מילון מונחים

מונח כללי המתייחס לטכניקות תכנון, בנייה ועיצוב בתחום האדריכלות מתוך מודעות גבוהה לתפיסת הקיימות. אדריכלות מקיימת היא חלק מהדיון הרחב בתפיסת הקיימות וההיבטים המדיניים והכלכליים העולמיים. בהקשר רחב ניתן לומר שאדריכלות מקיימת שואפת למזער את ההשלכות השליליות של הבנייה והבניינים, באמצעות התייעלות וצמצום השימוש באנרגיה ובשטחי בנייה, וכן פיתוח חומרי בנייה חלופיים לחומרי הבנייה המזיקים לאדם ולסביבה בייצורם ובשימוש בהם. אדריכלות בתפיסה מקיימת שואפת להבטיח כי פעילות האדם בהווה לא תבוא על חשבון המשאבים ורמת המחייה של דור העתיד.
ההיבטים העיקריים הנכללים בתפיסת האדריכלות המקיימת הם:

שימוש באנרגיות מתחדשות: פאנלים סולריים, טורבינות רוח לצרכים של חימום, אוורור ויעילות מערכתית של הבניין
צמצום השימוש באנרגיה על ידי אמצעי בידוד וחומרי בידוד (בוץ, בטונייר, חלונות כפולים, גגות ירוקים)
שימוש בחומרי בנייה בני קיימא: חומרים ממוחזרים, שימוש בחומרים אורגניים חלופיים
ניהול הפסולת: מערכות מיון והפרדת פסולת, מתקני קומפוסט
ניהול מים: איסוף מי גשמים ומי מזגנים, שימוש חוזר במים אפורים, שימוש במים שחורים ליצירת אנרגיה
מודעות מיוחדת לבחירת כיוונים ואתרי הבנייה בהיבט האקולוגי, החל במיקום החלונות והפתחים, דרך עלויות אחזקה ואנרגיה, וכלה באפשרויות התחבורה שבסביבה ובסוגם
מודעות חברתית: הוזלת עלויות במטרה להנגיש את סוג הבנייה והדיור המרווח והחסכוני לכל כיס.

מקורות

מתוך האתר "אדריכלות ובנייה בישראל":
מאמר מאת אבישי נווה על בנייה באדמה ובלבני בוץ
מאמר מאת אבישי נווה על יעילות אנרגטית בתכנון
מאמר מאת יובל כרמי על תכנון אקלימי ואנרגיה
מאמר מאת אבישי נווה על עקרונות תכנון של בניה ירוקה
מאמר מאת אבישי נווה על בניה בחבילות חציר - הנחיות תכנון וביצוע
מאמר מאת אבישי נווה על גגות "ירוקים", גגות "קרים"- עקרונות תכנון

אפקט החממה

כינוי לתהליך כימי שבו "נלכד" חום בתוך כדור הארץ וגורם להתחממותו. החום אינו יכול להיפלט החוצה בגלל גזים כגון פחמן-דו-חמצני (CO2 פחמן-חד-חמצני (CO) , מתאן , פריאונים (CFC) ועוד, כולם תוצרים של פעילות תעשייתית אנושית. גזים אלו יוצרים שכבה חד כיוונית באטמוספרה, שאינה מאפשרת לחום שפולט כדור הארץ לצאת, וכך יוצרים מעין חממה המעלה את הטמפרטורה בכדור כולו. הפחמן הדו-חמצני הוא הגורם החשוב ביותר לקביעת הטמפרטורה, וככל שכמות גבוהה יותר שלו נפלטת לחלל כך הטמפרטורה גבוהה יותר. בדורות האחרונים עלתה כמות הפחמן הדו-חמצני באופן משמעותי בגלל השמדת היערות ובגלל שריפת דלקים. יש לציין כי אפקט החממה היה קיים תמיד, בגלל כמות מסוימת של גזים הנפלטת באופן טבעי אל האטמוספרה ויוצרת את מעטה הגזים המחזיר את החום אל תוך הכדור. בעצם, תהליך זה הוא המאפשר חיים על גבי כדור הארץ, כיוון שבלעדיו הייתה הטמפרטורה צונחת אל מתחת לאפס. ואולם, כיום, כאשר תהליך פליטת הגזים והרס היערות מואץ, גורם אפקט החממה תוצאה שלילית של התחממות יתר. אפקט החממה הוגדר לראשונה על ידי הכימאי השבדי, חתן פרס נובל לכימיה סוונטה אוגוסט אהרניוס (Svante August Arrhenius, 1859-1927) בהרצאות שנתן בשנת 1918

