​מושגים בקיימות

כאשר מדובר בסביבה פירוש המצב שבו הקיום האנושי, על כל היבטיו, מאפשר את המשך הישרדותן ושגשוגן של המערכות והאקולוגיות הקיימות בכדור הארץ למשך זמן רב. הקיימות, המוכרת גם בשם פיתוח בר-קיימא, דוגלת בשימוש אחראי במשאבי הטבע לטובת כדור הארץ ולטובת תושביו (לא רק בני האדם) בהווה ובעתיד הקרוב והרחוק. היא עוסקת בהשפעה שיש לאדם על הטבע - הכחדה ואיום בהכחדת מינים של בעלי חיים וצמחים - השינוי באקלים, ובקיצור על הקיום, הרווחה, והכלכלה של בני האדם ושאר היצורים והצמחים על פני כדור הארץ. תפיסת הקיימות אינה מקבלת את המשך קיומו של המין האנושי כדבר ברור מאליו. היא בוחנת את התהליכים ארוכי הטווח שבני האדם מתחוללים בפלנטה, כמו ההתחממות העולמית, ניצול יתר של מקורות מים, זיהום אוויר או סחף קרקע. תהליכים שעלולים לגרום לקשיים קיומיים לחלק גדול מאוכלוסיית העולם ואף להתמוטטות של חלק מהציביליזציה. הקיימות ומנסה להגדיר תהליכים, טכנולוגיות ומוסדות חברתיים, שיכולים להביא לשינוי ולשמר את היכולת של בני האדם והמערכות הטבעיות להמשיך ולהתקיים. במילים פשוטות: לא לצרוך יותר ממה שכדור הארץ יכול לתת. טביעת רגל אקולוגית: הוא מדד למשאבי השטח הנדרשים לאדם או לחברה לשם קיומם ברמת חיים נתונה. כלומר, השטח הנדרש לסיפוק הצרכים והשטח הנדרש לשם קליטת חומרי הפסולת הנוצרים, לדוגמה, בעיר כמו לונדון, שבה חיים שבעה מיליון בני אדם, טביעת הרגל הכוללת הנוצרת גדולה פי 300 משטחה בפועל. על פי חישוב טביעת הרגל האקולוגית העולמית נמצא, כי למרות שהאדם מאכלס כ-10% משטח האדמה בכדור הארץ, טביעת הרגל של כלל האנושות גדולה ב-30% משטח כדור הארץ, דבר זה נובע מכך ששיעור הצריכה של בני האדם נעשה בקצב השווה ואף העולה על קצב התחדשותם של המשאבים הקיימים. ברוב המדינות המתועשות והעשירות, רמת החיים גורמת לטביעת רגל אקולוגית לנפש הגדולה בעשרות מונים מאשר טביעת הרגל לנפש במדינות העניות. כך לדוגמה, טביעת הרגל האקולוגית של אמריקני ממוצע עומדת על 96 דונם, בעוד שטביעת הרגל הממוצעת של הודי מסתכמת ב- 8 דונם בלבד. בישראל, טביעת הרגל הממוצעת היא לנפש 46 דונם. קצב ניצול משאבי הטבע על ידי האדם אינו מאפשר למערכות הטבעיות לחדש את משאביהן (אוויר, מים ומזון). אם לא ננקוט פעולות מכוונות להקטנת הצריכה וניצול היתר של משאבי הטבע על ידי שינוי אורח חיינו, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, אנו עלולים להתדרדר אל עבר גירעון במשאבים, שרק ילך ויגדל בעתיד.

