המעצבים הם חלק בלתי נפרד מהצוות העמל על התכנון של מוצר או סביבה בפרויקט נתון. על כן, מוטלת עליהם אחריות רבה לגבי ההשלכות הנובעות מתהליכי הייצור ואופני השימוש של המוצרים או הסביבות שהם שותפים בתכנונם. אחריות זו באה לידי ביטוי בעיקר בתהליכי העיצוב ובשיקולי המעצבים הבוחרים לפעול מתוך תפיסת קיימות.ממעצבים אלה נדרש ידע רב ועדכון שוטף בכל הנוגע לחומרים, למקורות אנרגיה ולסוגי אנרגיה, וכן לתהליכים ולטכנולוגיות הקשורים למוצרים שהם מעורבים בתכנונם. לעומת עמיתיהם, שאינם נוטלים על עצמם את האחריות על ההשלכות הנובעות ממוצרים שהם מעורבים בתכנונם, הם נדרשים לבקיאות רבה יותר בחומרים, בתהליכים ובטכנולוגיות.
כדי להימנע מבחירת חומרים ותהליכים העלולים להזיק לאדם ולסביבה, על המעצבים להכיר תכונות של חומרים ואופני עיבודם הזמינים בתעשיות השונות. מלבד ההיבטים העיצוביים הקשורים בבחירת החומרים, צריכה להישקל ההתאמה הסביבתית בהיבטים של רעילות, התפרקות והתכלות בטבע. החלופות המגוונות של חומרים מצויות בטווח שבין חומרים אורגניים לבין חומרים לא אורגניים. חומרים חדישים, כדוגמת חומרים מרוכבים, בנוסף למתכות ולחומרים פלסטיים "קלאסיים", הם בעיקרם מיזוגים של חומרים שונים שחלקם סינתטיים לחלוטין, והמעצבים חייבים לדעת ולהכיר את תכונותיהם. תהליכי עיבוד החומרים צורכים לרוב אנרגיות מסוגים שונים, ועל המעצב להכיר את הסוגים השונים של התהליכים והשפעותיהם על האדם והסביבה. כיוון שכמות החומר בעולם היא סופית, הרי שלאופן המיחזור ולמחזוריות החומר יש חשיבות רבה, ועל המעצב להכיר שיטות הערכה וניתוח של מחזור חיי מוצרים (LCA). בקביעת מחזור חיי מוצר יש כאמור חשיבות להכרת כל הגורמים שהוזכרו לעיל. המושג פסולת הוא תחנת ביניים אפשרית במחזור חייו של מוצר. משום כך התפיסה הידועה בשם "מהעריסה ועד לקבר" – תפיסה הקוראת למעקב מלידת המוצר ועד התכלות החומרים שלו, דורשת הרחבה והתייחסות לא רק אל המוצר אלא גם אל החומר, שניתן להעבירו שלבים של מיחזור ושיחזור. עם זאת, בכל מה שקשור לחומרים שמהם עשוי המוצר, כיום התפיסה ההולכת ורווחת היא "מהעריסה לעריסה" – תפיסה הדוגלת בהתחדשות החומרים ושימוש אינסופי בהם.
המושג של מקורות אנרגיה מתחדשת (Renewable Energy) מהווה שחקן חשוב בתפיסה הסביבתית של העיצוב, שבה האנרגיה תסופק ממקורות העלולים ליצור חוסר איזון האקולוגי בפליטות תרמיות וכימיות. על מקורות אלה איתן נמנים השמש, הרוח, האנרגיה הגיאו-תרמית והמים. בין אם התפיסה העיצובית היא מהעריסה לעריסה ובין אם היא מהעריסה לקבר, הרי בשתי התפיסות השאיפה היא לייצר בשיטות ייצור חסכוניות, לצמצם את הפליטות השונות לסביבה, להאריך את חיי המדף וכמובן שתהיה אפשרות לשחזר ולמחזר.
עם זאת, בתהליכי העיצוב והתכנון של מוצרים על פי התפיסה "מהעריסה לעריסה", המעצבים לא יסתפקו בכך, אלא ישאפו לפעול על פי העיקרון שבו כל מרכיב במוצר הוא בר חידוש רב-פעמי, ומשמש הזנה למערכות אחרות, בין אם בטבע או בידי אדם. על פי תפיסה זו, למשל, יש לבסס את המוצר על אנרגיה מתחדשת בייצורו ובתפעולו, ולא להסתפק בחיסכון באנרגיה בלבד.