​העשרה ומערכי שיעור

• מקום מקיים לשבת
• תחנת אוטובוס
• אריזות

• כתבה ב-YNET דוגמא לעיצוב אקולוגי ומעורבות חברתית - מעצבים יוצרים הזדמנות מעצבים יוצרים הזדמנות
• מגמה ירוקה- ארגון שטח אקטיביסטי הפועל במטרה לקדם מדיניות סביבתית צודקת ובת קיימא
• לכדור הארץ יש חום גבוהה - כתבה מ-YNET. למה כדור הארץ מתחמם? למדענים יש כמה הסברים לתופעה
• המועצה לישראל יפה - עמותה ציבורית הפועלת לקידום איכות החיים בישראל באמצעות שמירה על כל מרכיבי סביבת-החיים ובמיוחד בהיבטים של טיפוח ערכי הנוף והאסתטיקה הסביבתית, בדגש על חזות הסביבה העירונית.
• כך הפכנו למשפחה ירוקה - כתבה ב-YNET
• מפלגת הירוקים
• פלסטיק ירוק - בא מהטבע חוזר לאדמה כתבה ב-YNET
• יום כדור הארץ - ארגון הפועל עם יותר מ -50,000 שותפים בכמעט 195 מדינות לבניית דמוקרטיה סביבתית. יותר ממיליארד אנשים משתתפים כעת בכל יום בפעילות ביום כדור הארץ, מה שהופך אותו למצפה האזרחי הגדול ביותר בעולם. הארגון פועל באמצעות שילוב של חינוך, מדיניות ציבורית וקמפיינים צרכניים.
• מחשבון טביעת רגל אקולוגית -  Footprinter הוקמה בנובמבר 2009 וממוקמת בעמק הסיליקון, קליפורניה ולונדון, בריטניה, והיא הפלטפורמה הטכנולוגית המובילה לקיימות ארגונית. הלקוחות משתמשים בכלים
• פארק אריאל שרון - חברת פארק אריאל שרון בע"מ (חל"צ) הוקמה במטרה לפעול לתכנון, הקמה, תחזוקה וניהול הפארק המטרופוליני הגדול בישראל.
• ספר - whole house book - מדריך אנציקלופדי לבנייה ירוקה, ספר זה נוקט בגישה שלמה בתכנון, המשלב יעדים חברתיים, כלכליים וסביבתיים עם הערכת ההשפעה המקומית והעולמית של מבנים
• להוציא את שקיות הפלסטיק משימוש - כתבה ב-YNET בדיון על היוזמות השונות להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק הוחלט לקדם מהלך להוצאתן באופן גורף משימוש.
• חשמלית ושמה היסטוריה -  כתבה ב-YNET מה עומד מאחורי האופנה הנוכחית סביב מכונית חשמלית שאינה מזהמת כלל
• גרינפיס - ישראל - ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח, הפועל למען הגנה על איכות הסביבה. מטה הארגון יושב באמסטרדם.
• סרטון - 20 דרכים לחסכון במיים
• גם המנזר ממוחזר - כתבה ב-YNET מנזר בודהיסטי בתאילנד נבנה כולו מבקבוקי זכוכית שהושלכו לאשפה וזכה לכינוי "מנזר מיליון הבקבוקים".
• מזהמי האוויר - בדיקת מזהמי אויר באתר הממשלתי להגנת איכות הסביבה של הממשלה האמריקאית
• בחוץ טאבון על הגג פאנלים סולאריים - כתבה ב-YNET הכפר דריג'את דרומית-מזרחית לבאר שבע השתתף כפיילוט של משרד התשתיות והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, הוקמו בו לוחות סולאריים והחלה אספקת חשמל לכפר אך נעצר כי אזל תקציב הפרויקט
• מי פולט CO₂?
• על הספה  - כתבה ב- YNET זו השנה ה-30 מתקיימת בגני התערוכה בתל-אביב תערוכת "ריהוטים" בחול המועד סוכות. השנה מציגים בה יותר מ-120 חברות ורשתות, ולצד התערוכה המסחרית ניתן לחזות בתערוכת עיצוב. צוות ynet יצא לבדוק מהם הטרנדים העתידיים בתחום, וחזה בהפיכת אשפה ללוקסוס, בעולם שכבר מתפקע מחפצים ובגן עדן של רהיטים מול כאוס בעיצוב.
• מהעריסה לעריסה - כתבה בהארץ על פרופ' מיכאל ברואנגרט, פרופ' לכימיה והנדסת התהליכים, הגיע באחרונה לביקור בישראל כדי להפיץ את משנתו בתחום העיצוב בר הקיימא.
• ארכיטקטורה אמיתית תמיד ירוקה - כתבה בוואלה - הזוכים בתחרות לאדריכלות ירוקה במסגרת סמינר ירושלים מנסים להסביר שזה הכל עניין של קיימות, ולא הליכה על פי טרנדים
• פרמקלצ'ר - מויקיפדיה
• סיפורם של חפצים - אתר הפרויקט האמריקאי המפיץ סרטי אנימציה לשיח כנה המעודד להגנת איכות הסביבה והפחתת צרכנות, הסרטונים של הפרויקט גרפו מיליוני צפיות בכל העולם.
• הירוקים נגד אפל - כתבה ב-YNET בדיקות מעבדה של גרינפיס מצאו במכשיר חומרים מזהמי סביבה, שאסור לשווק לילדים. אפל טוענת כי היא עומדת בסטנדרטים אקולוגיים מחמירים
• גלוב בלוג - בלוג בנושא קיימות ואיכות הסביבה של e ירוק מבית קק"ל
• מרכז השל -  מרכז השל לקיימות מפתח ומיישם את חזון הקיימות: חברה צודקת ומלוכדת, כלכלה חסונה ודמוקרטית, וסביבה יצרנית ובריאה לכל תושביה.
• וועידת ישראל לסביבה
• בולובולו - ספר
• כלכלה אקולוגית - הרצאה למנהלי רשת עמל מטעם העמותה הישראלית לכלכלה בת קיימא
• מרגישים את החשמל באוויר - כתבה ב-YNET איך בעצם מייצרים חשמל מאור השמש, מהרוח או מעוצמת הגלים? ב"מדעטק" – המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל בחיפה, נפתחה התערוכה "אנרגיה ירוקה"
• אל תתחדשו 
• אדריכלים: בנייה רוויה
• חמישים דרכים להצלת כדהו"א - מתוך אתר WaystoHelp
• מרכז השל - שאלון טביעת רגל אקולוגית
• האתר של המשרד להגנת הסביבה  
•  אף אחד לא מדבר על זבל - כתבה ב-YNET בקיבוץ קטורה סטודנטים ישראלים, אמריקנים ירדנים ופלסטינים מקבלים הזדמנות לגור יחד, לבנות בתים מבוץ ולדבר על הבעיה הכי אקוטית במזרח התיכון: זיהום הפלנטה
• כתבה ב-YNET עלו ברשת: אוסף אתרים ירוקים
• טביעת רגל אקולוגית - ויקיפדיה
• גורדי שחקים וכוחות דינמיים - מתוך אתר עמלנט של רשת עמל
• בית ירוק - אתר המאגד מידע אודות בניה אקולוגית​

כחלק מהתפיסה האקולוגית הכללית התופסת תאוצה ברחבי העולם בשנים האחרונות, אנשים החלו לעשות למען קידומה, כל אחד בביתו. הגינה האקולוגית, או הגינה האורגנית, היא חלק ממגמה זו. בנוסף, הגינה האקולוגית היא גם חלק מתפיסת עולם הקשורה בבריאות ובאכילת מוצרים טבעיים שלא זוהמו על ידי חומרי הדברה או הונדסו על ידי אדם בתהליכים לא טבעיים.
בתי ספר רבים בישראל ובעולם עושים שימוש בגינה האקולוגית כחלק מתהליך חינוכי העוסק הן בחקלאות כערך והן, ובעיקר, בחינוך לפיתוח בר-קיימא ולשמירה וטיפוח של הסביבה. נושא החקלאות, שהיה מקובל במערכת החינוך לפני 30 שנה ויותר כערך חינוכי ונעלם מעל למפה החינוכית, חוזר שוב בלבוש חדש עם הגינה האקולוגית.

גן בסביבה טבעית, מקור: ויקיפדיה

המודעות לפיתוח בר-קיימא הובילה את ממשלת ישראל להקים בשנת 2003 ועדה מקצועית לגינון אקולוגי בר-קיימא מטעם המחלקה להנדסת הצומח, גננות ונוף במשרד החקלאות. תפקיד הוועדה הוגדר כגיבוש עקרונות ישימים לתכנון, ביצוע ואחזקה של גנים בני- קיימא בישראל, תוך התחשבות מרבית בסביבה. בוועדה חברים אדריכלים ומעצבי נוף, אגרונומים, בוטנאים, אקולוגים, גננים ומדריכים.
בדיוני הוועדה הוגדר גינון אקולוגי ובר-קיימא כ"גינון העונה לצורכי הדור הנוכחי מבלי לפגוע במשאבים שיעמדו לרשות הדורות הבאים", ונוסחו הקריטריונים הבאים:

1. גן בר-קיימא הוא גן המקיים עצמו במינימום התערבות לטווח ארוך או בפגיעה מזערית בסביבה, תוך התחשבות במטרות ובשימושי הגן.
2. בכל גן יכולים להתקיים עקרונות אקולוגיים. מרבית הגנים אינם מהווים מערכת אקולוגית
   (Ecosystem) יציבה, שכן נדרש ממשק של התערבות חיצונית.
3. בגן בר-קיימא מתקיימים יחסי גומלין חיוביים בין הסביבה לאדם. בגן זה רואים את האדם ואת צרכיו כחלק מהסביבה.
4. בתכנון הגן ובאחזקתו יש להתחשב בתהליכים דינמיים המתרחשים בגן במהלך השנים כגון תחרות בין צמחים, הצללה הדדית, נשורת עלווה וכדומה. גן זה משתלב בשינויים העונתיים החלים במקום שבו הוא נמצא.
5. זהו גן המשלב טכנולוגיות התורמות לשימור ולשימוש מושכל במשאבי הסביבה (דוגמת שימוש באנרגיות מתחדשות, מים, קרקע).
6. בגן בר-קיימא ניתן ליישם מגוון שיטות ידידותיות לסביבה (כגון: גננות אורגנית, פרמאקולצ'ר (Permaculture) , גננות ביו-דינמית ועוד).
7. גן בר-קיימא מכיל מרכיבים שונים צמחיים ופיזיים (מסלע, טופוגרפיה), התורמים להעשרת המגוון הביולוגי.
8. גן בר-קיימא מיועד למשוך בעלי חיים מקומיים על ידי יצירת סביבת חיים תומכת בעבורם (לדוגמה: פירות, מקור מים או סבך צמחייה).
9. גן בר-קיימא הוא גן שמשתמשים בו בחומרי תשתית מקומיים.
10. גן ללא רעלים - בגן בר-קיימא נעשה שימוש מינימלי ומסויג בחומרים להדברת עשבים ופגעים. יש עדיפות למניעה, לבקרה ולניטור (pest control) ולא להדברה עצמה. במקרה של הופעת פגעים תינתן עדיפות להדברה בשיטות ידידותיות לסביבה - שיטות אגרוטכניות, פיזיקליות וכדומה.
11. בגן בר-קיימא מתקיים שימור ושילוב של ערכי נוף, טבע ומורשת של האזור.
12. יש ליצור איזון בין הוצאה של משאבים בגן לבין הכנסת משאבים. רצוי להפחית את השימוש באנרגיה בגן (אנרגיה פוסילית, הפחתת דישון והשקיה) ולצמצם את הוצאת האנרגיה מהגן (הפיכה לקומפוסט או בניית טרסות כדי לשמר את המים בגן).