שנים, מתו ושקעו בתחתית האוקיאנוסים ותחת חום ולחץ רב התרחשו בהם שינויים כימיים שהפכו אותם לנפט ופחם. מאז המהפכה התעשייתית במאה ה-19 הפכו הדלקים המאובנים למקורות האנרגיה העיקריים בכל תחומי החיים: תעשייה, ייצור חשמל, חימום ותחבורה. שריפה של דלקים מאובנים גורמת לפליטה של – בין שאר המזהמים - פחמן דו חמצני ומתאן, הנקראים גם גזי חממה. קרני השמש מחממות את כדור הארץ. חלק מהחום נפלט אל החלל, וחלק בגלל גזי החממה נשאר באטמוספרה. בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית שומרה שכבת גזי החממה על טמפרטורה נוחה על פני כדור הארץ ויצירה את התנאים המאפשרים את קיום החיים. תהליך זה מכונה "אפקט החממה", ממש כמו שחום נכלא בתוך חממה. במהלך המאה ה-20 חלו שני תהליכים מקבילים, שהקצינו מאוד את קצב הפליטה של גזי החממה: האחד, גידול חד בגודל האוכלוסייה בעולם והשני, תרבות הצריכה המוגזמת המאפיינת את חיינו כיום. הכמויות ההולכות וגדלות של גזי חממה שמצטברות באטמוספירה גורמות לכליאת חום רב יותר. זו הסיבה לתופעה המכונה כיום ההתחממות הגלובלית. הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC 2007), המאגד אלפי מדענים מכל העולם, קובע כי קיים קונצנזוס מדעי כי יש ההתחממות הגלובלית וכי היא מעשה ידי האדם. הדוחות של הפאנל קובעים כי מאז המהפכה התעשייתית עלה הריכוז האטמוספרי של פחמן דו- חמצני ב- 35% וריכוז המתאן עלה ב-148, בעיקר כתוצאה משריפת דלקים אך גם כתוצאה מכריתת יערות ומפעילות חקלאית. שיעור הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה עומד כיום על כ-419 חלקים למיליון. לשם השוואה, ב-800 אלף השנים שקדמו לעידן התעשייתי, רמתו לא עלתה מעולם על 300 חלקים למיליון. הדוח האחרון של הפאנל, מפברואר 2022, קובע כי רבות מההשפעות של ההתחממות הגלובלית הן כבר בלתי הפיכות וכי התחממות של 1.5 מעלות מעל לממוצע הטרום תעשייתי היא בלתי נמנעת. לפי הדו"ח הנוכחי כולם, בכל מקום בעולם, כבר מושפעים משינויי האקלים וכי גם בני האדם וגם המערכות הטבעיות נדחקים מעבר ליכולתם להסתגל לשינויים. ההשפעה של שינויי האקלים כבר מורגשת: ירידה בכמויות הגשם באזורים מסוימים. עלייה חדה בשכיחות גלי חום ושריפות, עלייה בעוצמה ובתדירות של הסופות הטרופיות, עלייה בעוצמת אירועי מזג אוויר קיצוניים ושיטפונות. המומחים מזהירים מפני קריסת קרחונים בקטבים, שתביא לעליית מפלס פני הים והצפת אזורים מאוכלסים רבים בכל העולם. כדי לעצור את ההתחממות הגלובלית חייבים לנקוט פעולה מהירה של צמצום חד בשימוש באנרגיה פוסילית ומעבר לאנרגיות חלופיות (שמש, רוח, תרמית ועוד). במקביל יש לעצור את הכריתה המאסיבית של היערות, בפרט של יערות הגשם שהם "הריאה הירוקה" של כדור הארץ. כדאי לדעת כי ככל שמתגברות ההוכחות לשינויי האקלים ולחומרת ההשלכות הצפויות, כך נשמעים גם קולות, שמטרתם להכחיש זאת מסיבות שונות. חברות הפחם, הנפט והגז מעוניינות, כמובן, להמשיך בפעילותן לשם יצירת רווחים אדירים. גם גורמים פוליטיים וכלכליים שמרניים, המבינים כי ההתמודדות עם שינויי האקלים תהיה כרוכה בשינוי מן היסוד של הגישה הכלכלית והחברתית הרווחת מכחישים את ההתחממות. ראוי לשבח ארנולד שוורצנגר, שכיהן בעבר כמושל קליפורניה, שאמר: "הוויכוח נגמר, המדע ידוע, אנחנו רואים את האיום והגיע הזמן לפעול".

קישורים והערות

אנגרט אלון ואילסר חנוך, התחזית בידיים שלנו- ההתחממות הגלובלית בישראל – האפשרויות, ההשפעות וקוים למדיניות, יולי 2007, אדם טבע ודין
[1] אילוץ קרינתי : השינוי במאזן הקרינה בפסגת האטמוספירה בין אנרגית שמש נכנסת לבין האנרגיה הנפלטת מכדור הארץ והאטמוספירה עקב גורם בעל אינטראקציה ישירה או עקיפה עם הקרינה. מבוטא ביחידות הספק אנרגיה ליחידת שטחWm-2 - מילון מונחים אטמוספריים, המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים. 
אתר אקלים ישראל: https://climatechangeisrael.org/