אקו-אפקטיביות Eco-effectiveness

אסטרטגיה שהוצעה כתחליף ושיפור לאסטרטגיית האקו יעילות על ידי ויליאם מק'דונאו, מיכאל בראונגרט (William McDonough and Michael Braungart) במאמר "המהפכה התעשייתית הבאה" שפורסם בירחוןThe Atlantic Monthly באוקטובר 1998, והסופר פול הוקן (Paul Hawken) בספרו "קפיטליזם טבעי: יצירת המהפכה התעשייתית הבאה" (Natural Capitalism: Creating the Next Industrial Revolution, 1999).
מטרתם של הוגי האסטרטגיה היא להציע שיטה תעשייתית שלא רק תמזער את הנזקים לטבע אלא תאפשר לשני התחומים – תעשייה וטבע - לפרוח במקביל. הרעיון העומד בבסיס השיטה הוא תעשייה המחדשת עצמה במקום תעשייה המדלדלת משאבים. מטרה זו תושג על ידי ייצור המתבסס על התלות ההדדית בין מערכות שונות, כלומר תהליך ייצור מחזורי. למשל, כיום הפסולת התעשייתית היא גורם מזהם ומזיק לסביבה, אבל אם היא תיוצר בדרך אורגנית היא תהפוך למזינה בעבור הסביבה, והחלקים הבלתי אורגניים שבה יכולים להיות ממוחזרים אל תוך התעשייה ו"להזין" אותה. הכותבים מציעים ליצור בתהליך המיחזור הפרדה בין החומרים הביולוגיים והחומרים האנאורגניים, ולהזין אותם בדרך בריאה חזרה אל המערכות שמהן הם באו. עיקרון נוסף של השיטה הוא ניצול מקסימלי של אנרגיית השמש במקום שימוש בדלקים. הכותבים מציעים להפוך כל בניין ומפעל למעין "אילן" המשתמש באנרגיה הסולרית כדי לצמוח ולפרוח.

אקו-יעילות Eco-Efficiency

מושג זה הוגדר לראשונה ב"פסגת כדור הארץ" ( Earth summit , שהתקיימה בריו דה ז'נרו בין ה- 3 ל- 14 ביוני 1992. בוועידה, בהנהגת איש העסקים הקנדי מוריס סטרונג (Maurice F. Strong) , השתתפו כ- 30,000 איש מ- 127 מדינות, ובהם כ- 100 מנהיגים, והיא עסקה בהידרדרות מצבו של כדור הארץ מבחינת דלדול משאבים ואיכות הסביבה. למרות שלא הושגה הסכמה חד משמעית לגבי אף אחד מן הנושאים שהועלו, החלה מסתמנת בה אסטרטגיה חדשה שכונתה אקו-יעילות. אסטרטגיה זו הוגדרה במסמך בין 300 עמודים, והיא מכונה אג'נדה 21 ( Agenda 21 ). מטרתה של אסטרטגיה זו היא להחליף את המיכון התעשייתי במיכון שקט, מהיר, יעיל ונקי יותר, כך שהתעשייה תהפוך מכזו שלוקחת, מבזבזת ומזהמת לכזו שמשלבת עקרונות סביבתיים, כלכליים ואתיים. העיקרון הבסיסי המנחה את רעיון האקו-יעילות הוא "לעשות יותר עם פחות". המונח אקו-יעילות הוגדר חמש שנים לאחר ועידת ריועל ידי המועצה העסקית העולמית לפיתוח בר קיימא, המונה 48 חברות בינלאומיות שנתאגדו כדי ליישם את המלצות אג'נדה 21. למרות הכוונה הטובה, אסטרטגיית אקו- יעילות אינה מספקת כיוון שבטווח הארוך היא אינה פותרת את הבעיות הנוצרות עקב השימוש במיכון תעשייתי, אלא רק מאטה אותן.

אקולוגיה

המושג אקולוגיה בא מהמילים היווניות Oikos – בית ו- Logos – תורה. זהו ענף צעיר יחסית בתוך מדע הביולוגיה, והוא עוסק במערכות היחסים שבין הסביבה לבין היצורים החיים בה – בני אדם, בעלי חיים וצמחים. בנוסף מתעמקת האקולוגיה בהשפעת הגומלין שיש למרחב המחיה ולדייריו אלו על אלו. את המונח אקולוגיה טבע הביולוג והפילוסוף הגרמני ארנסט הקל ( Ernst Haeckel, 1834-1919) בשנת 1866. הוא הגדירו כ"תחום מדע העוסק ביחסי גומלין בין יצורים לסביבתם". כיוון שזו הגדרה רחבה מדי, חוקרים ניסו לצמצמה. למשל, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה של הרפואה, קרבס ( Krebs ), התייחס בשנת 1972 ל"חקר יחסי הגומלין הקובעים את התפוצה והשפע של אורגניזמים", ובכך צמצם את ההגדרה לנושא ההתרבות ואיכות החיים של האורגניזמים.