הגן האקולוגי, אם כן, מתאפיין בחיסכון במים על ידי שימוש נכון בצמחים; גיוון במיני הצמחים וצמחים שאינם צורכים הרבה מים; השקיה מבוקרת בטפטפות; הקטנת שטחי הדשא וחיפוי הקרקע; שימוש בדשנים אורגניים כמו קומפוסט שאותו ניתן להכין בקומפוסטר ביתי ידידותי לסביבה; המגוון הרחב של סוגי שתילים מדמה סביבה טבעית. בגן האקולוגי נעשה שימוש בשיטות טבעיות לחיסול מזיקים במקום חומרי הדברה – כגון שימוש בבעלי חיים, למשל קיפודים הטורפים חלזונות, או צפרדעים וציפורים הטורפים חרקים, וכן שימוש בזרמי מים חזקים לסילוק כנימות או גלי קול לסילוק חולדים. לאחרונה פותחה במרכז להדברה משולבת של "מחקר ופיתוח צפון", בראשותו של ד"ר חיים ראובני שיטה להתערבות בחיי המין של זבוב הפירות ועש התפוח ולהקטנת הרבייה הטבעית שלהם.
הגן האקולוגי גם מעוצב בפריטים בשימוש משני, כגון עציצים, אדניות ממוחזרות מצמיגים, או חפצים נוספים לקישוט או לתמיכות בצמחים, המוסיפים עניין אסתטי. 

מקורות וקישורים

• אתר עץ בעיר תל-אביב
• אתר ידיעון הגינה האורגנית
•  הצעה לעקרונות גינון בר-קיימא, משרד החקלאות ופיתוח הכפר​

חוק איכות הסביבה חוקק בשנת 1997 על ידי המשרד להגנת הסביבה. מטרתו של החוק "להגן ולשמור על איכות נאותה של הסביבה, למנוע פגיעה בסביבה ולהשיב את המצב לקדמותו במקרה של פגיעה, וזאת על ידי הגברת האכיפה והחמרה בענישה בחמישה חוקים שעניינים הגנה על הסביבה".
חמשת החוקים המרכזיים הם:

1. חוק שמירת הניקיון
2. החוק למניעת מפגעים
3. חוק הדרכים (שילוט)
4. חוק החומרים המסוכנים
5. פקודת בריאות העם

חמישה חוקים אלו מפורטים לסעיפים ותקנות רבות נוספות, המגדירים את העברות השונות והענישה שהן גוררות ועוסקים כולם בשמירה על איכות הסביבה. חוקים ותקנות בנושא זה חוקקו שנים רבות לפני הקמת המשרד להגנת הסביבה, וחלקם אף לפני הקמת המדינה. להלן פירוט החוקים המרכזיים, על פי סדר חקיקתם, כפי שהם מופיעים בספרה של חגית מאור "מגדיר איכות הסביבה":

פקודת החוק הפלילי (1936) - מפגע לרבים

על-פי פקודה זו, אדם הגורם נזק, סכנה או טרדה לרבים, או אי-נוחות לציבור יואשם בעוון. עוון זה יכונה "מפגע לרבים”.
כל המקים רעש גדול או מעורר ריחות רעים או מזיקים, צפוי להיענש כשם שנענשים על מפגע לרבים.

חוק להגנת חיית הבר (התשט"ו - 1955) - שמירה על חיות בר

החוק מגדיר: "חיית בר" - יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם.
החוק אוסר לצוד, ללכוד, לתפוס, להרוג חיות בר וזאת על מנת לשמור עליהן מפני פעילות האדם המאיימת על קיומן.

חוק המים (התשי"ט - 1959) - שמירה על מים

על-פי חוק זה, מקורות המים נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ.
כל אדם זכאי לקבל מים, אבל חייב הוא לנהוג במים ביעילות ובחיסכון; להחזיק את מתקני המים שברשותו במצב תקין ולהימנע מדלדולו של מקור מים.

החוק מגדיר:

"זיהום מים" - שינוי בתכונותיהם של מים מבחינה פיזיקלית, כימית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת, או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים.
"גורם זיהום" - מפעל תעשייתי או חקלאי, בניין, מתקן, מכונה או כלי תחבורה אשר מיקומם, הקמתם, הפעלתם, החזקתם או השימוש בהם גורמים או עלולים לגרום לזיהום מים.
החוק מסדיר את השימוש במים, מניעת זיהומם, קובע כללים לשימוש בהם, אזורי קיצוב, מפעלי מים ותכנון מפעלי מים.
חוק למניעת מפגעים (התשכ"א - 1961) - איסור רעש, ריח וזיהום אוויר
(חוק זה נודע בשם "חוק כנוניץ")
על-פי חוק זה:

• לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים;
• לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר;
• לא יגרום אדם לזיהום חזק או בלתי סביר של האוויר.
  

החוק מגדיר: "זיהום אוויר" – זיהום על-ידי עשן, גזים, אדים, אבק וכיו"ב.
חוק כנוביץ' מתייחס רק למניעת מטרדים, ואין בו הוראות תכנוניות או חיוב הרשויות בקיום תכנית ניטור מתמדת למזהמי אוויר. מכוח חוק כנוביץ' הותקנו תקנות מפורטות (ראה להלן: תקנות למניעת מפגעים בעניין: זיהום אוויר מכלי רכב, מניעת רעש, איכות האוויר, פליטת חומר חלקיקי לאוויר, מדידת רעש).

תקנות למניעת מפגעים (התשכ"ג - 1963) - זיהום אוויר מכלי רכב

על-פי תקנות אלה: "זיהום אוויר בלתי סביר מכלי רכב" הוא פליטת עשן, גזים, אבק וחלקיקים אחרים מפחיתי ראות הנראים לעין.
מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה ממונה להורות לבעל רכב על הצעדים שעליו לנקוט למניעת זיהום אוויר מרכבו.
חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (התשכ"ג - 1963) - שמירה והגנה על ערכי טבע
החוק מגדיר:

• "שמורת טבע" - שטח שבו נשמרים חי, צומח, קרקע, מערות או מים, שיש בהם עניין של מדע או של חינוך, מפני שינויים בלתי צפויים במראם, בהרכבם הביולוגי או במהלך התפתחותם, ושהשר הממונה על החוק הכריז עליו ברשומות שהוא שמורת טבע.
• "ערך-טבע" - כל דבר או סוג דברים שבטבע, בין חי, בין צומח ובין דומם, שיש ערך לשמירתו.
  מטרת החוק היא לשמור על שטחים שהוכרזו כ"גנים לאומיים" וכ"שמורות טבע" מפני שינויים בלתי רצוניים. לשם כך הוקמו רשות הגנים הלאומיים ורשות שמורות הטבע.
  החוק גם הסמיך את השר הממונה עליו להכריז על חי ועל צומח מחוץ לשמורות טבע כעל ערכי טבע מוגנים ולאסור את הפגיעה בהם.
  

חוק רשויות נחלים ומעיינות (התשכ"ט- 1965) - שמירה והגנה על ערכי טבע

חוק זה קובע הקמת "רשות נחל", שבין יתר תפקידיה היא ממונה על שמירת הנוף לאורך הנחל בשתי גדותיו והכשרת שטחים אלה לצורכי גנים ונופש.

חוק התכנון והבנייה (התשכ"ה - 1965) - טיפול באשפה

חוק זה הסמיך את הוועדה המקומית לקבוע בתכנית מיתאר הוראות הכוללות דרכים לאצירת אשפה, סילוקה, מקומות למזבלות ולהרחקת אשפה ופסולת לניצולם.
תקנות למניעת מפגעים (התשכ"ו - 1966) - מניעת רעש
על-פי תקנות אלה :

• לא יפעיל אדם בדרך עירונית צופר או אמצעי אזהרה כיוצא בזה מרכב, אלא אם הדבר היה דרוש לשם אזהרה למניעת סכנה.
• לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה, רשמקול, רמקול וכו' בין השעות 14:30 לבין 16:00 ובין השעות 23:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
• לא יבצע אדם עבודות תיקונים או שיפוץ בין השעות 22:00 לבין 6:00 בבניין המשמש למגורים.
• לא יפעיל אדם מכונות המונעות בכוח מכני לצורך חפירה, בנייה וכד' בין השעות 19:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
• לא יטלטל אדם פחי אשפה, מכלים, חביות וכו' בין השעות 22:00 לבין 6:00 באזור מגורים.
• לא ינהג אדם ברכב מנועי או בסירת מנוע זולת אם הותקן במפלט של הרכב או של הסירה משתיק-קול המונע רעש נפץ הבוקע מתוכו.
  

חוק תחנת הכוח תל-אביב (התשכ"ז - 1967) - שמירה על הסביבה

מכוח חוק זה הופעלה תחנת הכוח תל-אביב. בתקנות תחנת הכוח תל-אביב (התשכ"ח - 1968) נקבעו דרכי הפיקוח על הפעלת תחנת הכוח.
על-פי תקנות אלה, חברת החשמל תקים, תפעיל ותנהל תשע תחנות ביקורת (תחנות ניטור למדידת כמויות מזהמי האוויר). הנתונים שיאספו בתחנות יועברו ל"מפקח על ההפעלה לעניין בריאות והוא ינהל מעקב שוטף אחריהם." המפקח רשאי להורות על מצבי כוננות ועל שינויים בדרכי ההפעלה ויפקח על ביצוע הפעולות הנדרשות במצבים אלה.

חוק רישוי עסקים (התשכ"ח- 1968) – שמירה על איכות סביבה

חוק זה הסמיך את שר הפנים לקבוע מי יהיו בתי העסק הטעונים רישוי וזאת כדי להבטיח: איכות סביבת בית העסק, תנאי תברואה נאותים, מניעת מפגעים ומטרדים, בטיחות בבית העסק או בסביבתו, מניעת סכנות של מחלות בעלי-חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות.
בין העסקים שחויבו קבלת רישוי כנ"ל: תחנות דלק, בריכות שחייה, בתי אוכל.

תקנות למניעת מפגעים (התשל"ב - 1971) - איכות האוויר

על-פי תקנות אלה: "זיהום בלתי סביר של האוויר" הוא פליטת חומר שיש בה כדי לגרום לריכוזו באוויר או לדרגת השחרה במידה הגבוהה מהתקן.
אין לראות בתקנות אלה אישור לגרימת ריכוז חומרים או דרגות השחרה עד לתקנים, ואין בהן כדי לשלול את אחריותו של מי שגורם זיהום אוויר שהוא בלתי סביר אף אם אינו עולה כדי התקן.

תקנות למניעת מפגעים (התשל"ג - 1973) - פליטת חומר חלקיקי לאוויר

התקנות מגדירות :

• "חומר חלקיקי" - כל חומר, לרבות נוזל או מוצק, למעט אדי מים, הקיים בצורה של חלקיקים דקים.
• "חומר חלקיקי מרחף" - חומר חלקיקי שקוטרו פחות מ- 10 מיקרון המרחף באוויר.
• "קצב פליטה" - כמות החומר החלקיקי (בקילוגרם) הנפלטת לשעה כתוצאה מהתהליך.

על-פי תקנות אלה: "זיהום בלתי סביר של האוויר" הוא פליטת חומר חלקיקי מרחף לאטמוספרה בעת עיבוד חומר גלם בתהליך, במשקל העולה על קצב הפליטה הנקוב בתקנות.
עלה ריכוז החומר החלקיקי המרחף מעל לתקן, רשאים מנהל היחידה למניעת מפגעי זיהום אוויר במשרד הבריאות והרופא המחוזי להורות לכל בעל מפעל לנקוט באמצעים סבירים לחיסול המקורות הגורמים לזיהום האוויר ממפעלו.

תקנות למניעת מפגעים (התשל"ז - 1977) - מדידת רעש

התקנות קובעות מהו רעש בלתי סביר ומהו הסף העליון של רעש מותר על פי סוג שימוש הקרקע: מגורים, תעשייה וכד'.
בתקנות נקבע כי אם רעש נמשך יותר מ- 9 שעות בחלק היממה המוגדר כ"יום", יהיה גבולו העליון המותר 50 דציבלים בתוך דירה הנמצאת באזור מגורים. רמת הרעש המותרת בלילה היא 40 דציבלים.
התקנות מפרטות את שיטת המדידה, מכשיר הרעש ודרך החישוב של מפלס הרעש.

פקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן (התש"ם - 1980) - זיהום ים

פקודה זו מטילה אחריות על שפיכת שמן מכלי שיט למי-ים או לכל מקום ביבשה. הנושא באחריות הוא הבעלים או קברניטו של כלי השיט.

תקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה) (התשמ"ב - 1982) - שמירה על הסביבה

תקנות אלה קובעות כי לא תידון תכנית להקמת: תחנות כוח, שדות תעופה, נמלים, מפעלים לטיהור שפכים, כבישים ועוד, אלא אם הוכן וצורף לתכנית "תסקיר השפעה על הסביבה".
התסקיר בודק את הקשר בין התכנית המוצעת לבין הסביבה שבה היא מיועדת להתבצע, לרבות הערכות בדבר השפעות צפויות של התכנית על אותה סביבה ופירוט האמצעים הנדרשים על מנת למנוע את אותן השפעות שליליות.

חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים (התשמ"ג - 1983) - שמירה על הסביבה

חוק זה אוסר עישון במקומות ציבוריים כגון: בתי חולים, בתי קולנוע, תיאטראות, אולמי קונצרטים, ספריות, מעליות, אוטובוסים, מוניות וכד'.

חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון (התשמ"ג - 1983) – שמירה על הסביבה

חוק זה מטיל מגבלות חמורות בנוגע לפרסום מוצרי טבק.

חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת) (התשמ"ג - 1983) - זיהום ים

חוק זה אוסר הטלת פסולת מכלי שיט או מכלי טיס אלא על-פי היתר. הנושא באחריות הוא הבעלים או קברניטו של כלי השיט או הטיס.

חוק שמירת הניקיון (התשמ"ד - 1984) - השלכת פסולת

על-פי חוק זה:

• לא ישליך אדם פסולת, פסולת בניין או גרוטאות רכב ברשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים.
• אם הושלכה פסולת מתוך רכב, רואים את בעל הרכב, או את מי שנהג בו אותה עת, כאילו הוא השליכה. אם הושלכה גרוטאת רכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא השליכה.
• באוטובוס, ברכב ציבורי וברכב מסחרי, יקבע בעל הרכב או נהגו, בצורה גלויה לעין, שלטים המורים על איסור השלכת פסולת מהרכב.
• הרשות המקומית תקבע אתרים לסילוק פסולת בניין, גרוטאות רכב וגרוטאות אחרות.
• הרשות המקומית רשאית לסלק גרוטאות רכב שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד.
• לא ייצר אדם ולא ישווק יבואן מכלים למשקה, אלא אם מודפס או מוטבע עליהם, או על תווית שעליהם, סימון בדבר איסור השלכת פסולת.
• החוק מורה להקים "קרן לשמירת ניקיון", שמטרתה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת, לעידוד פעולות חינוך והסברה, לפיקוח הדינים לשמירת הניקיון ולאכיפתם.
• השר לאיכות הסביבה מוסמך למנות מפקחים לאכיפת החוק ו"נאמני ניקיון".
• החוק חל על אנשים פרטיים, תאגידים וגם על המדינה.

במסגרת החקיקה הבינלאומית, נחתמה בשנת 1985 "אמנת וינה" להגנה על שכבת האוזון. היא נכנסה לתוקף ב-1988, עם הצטרפותה של המדינה ה-20 לאמנה. חותמי האמנה קיבלו על עצמם להגן על בריאות האדם ועל הסביבה מפני פעילויות אנושיות המשנות או עלולות לשנות את שכבת האוזון.
בשנת 1987 נחתם "פרוטוקול מונטריאול" שבו מתחייבות המדינות החתומות על הפרוטוקול להגביל את צריכת הפריאונים במדינותיהן.

חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (התשמ"ח - 1988) – זיהום ים

חוק זה אוסר על הטלה או הזרמה של פסולת או שפכים ממקור יבשתי לים אלא על-פי היתר.

תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים) (התשנ"א - 1990) - פסולת מסוכנת

תקנות אלה מחייבות בעלי מפעלים לסלק בהקדם האפשרי כל פסולת שמקורה במפעל או המצויה בו ולא יאוחר מתום שישה חודשים ממועד היווצרותה, למפעל שברמת חובב, כשהיא ארוזה ומשונעת בהתאם להוראות.
התקנות אוסרות לסלק פסולת באופן אחר אלא אם הסילוק נעשה לצורכי מחזור הפסולת.

מקורות וקישורים

• מאור, ח., מגדיר איכות הסביבה, "חוקים ותקנות", הוצאת אאחר מאור, תל-אביב, 1993
• אתר המשרד להגנת הסביבה
• חוק איכות הסביבה​

בשנת 1992 התקיימה בריו דה ז'נרו פסגת כדור הארץ שעסקה באפקט החממה ובפתרונות אפשריים לבעיה. לקראת הוועידה הכינה וונדי בראואר (Wendy E. Brawer), מעצבת העובדת על פי תפיסת הקיימות, מפה של העיר ניו-יורק שכונתה The Green Apple Map.
מטרתה של המפה הייתה לעזור לתיירים ולתושבי העיר להתעניין בחיים ירוקים, באתרים טבעיים ובמקומות בעלי חשיבות תרבותית הקשורים לאיכות הסביבה בעיר ניו-יורק.

מקור: google green map

המפה של בראואר התקבלה בוועידת ריו בהתלהבות רבה, ובשנת 1995 נחנך פרויקט מפה ירוקה הבינלאומי. מערכת המפה הירוקה פיתחה את מושג "המיפוי הסביבתי" שהתפשט במהירות בכל העולם, וכיום קיימות מפות ירוקות של ערים כמו לונדון, טורונטו, טוקיו, קופנהגן וירושלים.

כל עיר המכינה מפה עוסקת בהכרח בבעיות ובשאלות המיוחדות לה בנושאי הסביבה. הכנת המפה, מעבר לערכה המעשי, מהווה זרז להגברת המודעות המוניציפלית לבעיות ולפתרונות הנדרשים. ארגון הגג הבינלאומי מכשיר ומפתח צוותי מיפוי בערים השונות בעולם, ותומך בפרויקטים שונים הקשורים להכנת המפה.
מעצבי הארגון פיתחו מערכת סמלים בינלאומית כדי ליצור האחדה בין המפות השונות. המערכת כוללת 125 סימנים המופצים בין יוצרי המפות השונות בעולם. סמלים אלה מסמנים על המפה מקומות בתחומי הטבע העירוני, כגון: צפרות, פארק וכדומה; התרבות האורבנית, כגון: בנייה ירוקה, אתרים לשימור; החיים הירוקים בעיר, כמו מיחזור, קומפוסט; גינה קהילתית, צרכנות ואוכל, כמו מקומות לקניית מזון אורגני, שימוש חוזר; מידע ירוק, כמו ארגון סביבתי, שבילי אופניים, תחבורה ציבורית, נגישות לנכים (עיצוב אוניברסלי) וכדומה. כך יוכל כל אדם, בין תושב ובין תייר, לזהות את הסימנים בכל עיר שאליה יגיע. עם זאת, מערכת הסימנים לוקחת בחשבון הבדלים בין מקומות שונים בעולם, ויש מפות שבהן סימנים הייחודיים להן.
כאמור, מעבר להיותה מאגר מידע חשוב, משמשת המפה זרז לפרויקטים קהילתיים שונים בנושאי הסביבה. היא מספקת לציבור מידע אמין ועדכני בנושאי איכות הסביבה באזור מגוריו ומאפשרת לו לדרוש שינויים או ליזום מהלכים לשיפור חייו. התוצאה היא העצמת הקהילה, חיבור בין אנשים ובין סביבתם והגברת השליטה של הקהילה על איכות חייה.
במקומות שונים הפכה המפה הירוקה גם לכלי חינוכי, כאשר בתהליך למידה של הנושא ילדים הכינו מפות קטנות של אזור מגוריהם. הילדים השתמשו באותם סמלים כמו במפות המקצועיות, אך ליוו אותם בתמונות, בטקסטים, בציורים ובשירים. הילדים לומדים להכיר ולמצוא בסביבתם מקורות סביבתיים "בני קיימא" ולהעריך את תרומתם לאיכות חיי הקהילה.
כיום קיימות מפות ירוקות רשמיות רבות של ערים ברחבי העולם, ומאות רבות נוספות שנוצרו בסדנאות השונות הן בידי נוער והן בידי מבוגרים. מעל 400 ערים ב- 50 מדינות אימצו את הרעיון. המפות הירוקות הן תוצר עיצוב מורכב (עיצוב לדפוס, לאינטרנט ועיצוב הסמלים) שנועד לקדם את תפיסת הקיימות במודעות ובמעשה, בחינוך ובדרך החיים.

מקורות וקישורים

• אתר Green Map
• אתר של Wendy E. Brawer 
•  אתר London 21 Sustainability Network
• אתר SAIC Green Map Project
• האייקונים של מערכת המפה הירוקה​

ההיבטים החברתיים, כמו שיקולים במעשה העיצוב, הם קדקוד במשולש הערכים שעליהם נשען העיצוב למען קיימות. מקדונאו ובראונגארט (McDonough and Braungart) ניסחו את משולש הערכים הזה באופן ברור. על פי תפיסה זו, העיצוב צריך לעמוד במבחן שלושת ה-E - Equity, Economy, Ecology כלומר, שוויון, כלכלה, אקולוגיה. קדקוד השוויון משמעו שמירה על צדק חברתי.

השאלות העולות הן האם העיצוב, תהליכי העיצוב ומוצרי העיצוב מעשירים או מרוששים אנשים וקהילות? האם הם מגבירים את הפער החברתי או מסייעים לצמצם אותו? האם תהליכי העיצוב ומוצרי העיצוב מעורבים בתהליכי ייצור נצלניים, למשל ניצול העובדים בסדנאות היזע,או משרתים ומקדמים את רווחת הפועלים ואת הצרכים של אוכלוסיות בעולם השלישי המהווים כ-90% מכלל אוכלוסיית העולם? מהם תהליכי העיצוב ומוצרי העיצוב המשרתים ומקדמים אוכלוסיות אלה ואוכלוסיות מיוחדות נוספות החיות בעולם המכונה "העולם הראשון", והן בעלות צרכים מיוחדים עקב מגבלות כאלה או אחרות?

גם קדקוד ערך הכלכלה במשולש הקיימות קשור בערכים חברתיים, במובן זה שהמוצרים צריכים להימכר במחיר שווה לכל נפש, ובה בעת להיות רווחיים לחברה המייצרת אותם ובמחיר הוגן לפועלים היצרנים.

בערך אקולוגיה הכוונה היא לתפיסת העיצוב המכונה מהעריסה לעריסה. המבחן הוא האם המוצר המעוצב עומד בקני המידה העיצוביים של הטבע: פסולת = מזון, הכרה והוקרה של הרב-גוניות כערך, וניצול אנרגיות מתחדשות מן הטבע (שמש ורוח).

עיצוב למען קיימות (Design For Sustainability) מתנה את הקיימות בעיצוב מתוך שיקולים של צדק חברתי. במקביל, ידועה גישה השמה דגש על ההיבטים החברתיים. גישה זו, הידועה בשמה עיצוב באחריות חברתית, (Socially Responsible Design) כוללת גם התייחסות לתפקיד העיצוב ביחס לסביבה. מובילי גישה זו נשענים על משנתו של ויקטור פאפאנק, שפרסם את הספר, "עיצוב למען העולם האמיתי" Design for the Real World. הם חותרים למצוא פתרונות עיצוביים המתייחסים לאקולוגיה, לחינוך, לבריאות, לסחר הוגן, לצדק חברתי ולזכויות האדם, תוך שילוב גישת העיצוב למען הקיימות ביחס לסביבה, לחברה ולכלכלה. בגישת העיצוב באחריות חברתית מתמקדים בנושאים ובאופני הפעולה הבאים: עיצוב למען אוכלוסיות העולם השלישי והאוכלוסיות המוחלשות בתוך הערים הגדולות, עיצוב למען אוכלוסיות מיוחדות וגם גישה עיצובית הדוגלת במציאת פתרונות כוללים למגוון אוכלוסיות. גישה זו מכונה "עיצוב אוניברסלי".

