פיתול
(Torsion): גוף נתון לפיתול כאשר שני מומנטים השווים בשיעורם ומנוגדים בכיוונם פועלים על אותו הגוף ומפתלים אותו סביב צירו.
פיתול כתוצאה מפעולת שני כוחות מנוגדים על גוף
פלדה
(Steel): סגסוגת של ברזל ופחמן. זוהי סגסוגת קשה וחזקה, שניתנת לעיצוב. הפלדה טובה מאוד בעמידה כוחות מתיחה אך חלשה מאוד תחת כוחות לחיצה (ראה השימוש שנעשה בפלדה בבטון המזוין). למרות שזהו חומר יקר למדי, השימושים בפלדה רבים: כבלים של גשרים תלויים, קונסטרוקציות של גורדי שחקים, מכונות מכל הסוגים- כל אלו עשויים מסוגים שונים של פלדה.
קורה
(Beam): אלמנט מבני קשיח, הניצב בדרך כלל בצורה אופקית. לקורה יש היכולת להתנגד לדפורמציות, שינויים, כשמועמסים עליה עומסים שונים.
סוגי קורות בתעשיית הבנייה מתוך civiconcepts.com
קו תמיכה
(Funicular Shape): הצורה המתקבלת כשמעמיסים על עומס מפורס, עומס מרוכז. במבנה הבנוי לפי קו תמיכה יפעלו רק כוחות מתיחה, שכן הוא לא יכול לקבל כוחות לחיצה. גם מבני קשת בנויים על פי קו התמיכה - אלו למעשה בנויים מקו תמיכה הפוך.
רוחות
רוחות הן תנועה אופקית של אוויר על פני כדור-הארץ. הבדלי חום ברחבי העולם מחוללים שינויים בלחץ האוויר, וגורמים לו לזרום מאזורי לחץ גבוה לאזורי לחץ נמוך. מהירות הרוח נמדדת בדרך-כלל ביחידות קשר או מטרים בשנייה (רוח במהירות מעל 32 מטר בשנייה מוגדרת כהוריקן. הרוח היא אחד הכוחות הדינמיים האופקיים השכיחים ביותר המשפיעה על מבנה. מאחר שעוצמת הרוח הולכת וגדלה עם הגובה, מהנדסי בניין חייבים למצוא פתרון להשפעת הרוחות על הקומות העליונות. דוגמה לפתרון הנדסי מעניין היא בבניית גורד השחקים ג'ון הנקוק בשיקגו.
רעידת אדמה
רעידת אדמה היא סדרת זעזועים המתרחשים על פני כדור-הארץ, זעזועים שמקורם בהישברות סלעים פריכים בקרומו. מגדירים את עוצמות רעידות האדמה באמצעות "סולם ריכטר". רעידת האדמה מחוללת סדרה של גלים, המתקדמים על פני הקרקע וגורמים להתנודדות יסודותיו של המבנה מצד לצד. עוצמת הכוח המופק מרעידת האדמה משפיעה על המבנה לאור נתוניו ההנדסיים: מסה, קשיחות וחומר. מבנה קשיח, העשוי מאבן לא מזוינת, מסוגל אמנם לעמוד בפני זעזועים בעוצמה מסוימת עד שיתמוטט, אך את ההגנה הטובה ביותר מפני הזעזועים יספק מבנה שיוכל להתנודד אף הוא, עם רעידת האדמה. באופן תיאורטי, מבנה המתכופף עם הגל, יוכל לספוג חלק גדול מהאנרגיה ההרסנית שלו, ולהישאר על עמדו. עיקרון זה הוביל לשימוש נרחב בחומרים כמו פלדה ובטון מזוין, שהתבררו כמספקים את התשובות הטובות ביותר, המשלבות גמישות וחוזק.
במבני קומות תגרום תנודת הקרקע לתזוזה יחסית בין הקומות, ואילו בגורדי שחקים - להזזות בין-קומתיות; לכוחות המופעלים כתוצאה מהזזות אלה יש אפקט מצטבר. לכן תכנון של גורדי שחקים העמידים בפני רעידות אדמה מהווה אתגר הנדסי מיוחד. דוגמה לפתרון הנדסי יוצא דופן המתמודד עם רעידות אדמה היא בבניין Taipei 101 בטייוואן.
שיטת השפופרות החלולות
בתחילת שנות השישים הושגה פריצת דרך בתכנון מבנים רבי-קומות, בעיקר הודות לעבודתם של המהנדסים פזלור חאן ולזלי רוברסטון. הם הגיעו למסקנה שאם הקירות החיצוניים של המבנה ייבנו כמיכל שפופרתי קשיח, ניתן יהיה לוותר על חלק גדול מרכיבי ההקשחה. חאן יישם זאת לראשונה בשנת 1965, בבניין דה ויט צ'סטנט The Plaza on Dewitt בשיקגו. גם המגדלים התאומים בניו-יורק תוכננו בשיטה זו.
מאז תוכננו רבים מגורדי-השחקים בשיטת "השפופרות החלולות", שיטה שבה הקירות נושאים בעומס, אבל בה בעת הם קלים ולא רק חזקים. עיצוב זה העניק מרחב פנימי גדול יותר, ובין היתר ביטל את הצורך בחיזוקים אלכסוניים פנימיים כנגד עומסים אופקיים. בפלדה הדבר בא לידי ביטוי במגדל בעל רכיבי הקשחה חיצוניים דמויי X. דוגמה נוספת יש בשיקגו, במרכז ג'ון הנקוק, שם כל רכיב הקשחה אלכסוני חוצה 18 קומות גם יחד.