אקו-עיצוב - Eco Design

המונח נגזר מצירוף המילים עיצוב ואקולוגי, והוא נכנס לשימוש בקרב מעצבים ואקדמיות לעיצוב בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20. השימוש במונח מסמן שלב חדש בהתייחסות של המעצבים לתרומת העיצוב בפתרון בעיות סביבתיות. שלב זה מתקשר לגישה העוקבת אחר המוצרים והחומרים לאורך חייהם – "מהעריסה לקבר", מרגע ייצורם ועד שהם נזרקים. בראשית שנות התשעים התקיימו כנסים בנושא "אקו-עיצוב" בחסות אקדמית של מוסדות עיצוב, ארגוני מעצבים, ארגוני או"ם וארגוני עיצוב ממשלתיים בהולנד, באנגליה, בצרפת, בארצות הברית ובאוסטרליה. חלק נכבד מהדיונים בכנסים אלה הוקדש לדיווח על מחקרים בתחום האקולוגיה התעשייתית ובתחום הערכות מחזורי חיים של מוצרים (LCA - Life Cycle Appreciation). המטרה הייתה להדריך מעצבים כיצד לצמצם את הנזק הסביבתי באופן מושכל בעבודתם המעשית. המוטו מכנסים אלה היה: "לחיות עם פחות ולעבוד עם מערכות הסביבה של הטבע". השימוש במונח "אקו-עיצוב" נפוץ בקרב מעצבים, ויש בכך צעד נוסף, המגובה במחקר מדעי, לקידום רפורמה בתהליכי העיצוב המקובלים. תפיסה זו התוותה את הדרך לשלב חדש במציאת פתרונות עיצוב של תפיסת העיצוב המקיים, לקשור לפריט פתרונות שיענו באותה המידה לצרכים כלכליים, חברתיים ואקולוגיים גם יחד. תפיסה זו מזוהה עם המושג "מהעריסה לעריסה".

ב

בטונייר Papaercrete

שיטת בנייה העושה שימוש בנייר ממוחזר כחומר גלם. מדובר בשיטה שעליה נרשם פטנט בארצות הברית כבר בשנת 1928, והיא מבוססת של תערובת המורכבת ברובה מנייר, וכוללת גם אדמה או חול, ומעט מלט בהרכבים שונים. השיטה היא התאמה של טכניקת היצירה בעיסת נייר –"פפייה-מאשה" לתחום הבנייה, בזכות משאבי האנרגיה הנמוכים יחסית הנחוצים להמרת פסולת נייר נפוצה וזמינה לחומר בנייה, בהשוואה לחומרים ממוחזרים אחרים. לאחר הכנת התערובת העבודה יכולה להיעשות בידיים וללא שימוש במיכון מיוחד. אפשרויות הבנייה בחומר המתקבל מגוונות, החל בטיח וביציקת בלוקים, דרך יציקת קירות שלמים, וכלה בדחיסת החומר לתבניות במגוון צורות. צורת העבודה מזכירה את תהליך הבנייה בבוץ בחלק מן השלבים, אם כי לא מדובר באותה שיטה.חלק מתהליך ההכנה דורש טחינה של הנייר ולאחר מכן השרייתו במים, תהליך שמסייע בהוצאת מרכיבים רעילים ממנו. את התוצר מערבבים עם חומרים נוספים בהרכבים משתנים, בהתאם לנוסחאות מוכרות ליצירת עיסה שאיתה אפשר לעבוד.

בנייה בבטונייר

בניין ירוק - Green Building/Asustainable Building

בניין ירוק הוא תוצאה של תכנון המתמקד בהגברת יעילות הניצול של מקורות אנרגיה, מים וחומרים, במקביל לצמצום של השפעת הבנייה על בריאות הציבור ועל הסביבה. התהליך מתחיל בבחירת האתר ובאופן הצבת הבניין עליו, בעיצוב ובבנייה, אופן הפעלתו ותיחזוקו במהלך שנות קיומו ובהשלכות של הריסתו בסופו של דבר וסילוקו. מטרות נוספות של בנייה ירוקה מתמקדות בפועלים השותפים בבנייה, באמצעות הגנה על בריאותם בתהליכי התכנון והבנייה.
בנייה טבעית Natural Building היא תפיסה דומה בקנה מידה קטן יותר, ומתמקדת בשימוש בחומרים טבעיים וזמינים. "תכנון ועיצוב בר קיימא" (עיצוב מקיים) או "אדריכלות ירוקה" אף הם מונחים נפוצים. תפיסות המכונות פיתוח בר קיימא Sustainable Development וקיימות Sustainability הן חלק בלתי נפרד מהבנייה הירוקה.
בנייה ירוקה יעילה יכולה להוביל לירידת עלויות של תפעול ואחזקה וליצירת סביבה בריאה יותר בעבור דיירי הבניין והעובדים בו. זאת בעקבות שיפור באיכות האוויר וצמצום בשימוש באנרגיה ומים. בנוסף להרמוניה האקולוגית עם הסביבה, מעצבים ואדריכלים של בנייה ירוקה שואפים להרמוניה אסתטית בין המבנה לסביבתו הטבעית והבנויה כאחד, למרות שהמראה וסגנון הבנייה אינם מאפיינים הכרחיים בהשוואה למבנים אחרים.

ג

גג גינה (Roof Garden)