המעצבים בגישת האחריות החברתית ולמען הקיימות צריכים לפעול מתוך התחשבות בתהליכים חברתיים גלובליים שהתחוללו בעשרים השנים האחרונות בעולם כולו וגם בישראל. בתקופה זו חלה בישראל שחיקה במעמד מדינת הרווחה, והמדינה אינה מספקת באופן ראוי שירותים כמו חינוך, בריאות, הגנה על זכויות מיעוטים ועל זכויות העובדים, זכויות הפרט והפעלת תקנות למען איכות הסביבה. כתוצאה מכך קמו ארגוני אזרחים שאינם ממשלתיים, הדואגים לצרכים שהמדינה אינה מספקת לאזרחיה. ארגונים אלה מייצגים כוחות עולים של החברה האזרחית. הם פועלים מתוך אינטרסים של כלל התושבים, ומתפקדים כגורם מגן ומסייע כנגד הכוחות השרירותיים של כלכלת השוק הגלובלית ושל המדינה, שהשיטה הכלכלית הזאת החלישה אותה. מכאן, שהמעצבים בעלי מחויבות חברתית והפועלים למען קיימות חייבים לפעול בשיתוף פעולה עם ארגונים אלה. בישראל פועלים לא מעט ארגונים של החברה האזרחית, כגון: ארגון שתי"ל, ארגון הסטודנטים מגמה ירוקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, וארגונים הנוקטים בפעולה רדיקלית, כגון "פעולה ירוקה" .
בפרק זה נבדוק ביתר פירוט כיצד סוגיות כמו צדק חברתי, צדק סביבתי וזכויות אדם יכולות להיפתר על ידי פעולות עיצוב הנובעות מתוך ערכים של מחויבות חברתית וסביבתית.​

המונח "המגזר השלישי" הוא מונח-גג לכל הארגונים ללא כוונת רווח (מלכ"רים) הפועלים במדינה למען מטרות שונות. שם זה מבדיל אותם משני המגזרים העיקריים במדינה – המגזר העסקי, הפועל למטרות רווח, והמגזר הציבורי, הכולל את מוסדות המדינה והרשויות המקומיות. קשה לאפיין את המגזר השלישי באופן חד משמעי, כיוון שמטבעו הוא הטרוגני מאוד ומורכב מארגונים שונים בעלי מטרות מגוונות ולעתים אף סותרות זו לזו. המגזר השלישי כולל עמותות וארגוני צרכנים, ארגוני צדקה, ארגוני עובדים, ארגונים קהילתיים, ארגוני שמירת איכות הסביבה וכדומה. למרות זאת, ניתן למצוא כמה מכנים משותפים המאפיינים מגזר זה – הרצון לפעול ולעזור במקומות שבהם המדינה אינה מספקת פתרונות ממשיים או הגנה מספקת לאזרח, פעילות למען מטרות חברתיות המטיבות עם הכלל, פעילות התנדבותית והתבססות על כספי תרומות.

על פי החוקרים סלומון ואנהייר (2003), הגדרת ארגון השייך למגזר השלישי כוללת חמישה פרמטרים:

1. על הארגון להיות פורמלי.
2. על הארגון להיות נפרד ממערכת המדינה.
3. אסור לארגון לחלק רווחים.
4. על הארגון להיות בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות אליו.
5. על הארגון להיות בעל מרכיב פילנתרופי ו/או וולונטרי.

בישראל, מבחינת מעמד חוקי, מוכרים רוב ארגוני המגזר השלישי כעמותות רשומות אצל רשם העמותות. עם זאת, קיימים סוגים אחרים של ארגונים כגון שדולות, אגודות שיתופיות, מוסדות דת ועוד, אשר לכל אחד מהם מעמד חוקי שונה. בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל היווה המגזר השלישי חלק משמעותי מהקמת הבסיס למדינה בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות וכדומה. לאחר הקמת המדינה התאפיינו המוסדות השלטוניים בריכוזיות יתר, אבל בעשורים האחרונים, עקב צמיחת הפערים החברתיים והאבטלה במסגרת הכלכלה הגלובלית, הולך וגדל תפקידם למעל 13% מהתוצר הגולמי. לדוגמה, בשנת 1996 היו רשומות בישראל 23,000 עמותות ועד סוף שנת 2005 גדל מספרן ל- 41,000. בשנת 2002 נאמד סך כל ההכנסות השוטפות של המגזר השלישי ב- 65 מיליארד שקלים.
תהליך זה הוא חלק מהתמוטטותה של מדיניות מדינת הרווחה הישראלית, הצוברת תאוצה בשנים האחרונות עם הפרטת המשק והמעבר לשיטה כלכלית של קפיטליזם דוהר. המגזר השלישי מציע לא פעם פתרונות יצירתיים ושירותים בעבור אזרחים שהמגזר הציבורי אינו יכול לפתור את בעייתם. קיומו של מגזר שלישי מגוון ופעיל נתפס בעיני רבים כתנאי הכרחי לקיום הדמוקרטיה ולשמירה על אינטרסים של קבוצות מיעוט, והוא מבטא הלכי רוח בציבור שאינם זוכים להתייחסות מספקת מהמדינה.
בגלל המגוון הרב של הארגונים ומעמדם החוקי המשתנה, קיים קושי אובייקטיבי לרכז את המידע על פעילותו ואופיו של המגזר השלישי. בשנים האחרונות נעשה מאמץ מרוכז לאסוף מידע זה, עקב עליית חשיבותו של המגזר והרצון לפתח מדיניות אחידה שתאפשר למצות את הפוטנציאל הטמון בו. נערכו מחקרים לבדיקת פרמטרים שונים, כמו מחקרן של פרופ' הדרה בר וד"ר אסתר יקוביץ, שבדקו את מידת הפורמליזציה הקיימת בארגוני המגזר השלישי ומידת השפעתה על מודעות החברים בעמותה לחובותיהם המשפטיות-פורמליות כלפי הארגון. מחקר נוסף ערכה ענבל אבו בנושא "תפיסות, עמדות והעדפות לקוחות בשוק הסיעוד המעורב". המחקר בדק את תפיסותיהם ועמדותיהם של לקוחות בשוק הסיעוד, המורכב מתערובת של גופים מהמגזר העסקי ומהמגזר השלישי. המחקר בחן את מידת המוטיבציה של הלקוחות לקבל את השירותים מגוף עסקי לעומת מלכ"ר, וגילה כי הלקוחות מעדיפים שירותי מלכ"ר, הנתפסים כאמינים יותר.
יש הטוענים כי במצב הנתון כיום המונח "המגזר השלישי" כבר אינו עושה צדק עם כמות הארגונים והשפעתם על המשק, ויש להחליפו במושג "המגזר הראשון". יתר על כן, רבים רואים את התאוצה שתופס המגזר השלישי כמבורכת וכחלק חשוב מבנייתה של חברה בריאה וצודקת יותר. על פי תפיסה זו יש לצמצם את מעורבות המדינה בחיי הפרט כמה שיותר, ולהגביר את המעורבות של האזרחים עצמם בשליטה על חייהם וגורלם. לעומת זאת, נטענת הטענה כי העמותות במגזר השלישי מונעות מהמדינה לחזור ולתפוס את מקומה כאחראית על שירותי הרווחה, החינוך והבריאות.

מקורות וקישורים

• המרכז הישראלי לחקר המגזר שלישי, אוניברסיטת בן גוריון
• בלוי, מ., "מה תפקידו של המגזר השלישי?", NRG מעריב, 28/11/06
• המגזר השלישי, ויקיפדיה
• הפרטה והתחזקות המגזר השלישי בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010​
  

זכויות האדם והאזרח הוגדרו במהלך המהפכה הצרפתית, בשנת 1789.

ההשתלטות על הבסטיליה ב-14 ביולי 1789, מקור: ויקיפדיה

בהקדמה להצהרת זכויות האדם והאזרח שנכתבו באסיפת המהפכה נכתב:
"נציגי העם הצרפתי, שנתכנסו באספה הלאומית, רואים את אי ידיעת זכויות האדם, את השכחה שלהן או את הזלזול בהן כסיבות היחידות של פגעי הציבור ושל שחיתות הממשלות. לכן החליטו להסביר בהצהרה חגיגית זו את זכויות האדם הטבעיות, הבלתי משתנות והקדושות. זאת כדי שהצהרה זו, אשר תהיה תמיד לנגד עיני כל בני החברה האנושית, תזכיר להם תמיד את זכויותיהם ואת חובותיהם".

לאחר מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה, ב-10 בדצמבר 1948 ארגון האומות המאוחדות שב וניסח את זכויות האדם והאזרח. האו"ם, שמנה אז כמה עשרות מדינות, הכריז על המסמך שהוציא "ההכרזה העולמית בדבר זכויות האדם" כעל אמת-המידה להערכת ניהול תקין של כל שלטון על פני כדור הארץ. ההכרזה כללה 30 סעיפים שלהם זכאי אדם מעצם היותו אדם.
בפתיח להכרזה נכתב: "לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם כרמת הישגים כללית לכל העמים והאומות, כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו, ולהבטיח באמצעים הדרגתיים, לאומיים ובינלאומיים, שההכרה בעקרונות אלה וההקפדה עליהם תהא כללית ויעילה בקרב אוכלוסי המדינות החברות ובקרב האוכלוסים שבארצות שיפוטם".
אם כן, זכויות האדם הן אותן זכויות טבעיות שכל אדם זכאי להן מעצם קיומו. השלטון אינו זה המעניק לו אותן ואף אינו יכול לשלול אותן ממנו, אך תפקידו הבלתי מתפשר של השלטון הוא להגן על זכויות אלו ולממש אותן.

זכויות האדם המקובלות כיום בחברות הדמוקרטיות הן:

1. הזכות לחיים ולביטחון – "כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף ג').
2. הזכות לחירות (ונגזרותיה) – "כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא הפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בסוגיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף ב').
3. הזכות לקניין – "כל אדם זכאי להיות בעל קניין, בין לבדו ובין ביחד עם אחרים. לא יישלל מאדם קניינו דרך שרירות" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף י"ז).
4. הזכות לשוויון – "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף א').
5. הזכות להליך משפטי הוגן – "כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים שעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף י').
6. הזכות לכבוד (ונגזרותיה) – "לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף ה').

זכויות האזרח המודרניות הן:

1. הזכות לבחור – "רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם יביע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעיתים מזומנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזה" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף כא' 3).
2. הזכות להיבחר – "כל אדם זכאי להשתתף בהנהלת ארצו, בין השתתפות ישירה ובין דרך נציגות שנבחרה בבחירות חופשיות. כל אדם זכאי לשוויון בכניסה לשירות במנגנון של ארצו" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף כ"א 1,2).
3. חופש ההתארגנות – "כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף כ').
4. הזכות למתוח ביקורת על השלטון – "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות" (הכרזת האו"ם, 1948, סעיף י"ט).

לזכויות אלה, שנהוג לכנותן "הזכויות האזרחיות-פוליטיות", נוספות "זכויות כלכליות- חברתיות:

1. הזכות לעבוד והזכות לתנאי עבודה הוגנים
2. הזכות לתנאי מחיה נאותים
3. הזכות לחינוך
4. הזכות לבריאות

בזכות לתנאי מחיה נאותים כלולות כמובן גם הזכות לאוויר ומים נקיים והזכות למגורים בתנאים סניטריים נאותים.
"האגודה לזכויות האזרח", הארגון המוכר בישראל, ניסחה את האחריות הכפולה של המדינה בהקשר לזכויות אזרחיה וכל בני האדם החיים בחסות שלטונה, בשמירה על זכויות ובהענקה של זכויות, באופן הבא:
"תפקידה של המדינה הוא כפול: מצד אחד, מוטלת עליה החובה להימנע מלפגוע ללא הצדקה בזכויות האדם - חופש התנועה, חופש הדת, המצפון והאמונה, חופש הביטוי ופרטיות. ומצד שני, מחויבת המדינה לנקוט אמצעים שונים ולפעול על מנת להגן על זכויות האדם - על חייו, ביטחונו וכבודו, ולהבטיח לתושבים ולאזרחים במדינה תנאי מחיה נאותים ונגישות לשירותים חברתיים".
ועם זאת, בישראל יש עשרות ארגונים שמטרתם להגן על זכויותיהן של קבוצות חלשות בחברה. הם נתמכים על ידי "הקרן החדשה לישראל". ארגונים אלה קמו בעקבות אי-הנשיאה בנטל של המדינה באחריותה הכבדה כלפי אזרחיה והאנשים החיים בחסות שלטונה ובעקבות המצב בחברה הישראלית, שבו קיימות "קבוצות מסוימות החשופות יותר מאחרות לסכנה של פגיעה בזכויותיהן". על הקבוצות האלו נמנים: ערבים אזרחי ישראל, ביניהם בדואים החיים בעוני מחפיר וללא תנאים בסיסיים בכפרים בלתי מוכרים, פלסטינים הנתונים תחת שלטון ישראל בשטחים, עולים חדשים יוצאי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה הזקוקים לסיוע משפטי בהסדרת מעמדם האזרחי, נשים עגונות ומסורבות גט, מהגרי עבודה, קורבנות סחר בנשים ובגברים, אנשים עם מוגבלויות.
בהקשר שבין זכויות אדם לבין תכנון אדריכלי וסביבתי יש לציין במיוחד את עמותת "במקום". "עמותת במקום – מתכננים למען זכויות בתכנון" שמה לה למטרה "לקדם שוויון ושקיפות במדיניות התכנון והפיתוח בישראל, להפיץ ידע בתחום התכנון ולהילחם בשימוש בתכנון כאמצעי לשליטה ולהפרת זכויות".