הסביבה הטבעית, או הטבע, זו המוגדרת בפשטות ככל מה שאינו מעשה אדם, והסביבה האנושית, שהיא מעשה ידי אדם. את הסביבה הטבעית נהוג לחלק לסביבה חיה - צמחים, בעלי חיים, כלומר מגוון המינים הביולוגי, ולסביבה דוממת - אוויר, קרקע, מים ועוד. החיבור בין שתי הסביבות הללו יוצר את המערכות האקולוגיות, כלומר יערות, מדבריות, אגמים ועוד. מערכות אקולוגיות אלה מספקות "שירותים": מזון ומים, ויסות טמפרטורה ולחות, ניקוי אוויר או מים ושירותים תרבותיים-רוחניים, למשל מקור להשראה ולמחשבה לאדם ומקום לנופש ומנוחה. האדם, שהוא מין אחד ממגוון המינים, הפך עם השנים למין פולש, שולט ומשתלט. גידול האוכלוסייה המואץ והעלייה באיכות החיים הגבירו את האינטראקציות בין הסביבה האנושית לסביבה הטבעית, והן מתבטאות במיצוי משאבים מהטבע, ייצור של אין ספור חומרים ומוצרים, רובם סינתטיים, שאינם מוכרים ומותאמים למערכות האקולוגיות ואף פוגעים בהן, והשלכה שלהם בצורת פסולת, שפכים ופליטות לאוויר. מזהמים רבים נפלטים לסביבה הטבעית: מתכות, חומרים אורגניים וכמובן פלסטיק מסוגים שונים. הם פוגעים במגוון המינים ובבתי הגידול ומשפיעים על הפעולה של המערכות האקולוגיות, וגם חוזרים אלינו כבומרנג ופוגעים בבריאות האדם. בעשורים האחרונים חל גידול מהיר של אוכלוסיית העולם, ובהתאמה כך גם קצב הייצור ורמת הצריכה הפרועים, ניצול המשאבים הטבעיים עולה בהרבה על קצב התחדשותם ופוגע ביכולת למשאבים הטבעיים של כדור הארץ. בני האדם לא רק מנצלים ומכלים משאבים אלא גם יוצרים זיהום רב והשפעות סביבתיות שונות, המאיימות על המשך הקיום של מערכות טבעיות רבות. הדבר משול ל"משיכת יתר" סביבתית שמכלה את ההון הסביבתי. ההידלדלות המואצת של סוגי המינים בטבע - צמחים ובעלי חיים - בעשרות השנים האחרונות מכונה גם "ההכחדה השישית". רוב החוקרים מסכימים, שלאורך "חייו" של כדור הארץ – 4.5 מיליארד שנה – חלו חמש הכחדות המוניות - כלומר תקופות שבהן קצב ההעלמות של מינים היה גבוה משמעתית מקצב ההכחדה האבולוציוני הרגיל. ההכחדה האחרונה, והמוכרת ביותר לנו, היא הכחדת הדינוזאורים, שאירעה לפני כ- 66 מיליון שנים. ההכחדה המתרחשת כעת היא הראשונה מעשה ידי אדם. הסיבות לה הן זיהום, הרס ושינוי של בתי גידול (בעיקר בגלל ניצול קרקע לחקלאות, בנייה ועוד), ניצול יתר של מינים, שינויי אקלים (התחממות, יובש, שריפות, הצפות), מינים פולשים ועוד. לדוגמא החמצת האוקיינוסים כתוצאה מריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני באוויר שמתמוסס במים, חומציות הגורמת לתופעת הלבנת האלמוגים, כלומר למותם ולהרס המערכות האקולוגיות התת-ימיות. לפי הארגון הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (ICUN), למעלה מ-,00040 מינים נמצאים כיום בסכנת הכחדה, ובהם כשליש מהיונקים, והדו-חיים.

ואפילו החלל. את תהליכי הזיהום ניתן לסווגבצורות שונות. לדוגמה, הבחנה בין זיהום אנושי וזיהום טבעי. זיהום טבעי יכול לנבוע מהתפרצות הר געש או מסופת אבק, שמעלים לאוויר חומר חלקיקי. זיהום אנושי מקורו בעיקר בפעילויות כלכליות שונות: תעשיות למיניהן (עיבוד מתכות, טקסטיל, נייר, אלקטרוניקה), זיהום חקלאי (חומרי הדברה, פסולת ציוד חקלאי, מזון אבוד), פסולת צרכנית ועוד. זיהום אנושי יוצר הפרעה מצטברת שהולכת וגדלה בעוצמתה למחזורים אקולוגיים ולמערכות אקולוגיות.