כיום ידוע שבני אדם נוהגים לטפח צמחייה על גגות מבנים. ואולם, יש תיאורים מוקדמים על גנים במרומי בנייה לגובה המוזכרים בהקשר לעיר פוסטט (Fustat) שבמצרים – קהיר של היום - בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו התנוססו גינות מצוידות במערכות השקיה על בנייניה שנישאו לגובה של 14 קומות. מלבד ערכו האסתטי גינון על הגג יכול לספק, בין היתר, גם בקרת טמפרטורה לפנים המבנה. נראה שהמחסור בשטחי גינון בערים הוא אחד הגורמים לתופעה ההולכת ומתפשטת ככל שהצפיפות בהן עולה והן ממשיכות לגדול. בעידן המודעות לאדריכלות מקיימת התפתח סוג של גינון גגות שמטרתו העיקרית היא לשפר את רמת הבידוד של פנים המבנה, שמביא לחיסכון בעלויות המיזוג וההסקה.
העיקרון שעומד מאחורי הרעיון הוא שימוש בצמחייה כחוצץ בפני איתני הטבע, צמחייה מיוחדת שאינה מצריכה אדמה עמוקה שעלולה להכביד על גג המבנה, וקונסטרוקציה הדורשת רמות נמוכות של אחזקה והשקיה.
מדובר במערכת קלת משקל המעודדת רבייה של צמחייה בעודה שומרת על שלמותו של מבנה הגג. מלבד היתרון בהורדת טמפרטורה, קיימים יתרונות נוספים לגג שכזה בהשוואה לגגות כהים הנהוגים בערים, כגון הורדה של רמת הלחות וקירור באמצעות אידוי טבעי. גג "ירוק" עמיד כפליים בהשוואה לגג רגיל, ומשמש כמבודד אקוסטי יעיל יותר.

מקורות:

נוה, אבישי, גגות ירוקים, גגות קרים, עקרונות תכנון, מתוך אתר "בנייה"

ה

הערכה וניתוח של מחזור חיים LCA - Life Cycle Analysis/Assessment

תהליכי ניתוח והערכה של הנטל והנזק הסביבתי שגורמים ייצור מוצר ושימוש בו, תהליכי עיבוד חומרים, הפקת שירותים ושימוש בהם או כל פעילות אנושית אחרת. הנזק הסביבתי שלהם נמדד ומחושב באמצעות פרמטרים של איתור השימוש באנרגיה ותוצאותיו בכמות ובחומרת זיהום, שימוש בחומרי גלם, אופני שימוש במוצר ובשירות, אופי וכמות הפסולת המשתחררת לסביבה. בתהליכי ניתוח והערכה אלה נבדקים השפעות המוצר, השירות או ההשפעה על הסביבה לאורך מחזור חייהם, החל מתהליכי הייצור, ההפקה, ההפצה, דרך שימוש בפסולת והשלכת הפסולת לאחר השימוש ועד לסיום מחזור חיי המוצר, השירות או הפעילות. במילים אחרות, הנזק לסביבה נאמד בשיעור פליטת גזי חממה, חומרים רעילים הגורמים לנזקים בריאותיים לאדם ולעלייה ברמת טביעת הרגל האקולוגית כתוצאה ממוצר, שירות או פעילות נתונים. תהליכי הניתוח וההערכה האלה נועדו לשפר את תהליכי הייצור, השימוש וההתנהלות למען שיפור איכות הסביבה. תהליכים אלה מוצעים לחברות עסקיות, למפעלי תעשייה, לארגונים ממשלתיים וחוץ ממשלתיים וגם למעצבים, כחלק משיפור תהליכי העיצובבתפיסה של קיימות. הכוונה היא ליצור תקנים ואמות מידה להשוואת הביצועים הסביבתיים בין מוצרים ושירותים דומים, ולהציע לבחירה את אלה המצמצמים את הנזק הסביבתי.

ו

ורנקולרי Vernacular -

משמעות המילה "ורנקולרי" היא מקומי, או בן המקום. הכוונה היא לבנייה והתפתחות הדרגתית של עיר או מקום, ללא תכנון מוקדם של אדריכל עיר או סביבה, אלא על פי החוקיות הפנימית של המקום עצמו, החומרים המצויים בו, תנאי האקלים, אורח חיים ותרבות תושביו. את המושג תבע האדריכל ברנרד רודופסקי (Bernard Rudofsky ,1905-1988)בשנת 1964, בספרו "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים". בנייה ורנקולרית אופיינית מאוד, למשל, לכפרים ערביים ולחלקים מירושלים. היא באה לידי ביטוי גם בערים רבות באגן הים התיכון ובמקומות שונים ורבים בעולם שבהם האדריכלות המודרניסטית לא הרסה את מרקם האדריכלות המקומית. מעבר למראה הכללי, המתאים עצמו לנוף המקומי, מתאפיינת בנייה זו בשימוש בחומרים מקומיים ומסורתיים כמו עץ, קש וכדומה. התפתחותו של יישוב ורנקולרי היא איטית מאוד, ומתאימה עצמה לצורכי התושבים. רוברט ריילי
Robert Riley מגדיר נוף ורנקולרי כ"סביבה פתוחה, שעיצב האדם, אך באופן שאינו מיוחס בדרך כלל לאנשי מקצוע" (Alanen and Melnick, 2000)הכוונה היא לנוף שעיצבו בני אדם אך ללא מחשבה כוללת מקדימה. הדגש בנוף ורנקולרי אינו על התכנון, אלא על הטיפוח והשימור של התהליכים הקיימים.