הפרות רבות של תקנות להגנת הסביבה ופגיעה בזכות לתנאי מחיה נאותים דורשות הגנה משפטית והתרעות שוטפות. המקרה של התפוצצות חומר מסוכן שאירע לאחרונה במפעל מכתשים ברמת חובב ואשר סיכן את תושבי הסביבה, הוא רק דוגמה אחת שבטיפולה חברו מספר ארגונים שלקחו על עצמם את ההגנה על אזרחים הגרים בסביבה, ובמיוחד על התושבים הבדואים, החשופים לסכנות באופן מיוחד, בגלל תנאי המחיה הירודים שלהם ובגלל האיום מחומרים מסוכנים של המפעל הסמוך למקום מגוריהם. על כך ניתן לקרוא בדו"ח שנכתב בעקבות האירוע במפעל מכתשים ברמת-חובב ביום 13.8.07. שותפים לכתיבת הדוח היו ועד הישוב ואדי אל-נעם והארגונים "במקום", האגודה לזכויות האזרח, מגמה ירוקה, רופאים לזכויות אדם ושתי"ל.

קישורים

• האגודה זכויות האדם –  זכויות האדם בכנסת
•  הספרייה הווירטואלית של מטח – זכויות אדם ואזרח

מקורות

• אדן, ח.(מרכזת), להיות אזרחים בישראל במדינה יהודית ודמוקרטית, הוצאת מעלות
• הראל, י., ניסן, נוה, עניין אזרחי, הוצאת רכס פרויקטים חינוכיים, ישראל, 2005.
• זנדבק, נ., נעמי יוספסברג, זכויות או לא להיות, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל
• נוה, נ., אזרחות – האתגר, הוצאת מטח, תל-אביב, 2001.​

המועצה לזכויות האדם של האו"ם

החל משנת 1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הגנה על זכויות האזרח ברחבי העולם הייתה מרכז פעילותו של האו"ם. האו"ם הכריז אז כי זוועות המלחמה ההיא אסור להן שיחזרו עוד לעולם. באותה הכרזה נאמר כי הגנה על זכויות האדם וכבודו היא "הבסיס לחופש, צדק ושלום עולמי". שלוש שנים מאוחר יותר, ב-10 בדצמבר 1948, פרסמה האסיפה הכללית של האו"ם את הכרזת זכויות האדם. האו"ם רואה עצמו כגוף שמטרתו העליונה היא הגנה על זכויות האדם בכל מקום בעולם. אתר המועצה עוסק בכל ההיבטים של פעילות האו"ם בתחומי זכויות האדם: דיווחים שוטפים מן הנעשה בעולם, כתבות נושא, דיווחים על פעילויות האו"ם, על כנסים והרצאות, פרסומים שונים וכיו"ב. האתר כולל גם קישורים, ומנוע חיפוש לכל מידע הקשור בנושא.  

האגודה לזכויות האזרח בישראל

האגודה לזכויות האזרח בישראל היא גוף בלתי תלוי, א-פוליטי, שהוקם בשנת 1972 כמתווך בין האזרח ובין הרשויות. מטרת האגודה היא להגן על האזרח מפני הרשויות מפני כל עוולה או אי- צדק שנעשה לזכויותיו על ידן. בישראל, שבה הביטחון עומד בראש מעייניי הרשויות, זכויות האזרח (זכויות האדם) מקבלות מעמד משני, ועל כן הוקמה האגודה. חזון האגודה מבוסס על מגילת זכויות האדם שהוכרזה באו"ם בשנת 1948 בשילוב עם ערכי מגילת העצמאות, והיא עוסקת בכל תחומי החיים. פעילות האגודה ממומנת על ידי תרומות וללא תלות בגוף פוליטי כלשהו. פעילות האגודה מתמקדת בראש ובראשונה בתחום החקיקה, ובהעלאה ובקידום של הצעות חוק הקשורות לזכויות האזרח. מעבר לכך, האגודה מעניקה ייצוג משפטי ועוסקת בפעילות חינוכית באמצעות פרסומים, השתלמויות וסדנאות בתוך מערכת החינוך ומערכות הביטחון השונות. בתחום הקהילה, האגודה תומכת בקידום מעמדם של העובדים הסוציאליים, ומסייעת להם בתפקידם ובהשתלמויות שונות. האגודה מפעילה "קו חם" לפניות הציבור הן בטלפון והן באמצעות מכתבים, וכן מרכז מידע הכולל ספרייה ואתר אינטרנט המתעדכן מידי יום. מרכז המידע עוסק גם בהכנת דוחות שוטפים על מצב זכויות האזרח בארץ ובשטחים. בנוסף, האגודה מקיימת מפגשים עם הציבור באמצעות כנסים, רבי שיח והרצאות. בחודש דצמבר מידי שנה מקיימת האגודה את "שבוע זכויות האזרח", המציין את "יום זכויות האדם הבינלאומי" בשבוע של דיונים בכנסת, אירועים תקשורתיים, דוכני הסברה ועוד. בראש האגודה כיום (2007) עומד הסופר, יליד בגדד, סמי מיכאל. בנוסף לנשיא האגודה, נבחרים כל שנתיים 13 חברי הנהלה ו-3 חברי ועדת ביקורת.

עמותת סחר הוגן (Fairtrade Foundation)

עמותת סחר הוגן נוסדה באנגליה בשנת 1992 על ידי כמה ארגונים וביניהם: CAFOD – ארגון קתולי לתמיכה במדינות נחשלות, Christian Aid – ארגון נוצרי לתמיכה באזורי מצוקה, Traidcraft – ארגון סחר הוגן הנלחם בעוני, ומאוחר יותר הצטרף אליהם ארגון הנשים הגדול בבריטניה Women's Institute. עמותת סחר הוגן חברה בארגון סחר הוגן עולמי - FLO שהוקם כארגון גג לעמותות מסוג זה בשנת 1997

 ויש בה (2007), כ-50 עובדים ו-30 מתנדבים. מחלקות העמותה הן יחסי מסחר, תקשורת, רישוי, וכספים. מטרת העמותה היא לבדוק ולוודא כי צרכנים מעוטי יכולת במדינות נחשלות יקבלו מחיר מינימום על מוצרים, מחיר שיכסה את עלות הייצור ויאפשר רווח מינימלי ליצרן. כיום (2007) מנהלים את העמותה מייק גינדי(Mike Gidney) ועוד תשעה חברי הנהלה. דרכי הפעולה של העמותה הן בדיקת מחירי מוצרים והענקת תו תקן סחר הוגן למוצרים העומדים בדרישות ובקריטריונים שקבעה העמותה. כל יצרן המבקש לסמן את מוצריו בתו התקן צריך לחתום על הסכם רישוי עם העמותה. במקביל, עוסקת מחלקת התקשורת של העמותה בהעלאת המודעות לתו התקן שלה ולחשיבותו. כדי להשיג זאת, במשך שבועיים בכל שנה חברי העמותה יוצרים קשר עם חנויות, בתי ספר וכנסיות ברחבי המדינה, ומגיעים אליהם למטרות הסברה. בנוסף, העמותה מפרסמת באופן קבוע את פעילותה בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית, ומפעילה אתר אינטרנט פעיל. 

רעיון הצדק החברתי מהווה את אחד מבסיסי החברה הדמוקרטית בכל הזמנים. מעצם הגדרה זו הוא רעיון המשתנה בהתאם לנסיבות של תקופתו, אך ניתן לומר כי העידן המודרני, המתחיל במאה ה-18 עם תנועת ההשכלה והמהפכה הצרפתית, הפך את רעיון הצדק החברתי למקודש ולערך עליון.

מושג הצדק החברתי נולד באמצע המאה ה-19 ומשמעותו היא חלוקה צודקת של משאבים חברתיים וכלכליים על ידי מוסדות השלטון הפוליטיים לאזרחים. הטובין החברתיים כגון תעסוקה, שירותי חינוך, טיפול רפואי, דיור, קניין ומצד אחר גם חובות כגון שירות צבאי, מיסים וכיו"ב, הם תוצר של שיתוף פעולה בין אנשים והם מחולקים מתוך עקרונות צדק כוללים.

פילוסופים רבים, כמו הובס, לוק ומאוחר יותר רוסו, מרקס ורולס עסקו בנושא זה בהרחבה. בבסיס רעיון הצדק החברתי אצל כולם עומד אידיאל של שוויון בין בני אדם ושל חברה המאפשרת קיום הוגן ליחידים ולקבוצות מיעוט ומקבלת את השונה כמות שהוא. הפילוסוף האמריקני ג'ון רולס (John Rawls, 1921 – 2002), טוען בספרו "תיאוריה של צדק" (1971) כי מצב שבו בני האדם שווים בעצם אינו מתקיים במציאות. על כן, כדי להגיע לצדק חברתי אמיתי יש ליצור מה שהוא מכנה "מסך בערות", כלומר מצב שבו חוקי החברה ייקבעו על ידי נציגי כל המעמדות מבלי שיהיו מודעים למעמדם האישי. כך לא יוכלו לנתב את החוקים לטובת קבוצה זו או אחרת ויגיעו להגדרה "נקייה" של שוויון. ספרו של רולס יצר מהפכה מחשבתית שגררה תגובות רבות ושינה את המחשבה בנושא "צדק חברתי".

על פי פרופ' וולפגנג מרקל (Wolfgang Merkel, 2002), ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת היידלברג, הפך המושג "צדק חברתי" לשיח מפתח בפוליטיקה של סוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21. הסיבות המרכזיות לכך הן דווקא צמיחת הפערים החברתיים בין המעמדות העליונים לבין המעמדות התחתונים ותהליכי הגלובליזציה המואצים באירופה. גורמים אלו, יחד עם התיאוריה הפסימית של רולס שהוזכרה לעיל, הביאו רבים לכדי בדיקה מחודשת של עקרונות הצדק החברתי ואפשרויות יישומם הממשי. מרקל טוען שיש למצוא את שביל הזהב בין הפילוסופיה לבין הפוליטיקה של הצדק.

בספרו "תיאוריות של צדק חברתי" (2007) טוען יוסי דהאן: "אחד הטעמים המרכזיים לכתיבת הספר הזה הוא תסכול עמוק על היעדר דיון רציני ועמוק בשאלות של צדק חברתי, במדינה שבה ממדי העוני ואי-השוויון הם מן הגדולים במדינות המערב, הפערים החברתיים והכלכליים בין המעמדות הולכים ומתרחבים, זכויות אדם של אנשים החיים במשטר כיבוש מופרות באופן יומיומי, הקשרים בין בעלי ההון לאנשי השלטון הולכים ומתהדקים, והזדמנויות חינוכיות הופכות להיות יותר ויותר תלויות ברקע החברתי של ההורים ואמצעיהם הכלכליים".

הספר פורש את הדיון התיאורטי הבינלאומי שהתפתח בעולם המערבי מאז ובעקבות "תיאוריה של צדק" של רולס (1971), ומציג את המשכה ואת הביקורת עליה. בישראל, הוא טוען, הדיון בצדק ציבורי נדחק לקרן זווית בגין העיסוק הביטחוני המשתלט על סדר היום. מעבר לכך, שולטת בכיפה תפיסה ניאו-ליברלית, המקדשת את צמצום מעורבותה של המדינה בחיי הכלכלה ואת השוק החופשי. על פי תפיסה זו יש להרחיב את ההגנות על זכות הקניין והחירויות הכלכליות, להפריט נכסים ציבוריים, להפחית מסים – בעיקר לבעלי ההכנסות הגבוהות, ובעצם לצמצם את מדינת הרווחה. תפיסה זו שמה דגש על חופש הקניין ולא על כבוד האדם, ואין בה מקום לצדק חברתי: "ישראל אימצה גרסה וולגרית של ניאו-ליברליזם, שמשמעה אינדיבידואליזם קיצוני הרואה כל מעורבות של המדינה בספירה הציבורית כבלתי מוסרית כי היא פוגעת בזכויות של פרטים, וכל מעורבות כלכלית של המדינה כבלתי-יעילה משום שכל מה שהמדינה מנהלת היא בהכרח מנהלת רע".