סוגי זיהום:

• זיהום אוויר - זיהום ממפעלים ותחנות כוח, זיהום מתחבורה, זיהום מחומרי הדברה הנעים ברוח, זיהום אוויר ביתי הנובע משאריות של דבקים וצבעים בריהוט ובקירות. הזיהום נכנס לריאות של אנשים ובעלי חיים, פוגע במבנים וצמחים, וחלקו עלול להפוך לזיהום מים ולזיהום קרקע. 
• זיהום מים - זיהום תעשייתי ממפעלים; זיהום ממתקני טיהור שפכים; זיהום חקלאי מחומרי הדברה, מתרופות, מדשנים ומצואה; זיהום מאתרי פסולת; זיהום מפעולות כרייה, זיהום ממקורות ביתיים- ביוב. 
• זיהום קרקע - זיהום של הקרקע יכול להיגרם עקב זיהום מים (בחלחול) או זיהום אוויר, או מהימצאות פסולת על הקרקע, ששאריות ממנה נשטפות ונספגות בה. זיהום קרקע יכול לחלחל הלאה אל מי התהום, להישטף אל הנחלים וכך להגיע למי שתייה, למערכות אקולוגיות ולמזון, לפעמים במהלך איטי שלוקח שנים. 
• זיהום במזון - זיהום שהגיע אל צמחים דרך המים או הקרקע ומשם אל בעלי חיים ומשם למזון מהחי; זיהום מתוספים המגיעים לבעלי חיים; או זיהום מזון על ידי גורמי מחלות (בעיקר פטריות); הדבר כולל זיהום במתכות כבדות, חומרי הדברה, דיאוקסינים וגורמי מחלות (מיטוקסינים לדוגמה). יש סוגי זיהום נוספים כמו זיהום רעש, זיהום אור וזיהום חלל.

טיפול בפסולת:

כאמור, הפעילות האנושית מלווה בייצור של כמויות הולכות וגדלות של פסולת מזהמת. לאורך השנים התפתחו גישות שונות לטיפול בפסולת:
העברה למזבלות - כרוכה בבזבוז שטחי קרקע גדולים, מטרדי ריח, זיהום מי התהום, פגיעה בשטחי טבע ומטרד ציפורים ובע"ח אחרים.
הטמנה - כרוכה בבזבוז שטחי קרקע גדולים, פגיעה בשטחי טבע, זיהום מי תהום, פתרון יקר. ההטמנה היא הפתרון העיקרי המשמש בישראל.
מחזור - תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים. המחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים ומצמצם את כמויות הפסולת והזיהום, ועל כן נודעת לו חשיבות גם כלכלית וגם אקולוגית. יש סוגים של פסולת כמו זכוכית ומתכת, שקל יותר למחזר, ופסולת שקשה עד בלתי אפשרי למחזר, זאת בגלל שחומרים רבים מורכבים מסוגים שונים של חומרים. לדוגמה סוגים של פלסטיק, פסולת בניין, מוצרי אלקטרוניקה, בגדים מסיבים שונים ועוד. חשוב לא לבלבל בין הפרדת פסולת - זו הפעולה שאנחנו עושים כאשר אנחנו זורקים סוגי פסולת לפחים השונים, לבין מחזור - החזרת החומר למצב של חומר גלם. 
חסרונות המחזור: תהליך יקר הצורך אנרגיה רבה (על הפרדה, שינוע וייצור מחדש), חושף את העובדים בענף לרעלים ולסכנות ולרוב יוצר חומר פחות טוב מהמקור (שנמוך).
חלופות למחזור: שימוש חוזר - שימוש רב פעמי באותו המוצר שוב ושוב, הפחתה במקור - כלומר הימנעות מראש מקנייה ומייצור של מוצרים לא נחוצים. גישות מתקדמות להתמודדות עם פסולת - כמו מעריסה לעריסה, תעשייה בת קיימא או כלכלה מעגלית - פועלות לפי העיקרון של תכנון מראש. כדי למנוע חלק גדול מהפסולת יש לתכנן מראש את המוצרים בצורה כזו, שקל יהיה לעשות בהם שימוש חוזר, מחזור איכותי או קומפוסטיזציה בצורה שלא תגרום השפעות סביבתיות, זיהום או בעיות בריאות.