ט

טביעת הרגל האקולוגית -

טביעת הרגל האקולוגית היא מדד המגדיר את כלל שטח המחייה שלו זקוק אדם. במאמר "המחיר שמשלמת החברה הצרכנית, טביעת הרגל האקולוגית" מסבירה ד"ר ליה אטינגר כי כל אדם, גם אם הוא אינו יוצא מביתו, זקוק למזון, לאנרגיה, למוצרי צריכה ולשירותי פינוי ווטיפול בפסולת. כדי לספק לו את כל השירותים הללו דרושים שטחים, שאת גודלם ניתן לחשב. גודל השטח הנדרש לאדם כדי לספק את רמת החיים שהוא צורך הוא "טביעת הרגל האקולוגית שלו". טביעת רגל זו כוללת שטח החורג ממקום שטח מגוריו ומגודלו. חישוב גודל טביעת הרגל האקולוגית, או השטח הנדרש לאדם לקיים את רמת חייו, מתבסס על חישוב המעריך את כמות המשאבים שהאדם צורך ואת כמות הפסולת שהוא מייצר, וממיר אותם ליחידות של שטח.

ניתן להעריך את טביעת הרגל האקולוגית של הפרט וגם של חברה במסגרת של עיר או מדינה. ניתן לחשב, למשל, כי עיר כמו לונדון, שבה חיים שבעה מיליון בני אדם, זקוקה לשטח מחייה הגדול פי 300 משטחה בפועל. על פי חישוב טביעת הרגל האקולוגית העולמית נמצא כי למרות שהאדם מאכלס רק כ-2% משטח כדור הארץ, הוא משתמש ברוב המשאבים והשטח העולמי ומדלדל אותם; שיעור הצריכה של בני האדם את המשאבים המתחדשים על פני כדור הארץ נעשה בקצב המדביק ואף עולה על קצב התחדשותם של אותם המשאבים.

על פי הנתונים שהתפרסמו לאחרונה, כל אדם צורך בממוצע 22 דונם, בעוד שהמאזן האקולוגי מקציב 18 דונם בלבד לכל אדם החי על פני כדור הארץ. נתון משמעותי נוסף הוא כי ברוב המדינות המתועשות והעשירות, סגנון החיים ורמת החיים מכתיבים טביעת רגל אקולוגית גדולה בעשרת מונים יותר מאשר למדינות העולם השלישי העניות. כך לדוגמה, טביעת הרגל האקולוגית של אמריקני ממוצע עומדת על 96 דונם, בעוד שטביעת הרגל הממוצעת של הודי מסתכמת ב- 8 דונם בלבד. בישראל, אדם צורך בממוצע 46 דונם.

כ

כלכלה קפיטליסטית -

המושג "קפיטליזם" מקורו במילה הלטינית Capitalis , שמשמעותה ראש. זאת כיוון שבימי קדם נמדד הונו של אדם על פי ראשי הבקר והעבדים שברשותו. מכאן ניתן להסיק כי כלכלה קפיטליסטית היא שיטה כלכלית המבוססת על הזכות לקניין פרטי ולשימוש בקניין זה באופן חופשי. עם זאת, הכלכלה הקפיטליסטית מקנה לרשות השופטת זכות פיקוח על חוקי הקניין כדי למנוע את הפיכת השוק לשדה פרוע של מחירים ואינטרסים. המושג קפיטליזם הופיע לראשונה בשנת 1854 אצל ויליאם מייקפיס תאקארי, ( William Makepeace Thackeray , 1811-1863) , סופר וסטיריקן אנגלי שתיאר את חיי המעמדות הגבוהים. אצל תאקארי המונח מתייחס להון פרטי. במובנו הכלכלי-חברתי המודרני מופיע המונח קפיטליזם לראשונה בספר "הקפיטל", שכתבו מרקס ואנגלס (Karl Heinrich Marx, 1818-1883, Friedrich Engels, 1820-1895) ושראה אור ב - 1867 . בספר זה "קפיטליזם" הוא כינוי גנאי לבעלי ההון השולטים באמצעי הייצור. בתחילת המאה ה- 20 הוגים שונים החלו להשתמש במושג קפיטליזם במובנו המודרני והחיובי. כך למשל הפילוסוף והכלכלן מקס וובר ( Maximilian Carl Emil Weber, 1864-1920) ‏,בחיבור מ- 1904 "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" והכלכלן ורנר זומברט (Werner Sombart, 1863 – 1941) ב – 1906 בספרו "קפיטליזם מודרני".

כלכלת שוק -

כלכלת שוק, המכונה גם כלכלה חופשית, היא עיקרון של מבנה כלכלי המתבסס על היצע וביקוש. על פי עיקרון זה האיזון הכלכלי במשק מתנהל ללא התערבות ממשלתית או כל גוף אינטרסנטי אחר, וללא כל כפייה. האיזון הכלכלי במשק נוצר כתוצאה מחתירה "טבעית" של השוק למצב של שיווי משקל. גישה קלאסית זו תוארה לראשונה בשנת 1776 בספר "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" שכתב הפילוסוף והכלכלן הסקוטי אדם סמית' (Smith Adam, 1723-1790). בספר זה הגדיר סמית' את הבסיס התיאורטי של הכלכלה המודרנית הקפיטליסטית. הספר מושפע מרעיונות תנועת ההשכלה ומהנחת הבסיס שלפיה ההומואקונומיקוס (האדם הכלכלי) פועל מתוך שיקולים רציונליים למען האינטרסים האישיים שלו ושל רווחיו. העיקרון הידוע ביותר שמציג המחקר הוא עקרון "היד הנעלמה", הקובע כי התפתחות כלכלית-חברתית יכולה להתרחש רק כאשר השוק מנווט את עצמו באמצעות היצע וביקוש וללא התערבות חיצונית. עיקרון זה הוא הבסיס התיאורטי לכלכלת השוק.