מקורות וקישורים

• אתר המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי
• כתב אמנה חברתית – צדק חברתי למען העם, אתר זולו
•  שמואלוף, מ., "צדק צדק תרדוף", Ynet, ספרים, 18/03/08
• אסופת מאמרים בנושא צדק חברתי, אתר מאמרים
• אתר איתך-משפטניות למען צדק חברתי
• צדק חברתי כלכלי, אתר שתיל​
  

שימור מבנים מוגדר כדאגה להמשך קיומם של מבנים בעלי ערך תרבותי, היסטורי או אדריכלי. האתרים המיועדים לשימור מחולקים על פי חמישה קריטריונים:

1. אתרים בעלי חשיבות לאומית, שבהם התרחש אירוע היסטורי או לאומי.
2. אתרים בעלי חשיבות מקומית, המהווים חלק מההיסטוריה של יישוב או אתר.
3. אתרים או מבנים המהווים דוגמה אופיינית לתרבות או לתקופה.
4. אתרים או מבנים המהווים דוגמה אדריכלית מבחינה סגנונית או טכנולוגית.
5. מבנים שבהם התגוררה דמות היסטורית בעלת חשיבות לאומית או תרבותית.
   

מתוך אתר העמותה לשימור אתרי מורשת בישראל

שימור מבנים מתחלק לשימור מבנים בודדים ולשימור אתרים או מתחמים. "מתחם" הוא כינוי לקבוצת מבנים בעלי מכנה משותף - תרבותי, אדריכלי או היסטורי. בשימור מתחם שומרים על צורתו המקורית של המתחם, על חזיתות הבתים ועל המבנה הכללי. במבנה בודד נהוג לשמר את צורתו המקורית, אך לשלב בו מערכות ותשתיות מודרניות ולדאוג לתחזוקה וחיזוק.
בנוסף, יש להבדיל בין שימור מבנה ובין שחזור מבנה. השימור מתייחס, כאמור, למבנה הקיים בשלמותו, והוא דורש תחזוקה וחיזוק. השחזור מתייחס למבנה הרוס או פגום בחלקו. בפעולת השחזור מוסיפים למבנה הקיים חומרים וחלקים המדמים את מבנהו המקורי. לעתים משחזרים את חזיתות המבנים בלבד, כלומר משלבים במבנה מודרני חזית מתקופה קדומה יותר.
לשימור מבנה יש היבטים חוקתיים וכלכליים. על נכס המוכרז כמיועד לשימור חלות הגבלות חוקתיות שונות, שאינן חלות על נכס רגיל. לעתים שוויו של הנכס נפגע על רקע הכלכלה המקומית והמצב החוקתי בישראל. הסיבה לכך היא שהעלות הכלכלית לשימור מוטלת בעיקר על בעל הנכס, ולכן מקטינה את הביקוש לנכס, הנתפס בדרך כלל כבעל ערך היסטורי נמוך יותר מערכו הכלכלי.
המצדדים בשימור מבנים ואתרים רואים בפעולה זו חשיבות היסטורית, תרבותית, לאומית וחברתית ממדרגה ראשונה.
לעומתם, המבקרים נוהגים לטעון שלוש טענות כנגדה:
השימור הוא פעולה יקרה ומורכבת, העונה לצרכים אינטלקטואליים של שכבה קטנה מאוד בציבור. כאשר נעשה שימור, הוא אינו אותנטי דיו. כאשר משמרים מבנה בודד, נוצרת זרות מגוחכת של המבנה בסביבתו.

בשנת 1984 הוקמה "המועצה לשימור אתרים" כמחלקה בתוך "החברה להגנת הטבע". המועצה הוקמה עקב שורה של מעשי פגיעה וחבלה באתרים היסטוריים. בראש המועצה עומד מאז הקמתה יוסי פלדמן. בשנת 2007, כ-23 שנים לאחר תחילת פעילותה, הפכה המועצה לשימור אתרים לגוף עצמאי בעל שם חדש: "המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל". המועצה החדשה, שתקציבה הראשוני עמד ב- 2007 על כ- 20 מליון ₪, סופחה למשרד התרבות, המדע והספורט, והקימה שתי חטיבות חדשות: נאמני שימור וחטיבה צעירה.
רוב הפעילים במועצה הם מתנדבים, העוסקים בניהול מאבקים לביטול צווי הריסה או תכניות מיתאר הפוגעות באתרים היסטוריים. כמו כן המועצה עוסקת בגיוס כספים לשיקום אתרים ומבנים, במציאת פתרונות משפטיים וטכניים לאתרי שיקום, ובתחזוקת אתרים קיימים. מעבר לכך המועצה רואה חשיבות עליונה בהגברת המודעות הציבורית, ויוזמת תכניות חינוכיות.
מטרותיה המוצהרות של "המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל" (כפי שמופיעות באתר הבית) הן:

1. איתור והצלת מבנים ואתרים היסטוריים, המייצגים את ראשית ההתיישבות והקמת מדינת ישראל.
2. שיקום ושימור הנכסים ההיסטוריים והעמדתם לטובת הציבור.
3. חינוך לשימור המורשת הבנויה של ארץ ישראל תוך הקניית ערכי זהות והזדהות.
4. ייזום תהליכי שימור במסגרת התכנון המוניציפלי בשיתוף התושבים, ומינוף הכוח הציבורי ליישום התפיסה.
5. גיוס נאמני שימור וחשיפת הציבור הרחב לנכסי המורשת, באמצעות ימי עיון וסיורים.
6. הנעת תהליכי חקיקה לשיפור ההגנה על מבנים ואתרים.

מקורות וקישורים

• אתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
• הערך שימור מבנים מתוך הוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
• אינדקס אדריכלים – שימור מבנים
• דברי הסבר לחוק התכנון והבניה (תיקון 31), תכנית לשימור אתרים, התשנ"א - 1991 (התוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה)
• גנח, א., שימור מבנים מהו?, 14/03/07, אתר אחוזת בית-הנדסה ובינוי
• סבר, ע., שימור מבנים מהכח אל הפועל, 05/04/07, אתר מאמרים
• סבר, ע., שימור מבנים: רקע כללי, אתר אדריכלות ובנייה בישראל
• סבר, ע., שימור מבנים: התועלת החברתית והכלכלית, אתר אדריכלות ובנייה בישראל
• סבר, ע., שימור מבנים: הלכה למעשה, אתר אדריכלות ובנייה בישראל
• פז, ר., שימור מבנים כמנוף לפיתוח הפריפריה, 15/11/09, אתר גלובס
• ערכים שונים על שימור בניינים בתל-אביב ומחוץ לה ועל היבטי שימור מתוך אתר מט"ח​

אחד הגורמים המזהמים ביותר על פני כדור הארץ הם הצבאות השונים, ובמיוחד בזמן פעילות מבצעית או מלחמה. צבא, מעצם הגדרתו, הוא גוף גדול, העוסק בחומרים מסוכנים ומזהמים, משתמש בדלקים ובמשאבים רבים, עובד עם ציוד מתוחכם המייצר קרינה ושפכים, ובל נשכח את הגורם האנושי – אלפי אנשים העוסקים במלאכה יום-יום, רובם בעלי מודעות נמוכה לנושא.

חיילי צבא הגנה לישראל, מקור: ויקיפדיה

בזמן מלחמה הופכת הבעיה לחמורה בהרבה. המלחמה דוחקת הצידה כל עיסוק אחר, והניצחון הופך למטרה המקדשת את כל האמצעים. במלחמת המפרץ של שנת 1991, הציתו העירקים 600 בארות נפט בשטח כווית. הפיח שעלה מהשריפה הגיע עד קשמיר שבהודו, מרחק של 3200 ק"מ, ויצר החמרה קשה באפקט החממה ובהעשרת אחוז הפחמן הדו- חמצני באוויר. בנוסף, נשפכו כמויות אדירות של נפט לים וגרמו לכתם נפט בקוטר של בין 30 ק"מ ל-80 ק"מ. כתוצאה מכך נגרמו נזקים בלתי הפיכים למתקני התפלת מים, לדיג, לבעלי החיים באוויר ובים ולצמחייה.
בדוח מבקר המדינה של שנת 2005 הקדיש השופט אליעזר גולדברג 40 עמודים, כמעט מחצית מהחלק העוסק בצה"ל, לנושא איכות הסביבה. כ-40% משטחה של מדינת ישראל בשנות ה-2000 נמצאים בזיקה כלשהי לכוחות הביטחון, שהפכו לגורם ראשון במעלה המזהם ופוגע בסביבה.

המבקר קובע כי צה"ל עומד בתקנות איכות הסביבה פחות מכל מפעל ישראלי ממוצע, וכי התקציבים המוקדשים לטיפול בבעיה מגוחכים. "לפעילות צה"ל יש פוטנציאל ממשי לפגיעה בסביבה ולזיהום האוויר, הים, הקרקע והטבע באמצעות גורמי הזיהום והפגיעה הבאים: פסולת מוצקה ונוזלית, שפכים, חומרים מסוכנים, רעש וקרינה. בדוח זה הועלו ליקויים, חלקם יסודיים, המצביעים על תמונת מצב מדאיגה בקשר לטיפול של צה"ל ומשרד הביטחון בנושא איכות הסביבה".

כך למשל, 60% מתוך 270 תחנות הדלק הצבאיות ממוקמות באזורים בעלי רגישות גבוהה לזיהום מי תהום, ורובן אינן פועלות על פי תקנות הבטיחות למניעת ספיגת דלקים בקרקע. בבסיסי חיל האוויר מותקנים עשרות מכלי דלק סילוני שאין בהם מערכת לאיתור דליפות ולא מתבצעות בהם בדיקות אטימות. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2004, נשפכו כ- 4000 ליטר של דלק סילוני, המזהמים את הקרקע ואת מי התהום, ובראשית 2003 מעל 13,000 ליטר, כתוצאה מדליפה בצינורות.

גם מערכת סילוק השפכים בצה"ל כלל אינה עומדת בתקנות ובחוקים המגנים מפני זיהומים, ובדוח מבקר המדינה נכתב כי אכיפת ההנחיות אינה מספקת וכי המודעות בקרב קציני צה"ל והחיילים נמוכה ולא נעשה די כדי להעלותה לרמה הרצויה. אחת הבעיות המרכזיות נוגעת למערכת סילוק השפכים, המבוססת על בורות ספיגה מיושנים שאינם עומדים בתקן. על צה"ל להתנתק מבורות אלו ולהתחבר למערכת הביוב האזרחית, או להחליפם בבורות אטומים, אך פעולות אלו נעשות בהיקף מצומצם מאוד.
בשנת 2000 גיבש צה"ל מדיניות והנחיות בתחום איכות הסביבה, אך לפי דוח מבקר המדינה ב-2005, לא הונחו היסודות למימושה של מדיניות זו. בצה"ל, קובע המבקר, לא מייחסים חשיבות מספקת לנושא ולא מתקצבים אותו כראוי. בשנת 2003 למשל, הקצה אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה 5.06 מיליון שקל לטיפול בבעיות סביבתיות, אך לא השתמש בתקציב זה כלל. בחיל האוויר השתמשו רק ב- 15% מהתקציב לנושא, ובחיל הים השתמשו ב- 1.01 מיליון שקלים מתוך 3.97 מיליון שהוקצו.

אחת הסיבות לבעיה היא סגירותה של המערכת הצבאית וחוסר יכולתו של המשרד להגנת הסביבה או גופים אחרים לפקח על הנעשה בתוכה עקב סיווג בטחוני. עקב כך, נעשות פעולות רבות ללא היתרים מתאימים. כדי לפתור את הבעיה הוקמה בצה"ל ועדה לשמירת איכות הסביבה, אך גם סמכויותיה הוגבלו לעסוק רק בגופים המסווגים ברמת "סודי" ולא מעבר לכך. המבקר גם מצא כי תפקודה של הוועדה היה לקוי, ו"לא היה בידיה מידע בסיסי על פעילות צה"ל בנושא איכות הסביבה" והיא אף לא קיימה מערכת מעקב אחרי יישום החלטותיה בבסיסים השונים.

