של השניים האחרים מוסתרות ומוחשכות. הסצנה מתרחשת בשדה אבנים חשוך. עכוזה של הדמות הכפופה במישור הקדמי פונה ממש אל ראשו של הצופה. לפי האבנים הפזורות במישור הקדמי מסיקים שהאירוע התרחש בשדה.
תפיסת החלל: מבטו של הצופה נמשך אל דמותו המוארת של פטרוס, וחלק מאבריהן של הדמויות למול הרקע החשוך והכמעט בלתי חדיר. בכך נוצר עומק אשלייתי מצומצם למדי. הדמויות נפחיות, במיוחד הדמות במישור הקדמי וגם דמותו של פטרוס, שכאילו פורצת את מסגרת הציור ומנסה להשתחרר מהמסמרים ולקפוץ החוצה. קאראווג'יו נשאר נאמן למסורת ציור הגוף האנושי האיטלקי כפי שעיצב אותו מיכאלאנג'לו. הגוף נשאר מפוסל, כאשר הוא מתרכז בגיבורים בעלי ממדים הרואיים הנראים כמו תבליט על הרקע הכהה והחשוך.
הקומפוזיציה: הדמויות יוצרות תנועה מעגלית גלגלית, ויש תחושה שהתנועה תיעצר ברגע שהצלב יורם מעלה. הקומפוזיציה הדינמית נוצרת גם בגלל האלכסון החד של הצלב והגפיים של פטרוס והפועלים.
אור וצל: השימוש הדרמתי של קאראווג'יו באור ובצלאינו טכני בלבד.דמותו של פטרוס היא הדמות היחידה המוארתכולה, והאור בציור כולו כאילו נובע ממנו.הדמויות האחרות מוארות בחלקן בעוצמה רבה לעומת הרקע האפל והאטום. הן מזכירות לנו שמבעד לכיעור של מעשיהם ותנועותיהם, שלא לדבר על כפות הרגליים המלוכלכות של הדמות הכורעת, מותו של פטרוס לא היה דרמה הרואית אלא הוצאה להורג משפילה ומרושעת. זאת ועוד, קאראווג'יו הדגיש באמצעות האור פרטים שכביכול אינם חשובים ובמיוחד אינם הרואיים.
הצבע: הפלטה הצבעונית של קאראווג'יו מצומצמת וכמעט מונוכרומית. זאת בגלל הכהות הרבה שנמצאת בקצה הסקלה הצבעונית שכמעט ואינה מאפשרת גוון, ואפילו באזורים המוארים יותר קאראווג'יו נשאר נאמן למספר מועט של צבעים כמו חום, ירוק כהה, לבנבן, צהוב, אוקר ושחור. בכך הקנה האמן אווירה של רצינות ויצר אמפטיה של הצופה עם הקדוש האנושי.
ריאליזם: קאראווג'יו הדגיש את העוצמה הפיזית והרוחנית של פטרוס. הוא תיאר בקפידה נטורליסטית את העץ של הצלב, את החבל, את האריג המסתיר את ערוותו של פטרוס, את בגדיהם המלוכלכים של הפועלים ואפילו את האבנים הפזורות במישור הקדמי. בולטים לעין פניהם חרושות הקמטים של פטרוס ושל הפועל, וכן ידו וכפות רגליו של הקדוש, הממוסמרות ומוארות בעוצמה רבה.
קפלה צ'רזי, כנסיית סנטה מריה דל פופולו, רומא, 1601