כלכלה מעגלית ושיתופית

מודל כלכלי המבוסס על גישת "מעריסה לעריסה" נקרא כלכלה מעגלית. בדומה לטבע, בגישה הזו יש ניצול חומרי גלם ושימוש חוזר מרביים. הכלכלה המעגלית דורשת חשיבה חדשה כבר משלב התכנון של המוצר, על החומרים ממנו יהיה עשוי ולא רק למציאת פתרונות של הפחתת צריכה ומחזור. כיום מוצרים מתוכננים ובנויים כך, שלא יחזיקו מעמד זמן רב, וניאלץ להחליפם בחדשים לעיתים קרובות (תחשבו על ההחלפה של קולקציות ברשתות ה"אופנה המהירה" למשל, או כמה שנים היה להורים שלכם מקרר עד שהחליפו אותו בחדש לעומת המקרר שלכם). מתוך אתר רשת ירוקה

מ

מהעריסה לעריסה -

מושג המתאר את הגישה העומדת בבסיס "המהפכה התעשייתית הבאה" כפי שמתארים ויליאם מק'דונאו, מיכאל בראונגרט (William McDonough and Michael Braungart) והסופר פול הוקן ( Paul Hawken בספרו "קפיטליזם טבעי: יצירת המהפכה התעשייתית הבאה" Natural Capitalism: Creating the Next Industrial Revolution, 1999. הרעיון, שאותו הם מכנים "אקו אפקטיביות", מטיף לתעשייה הממחזרת את עצמה ואת חומרי הגלם שלה. בניגוד לשיטת "מהעריסה אל הקבר", המאפיינת את המהפכה התעשייתית של המאה ה- 19, שבה המוצרים התעשייתיים מושמדים לאחר השימוש בהם וכך גורמים לדלדול המשאבים הטבעיים, מטיפים הכותבים להזנה חוזרת של שתי המערכות העיקריות בתהליך – הטבע והתעשייה. חומרי הגלם בכל מוצר יופרדו לחומרים טבעיים ולחומרים אנאורגניים, ובתהליך הפירוק יוחזרו להזין את המערכות שמהן הם באו.

מהעריסה לקבר -

מושג המתאר את הגישה הנובעת מהמהפכה התעשייתית של המאה ה-19. הכוונה היא לשימוש במשאבי הטבע לצורכי תעשייה וקידום המין האנושי. לאחר השימוש מושמדים התוצרים ולא ניתן לעשות בהם שימוש חוזר. גישה זו מביאה לדלדול במשאבי כדור הארץ, ובטווח הארוך להרס הטבע. במאה ה-19 נחשבו המשאבים הטבעיים לבלתי נדלים, ועל כן אנשי התקופה לא נתנו את הדעת להרס הסביבה הנובע מהשימוש הבלתי מבוקר בהם.

מיחזור -

הוצאת פריטים וחומרי פסולת מתוך מאגרי האשפה המוטמנת או הנשרפת, באמצעות הפרדה ומיון, שבמהלכם מעבדים אותם לחומרי גלם, שמהם מייצרים מוצרים חדשים, חפצים או חומרים חדשים. לדוגמה: פסולת אורגנית שהופכים אותה לקומפוסט (דשן אורגני), צמיגים ישנים שהופכים לחפצי גומי שונים או לצמיגי מכסחות דשא, זכוכית גרוסה משמשת כחומר מילוי לבנייה, נייר שהופך לתבניות ביצים, בקבוקי פלסטיק שעושים מהם אריזות חדשות למזון, לריהוט גן, או לסיבים באריגים וכדומה.
המיחזור הוא תופעה שהחלה במהלך המאה ה-20, והיא הולכת ומתפתחת במאה ה-21. הסיבות למיחזור הן בראש ובראשונה המודעות להידלדלות משאבי הטבע אך גם לזיהום סביבתי בעקבות כמויות אשפה לזיהום מי תהום וזיהום האוויר הנוצר כתוצאה משריפת הררי אשפה. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה,(לקשור לפריט בארגונים) ממוחזרים כיום בישראל כ- 15% מהפסולת הביתית וכ-20% מהפסולת בכלל. לצורך ההשוואה, ביפן ובגרמניה, המובילות בתחום המיחזור, ממחזרים כ- 80% מהפסולת.
כדי למחזר ביעילות רבה ובשיעור גבוה יותר חייבים להתקיים כמה תנאים: ראשית, יש להקים תשתית ולהעניק תמריצים כדי שהציבור יוכל להפריד כדרך שגרה את האשפה לסוגיה השונים, כגון: פסולת אורגנית (רטובה), מוצרי פלסטיק, זכוכית, נייר וכדומה. שנית, יש להקים מפעלי מיחזור מסודרים, ושלישית יש להיערך להעברת הפסולת הממוינת למפעלי המיחזור. מעבר לתהליך החינוכי העמוק שאותו צריך הציבור לעבור, קיימים היבטים כלכליים לא מבוטלים המעכבים את הטמעת המיחזור בעולם.