בתגובה לדוח מסר צה"ל כי "המודעות והטיפול בנושאי איכות הסביבה גברו מאוד בצה"ל בשנים האחרונות. במסגרת זו, טופלו מרכיבים רבים בתחום איכות הסביבה והחל מיסוד תהליכים לטיפול בכלל ההיבטים של הנושא. מטבע הדברים, מדובר בנושא מורכב שהטמעת הטיפול בו בארגון ארוכה ומחייבת משאבים רבים. סגן הרמטכ"ל סיכם באחרונה על הכנת תכנית רב- שנתית למתן מענה לפערים הקיימים בתחום איכות הסביבה בכלל צה"ל והגדרת סדר עדיפות לטיפול, כחלק מתכניות העבודה".

כמו כן, בשנים האחרונות צה"ל עורך פעולות שונות להגברת מודעות החיילים והקצינים לבעיה. דוגמה לפעולה כזו היא תחרות הצילום השנתית תחת הכותרת "צה"ל והסביבה". על פי חוזר התחרות שהופץ בבסיסי צה"ל השונים, מטרות התחרות הן:

1. להגביר את הקשר בין החיילים לסביבתם, לחדד את ההתבוננות ולהגביר את המודעות לנושא איכות הסביבה בסביבת החיילים.
2. לאפשר לחיילי צה"ל להביע באמצעות המצלמה את הזווית האישית והייחודית שבה הם רואים את הקשר בין הגנה על המדינה והגנה על הסביבה.
3. לעודד חיילים להנציח במצלמותיהם נושאים סביבתיים בעלי חשיבות תיעודית.
4. להדגיש את חשיבות השמירה על הטבע, הנוף והסביבה, במסגרת מתקנים ושטחי הפעילות הצבאיים. 
   

בנוסף החל צה"ל לנקוט ביוזמה משותפת עם "הגופים הירוקים" בישראל. בכל הנוגע לאימוני צבא בשמורות טבע ולעריכת טיולים בשטחי אש בנגב גובשו הסדרים בינו לבין הרשות לשמירת הטבע, הגנים הלאומיים והחברה להגנת הטבע. בין השאר נקבעו נהלים פרטניים כגון: הסדרת אימוני נהיגה הגורמים לנזק סביבתי רב, אימונים שונים של צה"ל, תיאומים בין צה"ל לבין הקק"ל, רשות העתיקות בנוגע לאימונים ועוד.

בשנת 2003 התקיימה לראשונה תחרות לבחירת המצטיינים בתחומי השמירה על איכות הסביבה, על ידי צוותים משותפים למשרד לאיכות הסביבה ולצה"ל. הפרס הראשון היה מגן שהעניקו הרמטכ"ל והשר לאיכות הסביבה. בדומה לתחרות הצילום, מטרות התחרות הן:

• להעלות את המודעות לשמירה על איכות הסביבה בצה"ל.
• לעודד מצוינות, מקוריות, יוזמה ועשייה לשיפור משמעותי בתחומי השמירה על הסביבה.
• לציין את הזוכים ולפרסם את פעילותם.

בפנייה למפקדים בנושא התחרות נכתב: "תחרות "מגן השר לאיכות הסביבה" נועדה להוות מנוף לקידום הנושא בקרב יחידות צה"ל הן במישור הערכי והן במישור המעשי. מניסיון העבר עולה כי בצה"ל מתקיימת פעילות ענפה וחשובה בתחומי השמירה על הסביבה - עשייה חשובה שלא תמיד זוכה לחשיפה הראויה. יתר על כן, פרויקטים סביבתיים עשויים לשמש מודל לחיקוי לגופים צה"ליים נוספים ובכלל להביא לשיפור משמעותי של איכות הסביבה בצה"ל ובארץ".

מקורות וקישורים

• ארד, א., "צבא העם", NRG מעריב, 08/05/05.
• גרינברג, ח., "איכות הסביבה? צה"ל מצפצף", Ynet, 10/10/04.
• הגנת הסביבה בצה"ל - הכנסת
• אתר המשרד להגנת הסביבה, "מגן השר לאיכות הסביבה ליחידות צה"ל 2007"
• פעילות מערכת הביטחון בתחום הגנת הסביבה, משרד המבקר, 2019,

מצב הסביבה גורם לסכנות ולנזקים. מבחינת האיזון האקולוגי ומבחינת איכויות משאבי הטבע נגרם נזק לצריכת בני אדם, בעלי חיים וצמחים, ומבחינת איכות תנאי החיים נגרם נזק לקבוצות שונות של בני אדם. סכנות ונזקים אלה הם תוצאה ישירה מהתנהגות בני האדם כפרטים וכחברה, וכן ממדיניות של גורמים כלכליים ומדיניים ומפעולותיהם. אם כן, למצב הסביבה מתלווה שאלה של מצב החברה, ועמדתם של הגורמים העסקיים והמדיניים המעורבים והמשפיעים על עתיד החברה, ביחס לבעיות סביבה. גופים מסוגים שונים מנהלים את הגורמים הכלכליים והמדיניים בעולם: גופים עסקיים וגופים כלכליים פרטיים ובינלאומיים, או גופים מדיניים לאומיים, גופים מדיניים בינלאומיים, או גופים חוץ ממשלתיים (NGO), בינלאומיים או מקומיים. לעתים גופים אלה הם הגורמים לנזקים הסביבתיים והחברתיים, ולעתים הם לוקחים אחריות לתיקונם ולמניעתם של אותם נזקים. 

הכלכלה כיום היא כלכלה גלובלית, החוצה גבולות מדיניים, ואותה מנהלים תאגידים רב-לאומיים. כלכלה זו מבוססת על עקרונות של כלכלת שוק חופשי.  היא מאופיינת בכך שאין לה מחויבות סוציאלית לרווחת פועלי הייצור, ובמקביל גם אינה מחויבת לתעשייה שאינה מזהמת. מטרה אחת עומדת לנגד עיניהם של הגורמים הכלכליים האלה – מתח רווחים מרבי. הכלכלה הגלובלית היא גרסה עכשווית לכלכלת שוק חופשית, והיא מושתתת על חברת השפע ותרבות הצריכה הרווחת בחלקי העולם העשיר והמתועש באירופה, בארצות הברית ובמזרח אסיה. לכן חרושת הייצור מתנהלת בדרך של ניצול עובדים, ובהם נשים וילדים, בסדנאות יזע, בעיקר בארצות "העולם השלישי", הארצות המתפתחות והבלתי מתועשות. במקביל, מתקיימת הגירה של עובדים מן העיר אל הכפר ומארצות העולם השלישי לארצות המפותחות, שם הם עובדים בסוגים שונים של עבודות קשות שאזרחי אותן ארצות תופסים אותן כבזויות ואינם רוצים לעסוק בהן – עבודת חרושת, חקלאות, ניקיון, בניין, טיפול וסיעוד. כנגד תופעה זו התארגנו בישראל ובעולם מספר גופים עסקיים חוץ-ממשלתיים הפועלים למען סחר הוגן. גופים אלה, כדוגמת "מגמה ירוקה" בישראל, פועלים למען מסחר במוצרים שייצורם אינו מתבסס על ניצול עובדים ועל נזקים לסביבה, אלא להיפך, מקדם מוצרים שנוצרו בתנאי העבודה ובתנאי השכר הוגנים, ובתנאים שאינם מזיקים לסביבה.

מעבר לחוליים החברתיים הנוצרים כחלק מן הכלכלה הגלובלית ומדיניותם הכלכלית של התאגידים הרב-לאומיים, יש נזקים חברתיים וסביבתיים הנוצרים כתוצאה ממלחמות בין מדינות או קבוצות יריבות – הרג, פציעות, נכויות, פליטות של חומרים רעילים, נזקי סביבה בים וביבשה. למשל, כתוצאה מניסויים ומתרגולים בהפעלת פצצות רגילות ופצצות גרעיניות, ניכרת דליפה רבה של דלק מכלי רכב צבאיים, אוניות מלחמה, משוריינים וכלי רכב אחרים המשתתפים במלחמות ובמצבי כיבוש. כל זאת בנוסף לדליפות המתרחשות כדרך קבע בימי שלום בגלל עברות על חוקים ותקנות בטיחות שהותקנו בתחומים אלה ובהקשרים נוספים של הגנת הסביבה מפני סוגי זיהום אחרים. מעבר לכך, עוד לפני השימוש בנשק, הקטלני לאדם ולסביבתו, עצם ייצור הנשק בעולם והסחר בו מהווים גורם תעשייתי מזהם, המשרת אינטרסים כלכליים של מדינות, תעשיות ועסקי נשק של תאגידים וגופים פרטיים. מדיניות החותרת לשלום של מדינות או גופים חוץ-ממשלתיים יכולה להוביל לחיסכון של כל הנזקים הללו לאדם ולסביבה.

פוטנציאל ההשפעה של מדינות או גושי מדינות בא לידי ביטוי גם ביכולתם לגבש מדיניות הקשורה לפיתוח ולקידום תחבורה ציבורית, או מעודדים, במישרין או בעקיפין, שימוש ברכב פרטי, בתמיכת תעשיות הרכב, הנפט והדלק. מדיניות כלכלית אחרת, בזירה הלאומית ובזירה הבינלאומית, באה לידי ביטוי גם בקידום או אי-קידום אנרגיות חלופיות, המזהמות פחות או מעט מאוד, לכלי התחבורה ולכל המוצרים הצורכים אנרגיה בשימוש בהם. מדיניות התחבורה קשורה בקשר הדוק למדיניות כוללת של צריכה שקולה של משאבי הטבע, או במילים אחרות מדיניות של פיתוח בר קיימא. מדיניות זו פותחה על ידי ארגון האומות המאוחדות, שארגן מאז שנות השבעים של המאה ה-20 ועידות בינלאומיות שבמהלכן גובשו אמנות ומתווים למדיניות של פיתוח בר-קיימא. מתווים אלה כוללים חוקים ותקנות שעל המדינות המשתתפות ליישמן. דוגמה לכך היא התקנה שהנהיגה סחר בפחמן דו-חמצני בין מדינות. מנגנון הסחר בפחמן גובש בעקבות "אמנת קיוטו", והוא מאפשר לקנוס מדינות מתועשות שבהן כמות פליטת הפחמן הדו-חמצני (גז חממה התורם לתופעת התחממות כדור הארץ) חורגת מעבר למותר ולהעביר את הכסף למדינות המפחיתות את כמות הפליטה של גז זה. 

בהקשר זה של היבטים כלכליים ומדיניים נשאלות שאלות רבות: מיהם הגופים העסקיים המזיקים לחברה ולסביבה ומיהם הגופים הפועלים לשיפור תנאי החיים של החברה והסביבה? מהי המדיניות הכלכלית לפיתוח בר-קיימא? כיצד מיישמים אותה? במה היא כרוכה? כיצד מדיניות זו משפיעה על שיקולי המעצבים שבחרו לפעול על פי תפיסת הקיימות?