להרחבה

ס

סדנאות יזע - Sweatshops

מונח זה הוא כינוי למפעל או לעסק שבו מועסקים עובדים שעות ארוכות מן המקובל, בשכר נמוך במיוחד ובתנאי עבדות. המושג הפך למקובל במחצית השנייה של המאה ה-20 כשתאגידים גדולים פיתחו במסגרת הכלכלה הגלובלית אסטרטגיה של העברת תהליכי הייצור למדינות מתפתחות והתמקדות בפיתוח ופרסום מותגים. מקור המושג "סדנאות יזע" הוא במאה ה-19, בבתי חרושת לטקסטיל, שבהם טוו, ארגו ותפרו פריטי לבוש. מפעלים אלה ומפעלים אחרים העסיקו פועלים ללא השכלה או כישורים מיוחדים בתנאים מחפירים. המנהל האחראי ישירות על עובדים אלו נקרא "המזיע", (Sweater) ותפקידו היה לשמור שהעובדים יהיו בקבוצות קטנות ומבודדות זו מזו, כדי שלא יראו את תהליך הייצור כולו, לא יבינו את רמת התפוקה שלו וכן כדי למנוע מהם להתאגד ולדרוש זכויות. ואולם, על רקע תהליכי הייצור של עידן התעשייה התאגדו באירופה ובארצות הברית ארגוני פועלים, חלקם במסגרות פוליטיות נלוות למפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטית, שדרשו שיפור בתנאי עבודתם. בשלהי המאה ה-19 והמאה ה-20 נחקקו חוקי הגנה לפועלים במסגרת הממשלות והמעסיקים, ראשי המפעלים נאלצו לשאת על פי חוק בנטל האחריות לרווחת הפועלים, תנאי עבודה, גובה המשכורות, פנסיות, וכדומה. עם התפתחות הכלכלה הגלובלית, באמצעות הסכמים עם ממשלות, נסגרו כל המפעלים באירופה ובארצות הברית, והייצור כולו נמסר למפעלים במזרח אסיה ובדרום מזרח אסיה, המעסיקים בעיקר ילדים ונשים בעלות זולה הרבה יותר, ללא התחשבות בתנאי עבודה וללא שיקולים של איכות הסביבה. בעולם כולו חלה נסיגה חמורה בתנאי העבודה של הפועלים ושל עובדי השירות. הממשלות בעולם המתועש מתנערות מאחריות, וכתוצאה מהכלכלה הגלובלית התפתח מעמד מנוצל של עובדי קבלן ועובדי הגירה.

סוציאליזם -

השקפת עולם ותנועה מדינית בעלת ערכים מוסריים ברורים, הקוראים לביטול המעמדות והאפליה בין בני אדם על בסיס גזעי, דתי, לאומי או כלכלי. במרכזו של הרעיון הסוציאליסטי עומדת שיטה כלכלית שבה המשאבים של המדינה מחולקים שווה בשווה לכל האזרחים החיים בה. הפיקוח על המשאבים יכול להיות ישיר, כלומר על ידי העם באמצעות קואופרטיב, או לא ישיר, כלומר על ידי גוף שלטוני של המדינה, בשם העם. על פי השיטה הסוציאליסטית כל המשאבים ואמצעי הייצור מולאמים וכך הופכים לרכוש משותף. הוגה הרעיון הסוציאליסטי-אוטופיסטי הוא רוברט אוון (Owen Robert, 1771-1858) , שיזם בשנת 1834, בתקופת המהפכה התעשייתית ארגון כלל ארצי של הפועלים בבריטניה. מבחינים בין שני סוגי סוציאליזם: בין סוציאל דמוקרטיה, כלומר החלת השיטה הסוציאליסטית בהסכמה ובהדרגה, לבין הקומוניזם, הדוגל בהשלטת השיטה וביטול הדמוקרטיה. את המניפסט הקומוניסטי הראשון כתבו הסוציולוג והפילוסוף היהודי גרמני קארל מארקס (Karl Heinrich Marx, 1818-1883) והפילוסוף הגרמני פרידריך אנגלס (Friedrich (Engels 1820-1895. כתב היד ראה אור בשנת 1848 וזכה לתמיכה גורפת של אינטלקטואלים ואנשי רוח בכל אירופה בשל הרעיונות ההומניסטים שהובעו בו.

ע

עובדי קבלן -

"עובדי קבלן" הם אותם עובדים המגיעים אל החברה או המערכת לא ישירות אלא דרך חברות המשכירות שירותים כגון שמירה, ניקיון, פקידות וכיו"ב. חברות אלו נקראות "חברות כוח אדם", והן כפופות ל"חוק העסקת העובדים על ידי קבלני כוח אדם". היותם של העובדים שייכים לחברה המשכירה שירותים הופכת את מעמדם החוקי לבעייתי במיוחד. בעצם, המעסיק המיידי, דהיינו החברה ששכרה את השירותים, אינה חשה אחריות כלפי עובדי הקבלן או צורך לתת להם זכויות, כיוון שהיא אינה מעסיקה אותם ישירות. עקב כך הם אינם צוברים זכויות, פנסיה וכדומה, ומכיוון שבישראל אין גם אכיפה מספקת של חוקי ההעסקה, מופרות זכויותיהם המעטות באופן כמעט קבוע. מעבר לכך, רוב עבודות הקבלן הן עבודות הדורשות השכלה נמוכה או שאינן דורשות השכלה כלל, ועקב כך המשכורות המשולמות לעובדי הקבלן הן הנמוכות במשק, ודאי לעומת שעות העבודה הארוכות יחסית.

עיצוב אוניברסלי -

גישה לעיצוב הדוגלת ברעיון כי המוצרים, השירותים או הסביבה צריכים להיות מעוצבים כך שיאפשרו נגישות ושימוש נוח לכמה שיותר אנשים ללא קשר לגילם, למצבם או להבדל ביניהם. רעיון זה התפתח בשנות השמונים של המאה ה-20, ומקורו בתפיסה האומרת כי על העיצוב והתכנון לקחת בחשבון שימוש של בני אדם בעלי מוגבלויות פיזיות. העיצוב האוניברסלי אינו מתייחס רק למוגבלויות פיזיות אלא לכל סוגי ההבדלים, וחשוב מכך, הוא שם דגש על האסתטיקה של המוצר מעבר לנוחות השימוש. ניתן לומר כי סוג חשיבה זה הוא תוצאה ישירה של עליית תוחלת החיים ואיכותם. נוצר צורך לדאוג לרווחתם של אנשים בגילאים שונים ובעלי תודעה תרבותית וחברתית שונה. על פי עקרונות העיצוב האוניברסלי, על השימוש במוצר להיות נוח וגמיש, פשוט ואינטואיטיבי, סובלני לטעויות, ללא מאמץ פיזי גדול ולאפשר גישה נוחה. Center for Universal Design

עיצוב ירוק - Green Design -

מושג הכלול בתוך המונח עיצוב מקיים (Sustainable Design) והמתייחס בראש ובראשונה לעיצוב מוצרים העוזר לשמר את איכות הסביבה. על המוצר להיות עשוי מחומרים שאינם פוגעים בסביבה, ועליו להתייחס בעיצובו לתפקידו אך גם לסביבתו המיידית ולחומרים הטבעיים שמהם הוא נוצר.

עיצוב מקיים - Sustainable desig

תפיסת "העיצוב המקיים" נוסחה במאמרם של מקדונאו ובראונגארט ( McDonough and Braungart ) – אדריכל וכימאי השותפים בחברת עיצוב – "המהפכה התעשייתית הבאה" (The Next Industrial Revolution), שהתפרסם ב- 1998. משמעותו של המושג היא בגדר מהפכה בשדה העיצוב, והוא גם נקשר למונח "עיצוב אקו אפקטיבי". על פי תפיסת העיצוב המקיים, בתהליך העיצוב ובשיקוליהם המעצבים חייבים להביא בחשבון את העקרונות הבאים: שוויון (במובן של צדק חברתי), כלכלה ואקולוגיה. כשמדובר בשוויון המבחן הוא: האם העיצוב מעשיר אנשים וקהילות או מרושש אותם? בכלכלה הכוונה לכך שהמוצרים צריכים להימכר במחיר שווה לכל נפש, אבל גם ברווחיות לחברה ולפועלים המייצרים אותם. ב"אקולוגיה" הכוונה לאימוץ התבונה הסביבתית, מתוך חיקוי של העקרונות העיצוביים של הטבע, שבו אין חומרים שאינם מתכלים, והפסולת לעולם הופכת בשרשרת אינסופית למזון ליצור חי או צומח. כך, כל המוצרים והחומרים המיוצרים בתעשייה חייבים להזין משהו חדש לאחר השלמת מחזור חייהם. עמידה בכל העקרונות הללו הופכת את התוצר המעוצב לתוצר אופטימלי, שמסייע לשפר את איכות החיים והסביבה של אוכלוסיות חלשות ותורם לצמצום טביעת הרגל האקולוגית של העולם כולו.

תפיסת העיצוב המקיים מתייחסת לכל ענפי העיצוב, החל מחפצים קטנים (כלים ומכשירים לשימוש אישי או ביתי) ועד לעיצוב מבנים, ערים או שטחים פתוחים כמו פארקים ושמורות טבע. העיצוב המקיים הוא תגובה למשבר הסביבתי והחברתי העולמי, כלומר הגידול המהיר של האנושות ושל הייצור הפוגעים במשאבים הטבעיים של כדור הארץ, והפער החברתי והכלכלי הנוצר בין תושבי העולם השלישי לבין תושבי העולם המפותח.

תפיסת העיצוב המקיים נועדה לתת מענה הוליסטי על רקע פתרונות חלקיים שהוצעו קודם לכן (ועדיין מוצעים), המזוהים עם התפיסה של "אקו יעילות", הכוללת את המושגים "אקו-עיצוב" (Eco design) ו-"עיצוב ירוק" (Green design). מושגים אלה מתייחסים בצורה פרטנית יותר לשיפור איכות הסביבה, באמצעות מיחזור או שימוש חוזר של חומרים או מוצרים, או באמצעות צמצום השימוש באנרגיות מזהמות, ואינם מביאים בחשבון את ההיבט של צדק חברתי ואת השימוש בחומרים ובאנרגיות מתחדשות.

מושגים בקיימות

עיצוב וקיימות

חומרים תוצרים וטכנולוגיות

העשרה ומערכי שיעור