עבודת ילדים - מקור ויקיפדיה

ניצול עובדים הוא מושג כולל המתאר קבוצות שונות באוכלוסיה המועסקות בתנאים לא הולמים, לעיתים מחפירים, כיוון שאין להן את הכוח, היכולת או ההבנה כי עליהם להתאגד ולדרוש את זכויותיהם. מדובר בעיקר באוכלוסיות חלשות כגון עובדים זרים, ילדים, אנשים מעוטי יכולת או השכלה. אוכלוסיות אלו בדרך כלל אינן בעלות הכשרה מקצועית הולמת ומועסקות בעבודות דחק, באמצעות חברות קבלן וחברות כוח אדם. אלה מנצלות את מצבן הירוד ואת העובדה שהם זקוקים נואשות לעבודה, ואינן מעניקות להם תנאי רווחה, משכורת, חופשות ותנאים סוציאליים הולמים.
מדוח האגודה לזכויות האזרח בשנת 2003 עולה כי מרבית חוקי העבודה בישראל חוקקו בשנות החמישים של המאה ה-20 ואינם מתייחסים לשינויים הרבים שחלו בשוק העבודה מאז. בחוק נותרו פרצות רבות המאפשרות לנצל עובדים ולהפוך אותם לסחורה. על פי הדוח הפגיעה העיקרית בזכויות העובד מופנית כלפי אוכלוסיות חלשות המתקשות לעמוד על זכויותיהן: עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה, אזרחי ישראל הערבים, מהגרי עבודה, פלסטינים, עובדים מבוגרים, ילדים ובני נוער, אנשים עם מוגבלויות ונשים. קבוצות אלו סובלות משכר נמוך, אבטלה, אפליה בקבלה לעבודה ותנאי העסקה משפילים.
הדוח ממשיך ומציין כי כמו בישראל, גם בעולם ניצול העובדים הוא תוצאה של תפיסת הכלכלה התאגידית וכי ברוב המקרים נעשה תחת כותרות מכובסות כמו "תחרות חופשית", "התייעלות" ו"כוחות השוק". תופעות הגלובליזציה בכלכלה יצרו בעשור האחרון שינויים משמעותיים בשוק העבודה, ויחד עם הדרישה הבלתי מתפשרת להתייעלות נדחקות זכויות העובד לתחתית סולם העדיפויות. לפי הערכות שונות בין 50% ל- 70% מהעובדים האמורים להרוויח שכר מינימום מרווחים פחות מכך. המעסיקים מדווחים דיווח פיקטיבי על שעות, על העסקתם כמתלמדים שאינם זכאים לשכר או כפרילנסרים. רבים חווים השפלות במהלך העבודה או בתהליך הקבלה לעבודה, כגון מעקב אחר מקומם באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי, חדירה לפרטיותם בשאלות שאינן רלוונטיות לתפקיד וכדומה.
תופעות אלו חמורות במיוחד כאשר מדובר בשתי אוכלוסיות עיקריות: מהגרי עבודה וילדים.

העובדים הזרים הם סוג של מהגרים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלו המגיעים אל הגבול בבוקר וחוזרים לביתם בערב, כמו הפלסטינים, ואלו השוהים דרך קבע במדינת ישראל. המושג עובדים זרים כולל גם את בני משפחותיהם. החוק מגדיר זר כל אדם שאין לו אזרחות מקומית או לא מגיעה לו כזו.
תופעת העובדים הזרים נפוצה בעולם במיוחד במדינות שבהן רמת השכר גבוהה יחסית למדינות המוצא של העובדים. סוג העבודות הן בדרך כלל כאלו שאינן דורשות התמחות משמעותית כמו בניין, שירותים שונים וחקלאות. את עיקר התיווך בין העובדים למקומות העבודה עושות חברות כוח אדם, בישראל יותר מאשר במדינות אחרות. חברות אלו מגייסות את העובדים בחו"ל ומביאות אותם לארץ. הן גם אמורות לדאוג להם לדיור, לערבויות, לטפל בביטוחים, בתשלום השכר ובבעיות השוטפות. חברת כוח האדם שולטת על כל תחומי החיים של העובד ללא מתן זכויות לעובד עצמו.

בתחילת שנות התשעים של המאה ה- 20 נקלע המשק הישראלי למחסור בעובדים לבנייה ולחקלאות. הממשלה החליטה לתת היתרים לייבוא עובדים זרים והסמיכה את חברות כוח האדם לטפל בהם. התופעה הלכה והתרחבה, בעיקר בשל הכדאיות הכלכלית, עד שבשנת 2001 היו בישראל 250,000 עובדים זרים, בעיקר בתחומי הסיעוד, הבנייה והחקלאות. הכמות הגדולה של העובדים יצרה בעיות רבות, ולאחר ניתוח המדיניות הממשלתית נתגלו מחדלים רבים ומתמשכים של מדיניות קלוקלת שגרמו לפגיעה בשוק העבודה, לירידה בפריון ולגידול במספר המובטלים.
ב-2003 החליטה הממשלה על גירוש משמעותי של העובדים הזרים שאין להם רישיון, וכ- 50,000 מהם גורשו. הנותרים, רובם עם אישורי עבודה, סובלים מניצול נרחב שהוא תוצאה של מדיניות העסקה שהתוותה הממשלה.

הבעיות העיקריות הן:

1. העלמת עין מגביית דמי התיווך על ידי חברות כוח האדם, המאלצות את העובד לקחת הלוואות גדולות ובעצם כובלות אותו אליהן.
2. הסדר הכבילה: הסדר המונע מהעובד להחליף מעסיק, גם אם תנאי העסקתו אינם הולמים.
3. אי אכיפת החוקים בנוגע להפרות זכויות העובדים.
4. גירושים רחבי היקף של עובדים שאיבדו את רישיונותיהם תוך הבאת עובדים חדשים במקומם, במקום להחזיר להם את רישיונם.
   

כדי לפתור את הבעיה יש להגביר את הפיקוח על תנאי העבודה, לספק אישורים לעובדים קיימים ולא לנקוט בשיטת "הדלת המסתובבת", לתת היתרי עבודה לעובדים עצמם ולא לחברות כוח האדם או למעסיקים, מה שיאפשר לעובד לעבור ממעסיק למעסיק וימנע את ניצולו, לצמצם את המכסות וההיתרים, ולבסוף, לייקר את עלויות העובד למעסיקים על ידי היטלים ומיסים והקפדה על שכר מינימום. פעולה אחרונה זו תמנע החלפת עובדים כדי להגדיל את רווחי המעסיק.

כאשר מדובר בעבודת ילדים ההגדרה הרשמית היא העסקת ילדים מתחת לגיל 15. ארגון העבודה הבינלאומי מעריך כי 250 מיליון ילדים בני 5 עד 14 עובדים היום במדינות הבלתי מתועשות, מתוכם כ-120 מיליון מועסקים במשרה מלאה. על פי הנתונים, 61% מהם באסיה, 32% באפריקה והשאר בדרום אמריקה. במקרים רבים ילדים אלו אינם זוכים לחינוך ולהשכלה נאותים, חשופים למחלות, נכלאים בסדנאות יזעאו נקשרים למכונות שהם מפעילים כדי שלא יברחו.
מקור התופעה נעוץ מאות שנים לפני החברה התעשייתית, בחברות החקלאיות, אך היא קיבלה תאוצה וחיזוק במאה ה-18, בתקופת המהפכה התעשייתית באנגליה והתרחבה לכל רחבי אירופה במאה ה- 19. הסיבה העיקרית לתופעה היא עוני ופערים חברתיים הגורמים למשפחות לשלוח את ילדיהם לעבודה כדי לא לרעוב ללחם. בהודו למשל, מועסקים ילדים עניים מגיל צעיר מאוד כדי לתמוך במשפחותיהם במגוון עבודות – תעשייה, חקלאות או עבודות בית.

תופעות חמורות אלו מצויות בעיקר במדינות העולם השלישי, אבל גם במדינות המתועשות יש ניצול נרחב של עבודת ילדים, בעיקר כאשר מדובר בתנאי שכר שמתחת לשכר המינימום והעסקה זמנית ללא תנאים סוציאליים וכדומה.
בשנת 2007 הודיע משרד התמ"ת על מבצע נרחב לאכיפת חוקי העבודה בכלל וחוקי העבודה של ילדים ונוער בפרט. למרות פעולה זו הייתה בשנה זו, לעומת 2006, ירידה של 61% בהגשת כתבי אישום נגד מעסיקים שניצלו בני נוער, וירידה של 21% בהטלת קנסות על בתי עסק ומעסיקים שנהגו שלא כשורה בנושא העסקת ילדים ונוער.
משרדי החינוך והתמ"ת עוסקים בשנים האחרונות בפעילות הסברה בקרב בני הנוער והמעסיקים, הן באמצעות פרסומים באתרי האינטרנט שלהן והן באמצעות חלוקת דברי הסבר בבתי הספר. הפרסומים מפרטים את תנאי ההעסקה, השכר, שעות המנוחה וכדומה. ואולם, מעסיקים רבים מתעלמים מהנחיות אלו ובגלל אכיפה מועטה או היעדר אכיפה, בני נוער רבים נכנעים לתנאים פחותים מהמקובל בחוק ואינם מתלוננים על מעסיקיהם.

מקורות וקישורים

• אתר יסו"ד(ישראל – סוציאל דמוקרטית)
• כחלילי, נ., "התיאלנדי עושה את שלו", 10/10/08 אתר Nrg
• אתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
• אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח 
• קו לעובד בשיתוף אוניברסיטת תל-אביב
• עבודת ילדים- ניצול כלכלי ynet  2007
• אתר משרד החינוך, חוקי עבודת ילדים ובני נוער
• העסקת ילדים  ויקיפדיה
• תעסוקת בני נוער - אתר הכנסת.
• בר-קובץ, י., "ניצול עבודת ילדים ובני נוער – משתלם כלכלית", 12/05/08, אתר עבודה שחורה​​

שיטת הסחר המקובלת בעולם המערבי של ימינו מכונה שיטת "סחר חופשי".  העיקרון המנחה של שיטה זו מתבסס על אידיאולוגיה שלפיה כל האמצעים כשרים כדי לגרוף רווחים. בשם עיקרון זה נפגעים ומנוצלים עובדים רבים בכל המגזרים וסובלים מיחס לא הוגן, מסחר נמוך, מאיסורים על התארגנות, משעות עבודה רבות ומתנאי עבודה ירודים וניצול ב-"סדנאות יזע". שיטת הסחר החופשי גם מביאה לפגיעה חמורה במשאבים הטבעיים של כדור הארץ מתוך רצון לחסוך בעלויות הייצור ולהגדיל את הרווחים.

עם עליית המודעות הבינלאומית לבעיות אלו גיבשו ארגונים ירוקים שונים ברחבי העולם את שיטת "הסחר ההוגן" כאלטרנטיבה לשיטה הקיימת. בבסיס השיטה עומדת היפרדות של הספקים מתאגידי הענק השולטים בשווקים הבינלאומיים ומסחר ישיר בין הספק, היצרן והלקוח. השיטה שואפת ליצור הזדמנויות ליצרנים מעוטי יכולת, שכר הוגן, הגברת עצמאות היצרן, יצירת תנאי עבודה הולמים, שוויון בין המינים ושמירה על איכות הסביבה.
ארגוני הסחר ההוגן בעולם מציעים לרכוש מוצרים ישירות מהיצרן, ובמיוחד מיצרנים קטנים הנאבקים על קיומם. יתר על כן, הארגונים תומכים ביצרנים אלו באמצעות הלוואות, תשלומים למפרע ובמיוחד מעודדים תשלום מיידי בעבור השירות במקום השיטה המקובלת על התאגידים לדחות את התשלומים במספר חודשים.
על פי חסידי השיטה, צמצום פערי התיווך בין היצרן לצרכן מאפשר להחזיר ליצרן עד 40% מהמחיר הקמעונאי של המוצרים. כך היצרן יכול להוזיל את מחיר המוצר, ובד בבד להעלות את שכר עובדיו ולספק להם תנאי עבודה נאותים. עיקרון בסיסי נוסף של הסחר ההוגן הוא כי על היצרנים להשקיע חלק מרווחיהם בחזרה בקהילותיהם.
ארגוני הסחר ההוגן מאמינים כי מעבר לשיטה זו יקדם את תנאי העבודה והשכר, יביא לקידום כלכלי וחברתי מקיים, ייצור התקרבות בין גופים שונים שישתפו פעולה ובכך גם יתרום לקירוב בין תרבויות שונות. עם זאת, הארגונים כולם מודעים לעוצמת הסחר החופשי. כדי למגר את שיטת הסחר החופשי הארגונים השונים עוסקים בחינוך, בהסברה ובהכשרה הן במגזר היצרני והן במגרש הפוליטי.
בישראל לא קיימים גופים או חברות המשווקים מוצרי סחר הוגן בצורה מאורגנת. בשנת 1994 החלה לפעול עמותת "פעולה ירוקה", שמטרתה לקדם נושא זה. הארגון עוסק בקמפיין חברתי להעלאת מודעות הציבור לנושא יחסי הכוחות בסחר העולמי והשלכותיהם על זכויות האדם והאיזון האקולוגי.
כחלק מהקמפיין הארגון מייבא קפה קולומביאני מהיצרנים ושמן זית מכפרים פלסטיניים, וכן תומך בקואופרטיבים, ביוזמות ובארגונים העוסקים בתרומה לקהילה.

מקורות וקישורים

• אתר New Internationalist
• אתר Fair Trade Resources Network
• אתר FLO – גוף תקנים בינלאומי המפקח על הקריטריונים של סחר הוגן
• אתר Oxfam – ארגון סחר הוגן בינלאומי​​